נגד כיוון הסכין: "דז" של yes מצמררת לכל אורכה

"דז", דרמת הפשע האמיתי שמשודרת ב־yes לונדון ו־yes דרמה, על רוצח סדרתי שפעל בבריטניה בסוף שנות ה־70, מתחילה במהופך מהקונבנציות של הז'אנר: כאשר הרוצח נתפס, הוא ממהר לספר על מעשיו ומתוודה עליהם ביובשנות עניינית. לא רואים כאן כמקובל חקירה מתסכלת של שוטרים מיומנים מול רוצח סרבן. מיומנות לא היתה כאן. הלכידה שלו היא מקרית, חשיפת הזוועות שלו סתמית. זה רק תורם לתחושה של הצמרמורת בגב.

דניס "דז" נילסן מודה עד מהרה ברצח של 15 גברים צעירים, בפשטות, חסרת רגש, בפרטי פרטים מסמרי שיער, והתנהלות אדיבה לכאורה (מה שהעניק לו את הכינוי האידיוטי "הרוצח החביב"). "למה עשית את זה?", שואל אותו החוקר, והוא משיב” "לא יודע. קיוויתי שאתם תוכלו לספר לי".

דז, בגילומו העצי, המתון והמדויק של דיוויד טננט ("ברודצ'רץ'"), הוא אחד הרוצחים האכזריים בתולדות אנגליה, ומעשיו בין השנים 1978 ו־1983 היו במרכז תשומת הלב הציבורית, וגם כשהסדרה עליו שודרה בבריטניה לפני כשנה, היא הביאה לרשת ITV את אחוזי הצפייה הגבוהים ביותר ב־14 השנים האחרונות.

הסדרה מקפידה לא לשחזר את הרציחות ומתמקדת במחולל אותן, בדחף השטני שלו לגדוע חיים של חפים מפשע, שכל חטאם היה להאמין שמישהו מתייחס אליהם בחום, בצורך החולני שלו בתשומת לב, ובשוטרים ובפרקליטים שמתמודדים עם המניפולטיביות שלו. כי הוא אמנם נראה כאדם ישיר, אך מתברר כאיש רב־תחבולות.

הסיפור מובא דרך שלוש נקודות מבט: זו של הבלש פיטר ג'יי, המלווה את החקירה לכל אורכה (דניאל מייז), שמגלה איפוק בגילומו של מי שנגעל ומזועזע מהמפגש עם המפלצת וצריך להתמודד עם הפוליטיקה המשטרתית שחוששת כי מקרה כזה יכול להכתים את עבודת המשטרה ולהציג אותה כפגומה; זו של הביוגרף בריאן מאסטרז (ג'ייסון ווטקינס), שלוקח על עצמו את משימת התיעוד בהסתייגות ההולכת וגדלה עם הזמן; וזו של נילסן עצמו. בין לבין יש גם עדות של אחד הקורבנות, שאותו נילסן משום מה החזיר לחיים.

העניין בפרשה כנראה לא בא על סיפוקו עם תום שידור הסדרה בת שלושת הפרקים. אף שהיא מצליחה לתאר את המעשים הנוראיים מבלי להתענג עליהם, צוות של דוקומנטריסטים מיומנים יעלה בקרוב סדרה תיעודית על הרוצח הזה לנטפליקס. היא תתבסס על האוטוביוגרפיה הארוכה שלו שהתפרסמה החודש, תחת השם "היסטוריה של נער טובע", אחרי מותו של הרוצח בכלא ב-2018. הספר ספג ביקורת מצד משפחות הקורבנות, אבל עורכיו טענו שהוא מספק מידע בעל ערך על המתחולל במוחו של רוצח. גם סדרה זו תשתמש בארכיון של נילסן, ראיונות עם קרובי משפחות הקורבנות, עיתונאים ובלשי משטרה.

נדמה שאפשר להגיד בוודאות שגם אחרי הצפייה בסדרה התיעודית העתידית, ובוודאי שאחרי הצפייה בזאת העלילתית, לא מתקבלת תשובה לשאלה הנשאלת בהתחלה ל"למה עשית את זה?" על השאלה הזאת כנראה שאין תשובה.