כולם מדברים על פרשת גיימסטופ, אף אחד לא מדבר על גיימסטופ עצמה

כבר יותר משבוע שכולם מדברים על הסיפור של גיימסטופ, שעשוי ממה שנשמע כמו תמהיל של חדשות כלכלה וטכנולוגיה מהעשור האחרון: שורטים על מניות, רדיט, וול סטריט וממים, ולכולם - מאלון מאסק ועד ג'ורדן בלפורט - יש מה להגיד על זה.

אבל מה לגבי גיימסטופ עצמה, רשת חנויות אמריקאית שנקלעה מצד אחד לאחד המחנות הכי פגיעים עסקית של תקופת הקורונה (חנויות פיזיות, מהסוג שיושב לרוב בקניונים ומרכזי קניות) ומצד שני לגיימינג, אחת התעשיות שהרוויחו בתקופה הזאת הכי הרבה? האם גיימסטופ באמת איבדה באופן סופי את הרלוונטיות שלה דווקא בתקופת פריחה חסרת תקדים בענף?

חנות גיימסטופ בניו יורק | צילום: שאטרסטוק

עמרי רוזן ועמית קלינג לוקחים צעד אחורה מפרשת גיימסטופ כדי לדבר על ההיסטוריה, ההווה והעתיד של מכירות והפצת משחקים, וכיצד התמורות האלו עיצבו חלקים גדולים מתעשיית המשחקים. אם בעבר משחקים נמכרו בפורמטים פיזיים, המעוררים זכרונות נוסטלגיים של חנויות משחקים בשנות ה-90, כיום מחשבי גיימינג וקונסולות משחק מגיעים ללא כונן דיסקים - וסוני ומיקרוסופט עושות מאמצים ניכרים להעביר את לקוחותיהן ליותר ויותר רכישות דיגיטליות בלבד.

איך זה קשור ל"מונופול הרך" של החנות הדיגיטלית Steam? איפה זה טוב ואיפה זה רע לצרכנים? ואיך זה קשור לעלייה של עולם משחקי האינדי?

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן