אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ראשונה בפריים: על הזוכה הטרייה בפרס ישראל, הבמאית מיכל בת־אדם צילום: יונתן בלום

ראשונה בפריים: על הזוכה הטרייה בפרס ישראל, הבמאית מיכל בת־אדם

הבמאית, שעל זכייתה הוכרז אתמול, יוצרת במשך חמישה עשורים קולנוע אישי, נשי, שעוסק ללא פחד בנושאים כמו מיניות ויצירה נשית בעולם גברי. נוכח אי השוויון המגדרי בקולנוע הישראלי ההישג שלה הופך משמעותי כפליים

24.02.2021, 07:35 | יאיר רוה

הבמאית מיכל בת־אדם תקבל השנה את פרס ישראל לקולנוע, בטקס המסורתי שיתקיים ביום העצמאות, כך הודיע אתמול שר החינוך יואב גלנט. בת־אדם היא הזוכה השישית בפרס הזה, מאז שהוחל לחלק את הפרס לאמנות הקולנוע ב־1999, והאישה השניה שמקבלת אותו (גילה אלמגור היתה הראשונה; ליה ון־ליר קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים). ועדת הפרס, שבה היו חברים אבי נשר, פנינה בלייר, דנה מודן וששון גבאי, כתבה ש”מיכל היא יוצרת פורצת ומפלסת דרך בקולנוע הישראלי מזה חמישה עשורים. הקריירה הקולנועית הפוריה והמשמעותית שלה מהווה השראה עבור יוצרות ויוצרים החולמות וחולמים קולנוע”. לפני שנתיים בת־אדם זכתה בפרס אופיר על מפעל חיים.

מיכל בת־אדם, שתחגוג בשבוע הבא יום הולדת 76, התחילה את דרכה כנגנת כינור קלאסית בוגרת האקדמיה למוזיקה לפני שעברה ללמוד משחק בבית צבי. כששיחקה בתחילת שנות השבעים את מרטיריו הגיבנת בהפקה של ״בית ברנרדה אלבה״ הגיע הבמאי משה מזרחי להצגה כדי לחפש שחקניות לתפקיד הראשי בסרטו ״אני אוהב אותך רוזה״. ״הוא סיפר לי אחר כך שהוא ראה אותי בהצגה ואמר לעצמו שחבל שהשחקנית הזאת כל כך מכוערת, כי היא טובה והיתה יכולה להתאים. אבל אז הוא ראה את התמונה שלי בתוכניה ללא האיפור וכנראה שחשב שהמצב לא כל כך נורא״, היא סיפרה בראיון שקיימנו לסדרה התיעודית ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״. מזרחי ליהק את בת־אדם לתפקיד הראשי בסרטו, ואז גם בסרטו הבא, ״הבית ברחוב שלוש״, שני הסרטים היו מועמדים לאוסקר הזר ב־1973 ו־1974. תוך כדי העבודה המשותפת השניים הפכו לבני זוג ונשארו יחד עד מותו לפני שלוש שנים.

בת־אדם. היתה שם לפני כולן, צילום: יונתן בלום בת־אדם. היתה שם לפני כולן | צילום: יונתן בלום בת־אדם. היתה שם לפני כולן, צילום: יונתן בלום

אחרי שמזרחי זכה באוסקר הזר על בימוי הסרט הצרפתי ״כל החיים לפניו״, הציעה לו בת־אדם שיביים תסריט פרי עטה בשם ״רגעים״, אבל מזרחי דירבן אותה לביים אותו בעצמה, וכך הפכה בת־אדם לבמאית הראשונה בתולדות הקולנוע הישראלי העלילתי (לפחות עד שבאחרונה התגלה בארכיונים סרט עלום וגנוז של יוצרת בשם אלידע גרא, שהקדימה את בת־אדם, אבל לא המשיכה כמוה בקריירת בימוי). ״רגעים״, שבו בת־אדם משחקת לצד אסי דיין, היה סרט על מפגש מלא תשוקה בין שתי נשים וגבר, ובגלל סצינות הסקס בו הוא קוצץ על ידי הצנזורה הישראלית. כשהוקמה הקרן לעידוד סרטי איכות בתחילת שנות השמונים, בת־אדם ביימה שניים מהסרטים הראשונים בתמיכתה: את ״על חבל דק״ האוטוביוגרפי ו״בן לוקח בת״, סרט ילדים שהיה הלהיט הגדול ביותר בפילמוגרפיה שלה.

סרטיה של בת־אדם נקטלו על ידי הביקורת. “אמרתי לעצמי: אומרים עלי כל כך הרבה רע, אז לפחות דבר אחד ברור: אני קיימת”, היא אמרה לי בראיון. אבל היא לא ויתרה והמשיכה לביים סרטים אישיים מאוד, באיכות משתנה, שנוגעים בנושאים נשיים, ועוסקים ללא פחד במיניות, מחלות נפש ויצירה נשית בעולם גברי, וכמעט תמיד בתקציב זעום וצוות מינימלי. רק כיום, מתחוורת החלוציות של בת־אדם כיוצרת כמעט יחידה שפעלה בשנות השמונים והתשעים. ״כבמאית זה נורא קשה לקחת על עצמך את כל הצוות, ואת צריכה להיות שם כמו מנצח תזמורת״, היא סיפרה לי בראיון. ״עם השנים התגלו גם הנקודות הפחות נעימות, של הגברים שלא היה להם נוח שאשה אומרת להם מה לעשות״.

גילה אלמגור, שגילמה את אמו של משה מזרחי ב״הבית ברחוב שלוש״, הוזעקה לגלם את אמה חולת הנפש של בת־אדם, ב״על חבל דק״ בו סיפרה הבמאית את סיפור הילדות הטראומטי שלה. אחרי תחילת הצילומים גילתה בת־אדם שהיא בהריון, והחליטה לוותר על גילום התפקיד ולהתרכז בבימוי. לימים, אלמגור סיפרה בראיון שאת האומץ לכתוב על מחלת הנפש של אמה ב”הקיץ של אביה” היא קיבלה מבת־אדם, והאופן שבו היא סיפרה באומץ את סיפורה הדומה עם אמה בסרט.

ההודעה על זכייתה של בת־אדם בפרס ישראל מגיעה יום אחרי שהתפרסם דו”ח של מרכז אדוה ואיגוד הבמאים והבמאיות שמציג את מצב אי השוויון המגדרי הקיים בקולנוע הישראלי. חוקרות הדו”ח מצאו שמתוך 200 סרטים עלילתיים שהופקו בישראל בין 2013 ל־2018, נשים היו חתומות על בימוי 22 אחוז מהם, וזכו ב־14 אחוז מפרסי האופיר לבימוי שחולקו ב־20 שנות קיומו של הטקס (יותר טוב מהוליווד, אירופה ואוסטרליה, אבל עדיין מיעוט). מול הנתונים האלה, ההישג של בת־אדם, שביימה 13 סרטים עלילתיים, הופך משמעותי כפליים. בשנות השמונים הצטרפו אליה עידית שחורי, דינה צבי ריקליס, איילת מנחמי, נירית ירון וג’ולי שלז, שעזרו להפוך את הנשיות בקולנוע הישראלי לגדולה יותר. אבל בת־אדם היתה שם - כבמאית, מפיקה, תסריטאית ושחקנית - כמעט לפני כולן, ובהתמדה שאין לה תקדים בפילמוגרפיה הנשית הישראלית. התמדה שמוכיחה שגם מול מכשולי הממסד - הצנזורה, המבקרים, הקרנות ואנשי הצוות - המשימה הכי קשה ושהכי ראויה להערכה היא היכולת לא להרים ידיים ופשוט להמשיך ליצור.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות