הסוד לעידוד מוטיבציה אצל תלמידים אחרי הקורונה

המאמר שלפניכם מציג שינוי נדרש לאחר הקורונה. נחוצה הוספה דחופה של בחינות מעבר בין היסודי לחטיבה, בחינות שעדיין לא מתקיימות; אם כי בעבר היה ה"סקר" בכיתה ח'. מדובר בבחינת ידע כללי שנערכה לכל התלמידים בישראל. המבחן עצמו היה חלק מתוך "סקר רמה כללית", שהנהיג משרד החינוך. מטרות סקר הרמה הכללית היו בעיקר מדעיות אך הוא היה אמור גם לשמש מבחן לקבלת מלגת לימודים או תשלום שכר לימוד מדורג בלימודי התיכון. "הסקר" שימש גם כהכוונה לאיזה תיכון ינותב התלמיד – מקצועי או עיוני. תוצאות הסקר נמסרו לתלמיד ללא ציון, אלא אם עבר או לא.

במאמר זה אני מבקש לטעון, שבחינות המעבר הן חיוניות לאחר הקורונה, אבל כדרכו של משרד החינוך – הוא מדלג מעל הדברים הטובים. אסביר כאן מדוע אנחנו מחמיצים את אחת האופציות החשובות ביותר לקידום מערכת החינוך הישראלית.

תלמידים בכיתה | צילום: רויטרס

הנקודה הראשונה עניינה המוטיבציה העקרונית ללימודים. היום אנחנו עדים לכך, שתלמידי כיתות ה'-ו' מוצאים מעט עניין בלמידה ולכן הם מתרשלים, מתרגלים לתרבות של חוסר משמעת ומאבדים כיוון. הישגיות אישית ושאיפה לרף ידיעות אחיד הם שני יעדים שצריכים להנחות את מערכת החינוך בשנתיים אלה.

מטרה בעלת חשיבות עליונה של בחינות המעבר היא עידוד התלמידים הנכשלים. מדובר בתלמידים שנכשלו במשך שנים, שבאין להם יעד מוגדר להשיגו הם הולכים לאיבוד. אין ספק שבחינות המעבר יגייסו תלמידים אלה ללמידה והישגים. אנחנו צפויים לראות קפיצה בציונים.

מטרה נוספת של בחינות המעבר היא לעודד מצוינות אישית. הבחינות מכוונות להכשיר את התלמידים לאזרחות ולסייע ביצירת סטנדרטיזציה בין בתי-הספר ובין התלמידים באותו בית-ספר. הגישה האינדיבידואליסטית הובילה לבניית תוכניות אישיות יותר, המותאמות לכל תלמיד, וכן להכרה בקשיים של אוכלוסיות ושל פרטים. דואליות זו מובילה ליצירת מערכת המתקשה לממש את מטרותיה מאחר שהיא אינה מכריעה ביניהן.

לדברי יועץ בכיר לשר חינוך לשעבר, ממטרות החינוך אמורה להיגזר תוכנית הליבה, הקובעת את תוכני הלימוד האחידים לכלל התלמידים. מתוכנית הליבה אמורים להיגזר תוכניות הלימוד וארגון הלמידה, ומהם – בחינות המעבר.

תוצאות בחינות המעבר יאפשרו כאמור מיון מסודר של התלמידים למוסדות מתאימים, שבהם יפיקו את המירב. המצב היום הוא, שהתלמידים עוברים משלב חינוכי חשוב אחד לשלב חינוכי חיוני אחר כאשר המערכת "עיוורת" לגבי צרכיהם ויכולותיהם.

הטיעונים לעיל בזכות בחינות מעבר מהיסודי לחטיבה לא היו ולא נבראו. הם המעט שהצלחתי למצוא להצדקת בחינות הבגרות, ואני עשיתי להם הסבה מעוותת ליסודי. הטיעונים הללו במקורם מתייחסים לתעודת הבגרות, למעט ההסבר על "הסקר" בכיתות ח', שאיש אינו חושב להחזירו. חיפשתי ברחבי הגוגל, ומצאתי הרבה טענות (מוצדקות) בגנות בחינות הבגרות, אבל לזכותן – רק את המעט והמבולבל שלמעלה. אם אנחנו נמנעים מלעשות מעשים מטופשים והרסניים במעבר משלב היסודי לשלב העל-יסודי, מדוע אנחנו ממשיכים לעשותם, באובססיביות, במעבר מן העל-יסודי אל מה שאחריו?

הפּיק בְמחזה האבסורד מתקיים השנה, כאשר משרד החינוך מסרב לבטל את הבגרויות ואת הצורך בשיעורי ההכנה בזום. בפייסבוק פגשנו מכתב נוגע-ללב של אם ש"איבדה" את בתה, תלמידת י"ב מצטיינת שאינה מסוגלת, לאחר חוויות השנה האחרונה, לקום מן המיטה להכין עבודות ולהתכונן למבחנים; התגובות לפוסט הביעו הסכמה רחבה מהורים אחרים.

מיון הסטודנטים לאקדמיה הוא תפקיד האקדמיה; ולשנות התיכון אין זכות למנוע מן הצעירים – בשלב השיא של התפתחותם – לעסוק בהיכרות עם עצמם ועם העולם הסובב אותם, לצורך בחינות מעבר.

אברהם פרנק הוא ד"ר למינהל ומדיניות החינוך ומרצה לחינוך