"השותפות של הפועלים ולאומי עם כאל פוגעת בתחרות"

"הארנק עצמו אינו הבעיה. לב הבעיה הוא הפגיעה ברפורמה שנועדה ליצור תחרות באשראי למשקי בית", מסביר פרופ' אבי בן בסט, בתגובה לתוכנית של בנק הפועלים להפוך את אפליקציית התשלומים "ביט" לארנק דיגיטלי.

בן בסט, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, היה חבר בכמעט כל ועדה ציבורית שקמה כדי לחולל שינויים מבניים במשק, ובכלל זה ועדת שטרום שהגישה המלצות ותוכניות פעולה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים.

בראיון לכלכליסט לרגל השקת ספרו "המהפכה בשוק ההון: ישראל 2018-1985", הוא אומר כי "שני הבנקים הגדולים יוצרים שותפויות עם כאל שיאפשרו להם לעקוף את צמצום מסגרות האשראי, צמצום שנועד ליצור מרחב מחיה לחברות כרטיסי האשראי המופרדות. בנק לאומי כבר מציע מסגרת אשראי נוספת מחברת כאל, תוך הבטחה ללקוחות להעניק להם הטבות גם מצדו. וכעת הפועלים, הבעלים של ביט, מתכנן שותפות עם כאל שתתבטא גם בשיווק אשראי. אף שכאל מוגדרת כחברה חוץ־בנקאית, הרי שבמהותה היא בנקאית כי היא נשלטת על ידי בנק דיסקונט".

לדברי בן בסט, "שיתוף פעולה בין שני הבנקים הגדולים לחברת כאל, שהיא בבעלות הבנק השלישי בגודלו, יגדיל מאוד את משקלה של האחרונה בשוק האשראי למשקי בית ויפגע בתחרות. לכן חשוב לממש בדחיפות את החלטת הממשלה להפריד את כאל מבנק דיסקונט, וממילא הגיע המועד לביצוע המהלך. לצערי, ועדת שטרום נמנעה מלבצע את הצעד, אף שמשקלה של חברת כאל הוא שליש משוק כרטיסי האשראי".

"הפיקוח מיושן"

בן בסט מציין כי ועדת שטרום המליצה על סדרה של מהלכים כדי לשפר את מצבם של העסקים הקטנים ומשקי הבית, אך רק חלק מהם בוצע. "חשוב לייצר סביבה נוחה לכניסת שחקנים חדשים, למשל באמצעות הנהגת ביטוח פיקדונות, משום שהלקוחות נרתעים מפעילות עם בנקים חדשים. אך הממשלה ובנק ישראל מתמהמהים ליישם את ההמלצה, אף שביטוח כזה קיים ב־128 מדינות".

פרופ' אבי בן בסט | צילום: אלכס קולומויסקי

האם הפיקוח על השוק הפיננסי הישראלי הוא עדכני?

"לא. הוא מיושן ומפגר אחרי הרפורמות בשוק ההון וגם אחרי השינויים במערכות הפיקוח בעולם. אף שארבע רשויות הפיקוח מבצעות פעולות דומות, יש שונות רבה ביניהן בסמכויות ובמשאבים שניתנו להן. לדוגמה, העצמאות הניהולית של הפיקוח על הבנקים היא הגדולה ביותר, אך מנגד אין לו סמכויות חשובות אחרות שיש בידי רשות ניירות ערך ורשות התחרות, כמו הסמכות לחפש ולתפוס מסמכים במשרדי המפוקח, וסמכויות מעצר וחקירה. שלא לדבר על רשות שוק ההון והביטוח שהיא ענייה במיוחד בסמכויות. האם הפיקוח על הפנסיה שלנו פחות חשוב מהפיקוח על הפיקדונות בבנקים, או המסחר בבורסה? התשובה ברורה. פערים כה גדולים פוגעים ביעילות הביצוע של הרשויות העניות, או מעידים על בזבוז משאבים ברשויות העשירות".

אז מה עושים?

"יש לאחד את הרשויות במבנה פדרטיבי שבו כל אחד מראשי האגפים יהיה חבר בגוף המנהל וישתתף בהצבעות על סוגיות משותפות. בנוסף, חשוב ליצור פורום מתאם שיורכב מראשי הרשויות המפקחות על השוק הפיננסי עם מנגנון הכרעה מחייב. משום שמחלוקות בין המפקחים גורמות לא פעם לדחייה ממושכת של הכרעות חשובות".

פעם אחר פעם דוחים את העלאת גיל הפרישה לנשים וכתוצאה מכך מקצצים בגמלת העמיתים בקרנות הוותיקות.

"יש להשוות את גיל הפרישה של נשים לזה של הגברים - בהדרגה. וכמובן, יש לבטל את אפליית הנשים בתחומים אחרים בשוק העבודה. בנוסף, יש להצמיד את גיל הפרישה של כל העובדים לתוחלת החיים. אחרת גירעונות קופות הפנסיה יגדלו או שהגמלה תלך ותקטן".

החובה לחסוך לפנסיה מעיקה על עובדים שהכנסתם נמוכה.

"צריכים לבחון מחדש את שיעורי ההפרשה הרצויים לקופת הפנסיה של עובדים בעלי שכר נמוך. חובת החיסכון לפנסיה היא דבר מבורך, אך ישנם חישובים שמראים שגמלת הפנסיה בתוספת קצבת הזקנה של עובדים ששכרם נמוך עשויה להיות גבוהה יותר מאשר הכנסתם בגיל העבודה, תקופה שבה הם אמורים לכלכל את ילדיהם ולפרוע את המשכנתא על הדירה. זאת, משום שמשקלה של קצבת הזקנה מביטוח לאומי בהכנסתם של בעלי שכר נמוך הוא גבוה".

מה לגבי בריחת כספי הפנסיה שלנו לחו"ל במקום לממן השקעות בישראל?

"אין בישראל מספיק יוזמות השקעה בנכסים קבועים ולכן עודף החיסכון מתועל להשקעות בחו"ל. שיעור ההשקעה בנכסים קבועים מהתוצר בישראל נמוך משמעותית מהממוצע של מדינות ה־OECD, וכתוצאה מכך הפער בינינו לבינן בהון לעובד הולך ומתרחב. חמורה במיוחד הרמה הנמוכה של השקעות הממשלה בתשתיות. אף שרמת התשתיות ב־OECD טובה יותר, ממשלת ישראל משקיעה בכל שנה מאז 2000, בממוצע, 1.5% תוצר פחות מה־OECD".

מצד שני, אתה היית מבכירי המתנגדים לחוק עידוד השקעות הון.

"כי להעדפה זו של היצואנים - שמאז 2005 גם הצטרפו אליהם המפעלים הגדולים - אין כל הצדקה כלכלית. היא פוגעת בתחרות עם מפעלים קטנים ובינוניים ומעשירה את הזכאים לה על חשבון הציבור. זו הטבה ששווה כ־6 מיליארד שקל בכל שנה ומומלץ לבטל אותה ולייעד מקורות אלה להפחתת מס החברות של כלל החברות במשק – לא רק ליצואניות ולחברות הגדולות. זה מהלך מתבקש קודם כל משום שהוא מגדיל את התחרות והיעילות. יתרה מזו, ביצועו כעת יסייע למפעלים הקטנים שסבלו מהקורונה יותר מעסקים אחרים שגם נאלצים לשלם ריבית גבוהה יותר כתוצאה מהיעדר תחרות באשראי".

"שינוי בסדר העדיפויות"

לשאלה האם רצוי להטיל מס עושר בתקופה זו, בעקבות העמקת הפערים שמחוללת המגפה, אומר בן בסט כי "עדיף לאמץ את מס העיזבון, הקיים במדינות רבות, על פני מס העושר שמעולם לא נוסה. הצענו להטיל מס עיזבון על סכום שמעבר ל־2 מיליון השקלים הראשונים של יחיד, או 4 מיליון שקל לשני בני זוג, מס שיחול על כ־7% מהעשירים ביותר במשק. מס העיזבון לא מומש בעיקר בשל התנגדות בעלי ההון הגדולים בישראל וחלק מהסיעות בכנסת. למרבה ההפתעה גם הסיעות החרדיות התנגדו לו".

אתה מציע שינויים מבניים עמוקים כמעט בכל נושא, יש סיכוי שהממשלה הבאה תבצע רפורמות כאלה?

"הממשלה שתקום לאחר הבחירות תצטרך לבצע רפורמות רבות כדי להאיץ את הפעילות הכלכלית ובמיוחד לשקם את העסקים הקטנים. מניסיון העבר ייפתח בפני הפוליטיקאים חלון הזדמנויות. כי בשעת משבר קל יותר להתעלם מהאינטרסנטים ולממש את צורכי הציבור הרחב, וכבר שלוש שנים שהממשלה לא ביצעה רפורמות מבניות".

כמנכ"ל האוצר לשעבר, מה תמליץ לשר האוצר הבא?

"נדרש שינוי של ממש בסדר העדיפויות הממלכתי. מעבר להשקעה בתשתיות, גם מערכת הבריאות במצוקה, זאת עוד מלפני פריצת הקורונה. הבעיה ניכרת בכל התשומות לנפש – אחיות, רופאים ומיטות בבתי חולים. עם זאת, יש לצמצם בהדרגה את הגירעון והחוב שגדלו מאוד בתקופת המגפה. המימון לתוספות הללו נמצא בקיצוצים לייעול הסקטור הציבורי ובראש וראשונה צמצום משרדי הממשלה ל־15. אך גם בהקפאת הגידול בתקציב הרב־שנתי של צה"ל. בשעת מצוקה כל המשרדים חייבים להשתתף בנטל".