נתניהו וגנץ: קטטה מתמשכת עם ריבוי נפגעים

בנימין נתניהו ובני גנץ, הליכוד וכחול לבן, מתקוטטים כשני חתולים שלכודים באותו הכלוב. הם לא יכולים להיפרד ולברוח כל אחד לדרכו והם גם לא מוכנים לחיות בשקט ושלווה זה עם זה. התוצאה היא מהומת אלוהים שבוקעת מהכלוב הזה. יללות, נשיכות, שריטות, נהמות, חבטות. ובשני החתולים האלה אמור הציבור לתת את אמונו. להאמין שענייני הקורונה והכלכלה מטופלים בצורה המקצועית והעניינית ביותר. אלא שציפור הנפש של ההוויה והקיום הישראליים, בשנה שעברה וכנראה גם בשנה הזו ומי יודע עד מתי, נטרפת כל יום בידי החתולים האלה. והנוצות מרוחות על פרצופנו.

האחראי המרכזי לטרגדיה המנהיגותית הזו הוא בנימין נתניהו. להוציא את הביביסטים המושבעים, ברור כשמש ששרידותו הפוליטית ומשפטו הפלילי שכרוכים זה בזה הם מנועי ההפעלה המרכזיים שלו. מצד שני, מבקש בני גנץ, יריבו וחליפו, להבליט את בידולו על ידי אתגור כל מהלך שנתניהו מבקש להוביל, בין אם המהלך הוא ענייני ובין אם הוא תרגיל ליחסי ציבור ולהון פוליטי. נתניהו קנה לעצמו, ובדין, את החשד שאי אפשר לדעת אצלו מתי הוא ב"זון" הענייני ומתי בפוליטי. הקטטה המתמדת בין שני מרכיבי הממשלה הם המחולל העיקרי של הטרללת שאליה מושלך הציבור בכל תחום שנוגע לחייו: מועדי הסגרים, סגירת השמים, פתיחת המשק, החזרה ללימודים, החיסונים.

בנימין נתניהו ובני גנץ | צילום: דוברות הכנסת יהונתן סמייה

וכל זה מתעצם לקראת הבחירות שבפתח. גם נתניהו וגם גנץ מנהלים את משבר הקורונה בתקווה שתצמח להם התוצאה שתגדיל להם את המנדטים המיוחלים. ואם חלילה ייכשלו, תהיה להם כתובת על מי להלביש את הכישלון.

המסגרת המנהיגותית והמקצועית הזו, שנועדה להוציא את עם ישראל מהבוץ, התגלתה כמתכון לכישלון, או לפחות לטרללת המזגזגת שמשגעת את חיינו. כבר בתחילת המשבר נזנח מודל הטיפול המקצועי, הנקי ממעורבות פוליטית, המודל של פרויקטור מקצועי שמוביל את המאבק. הכוח הפוליטי של החרדים קבר את הקונספט הניהולי הזה, ונותרנו עם הטיפול הפוליטי. אלא שגם המודל הפוליטי, שכבר זוהם בהטיה לצורכי חרדים והתעלמות מהפרותיהם, הוסיף והזדהם על ידי בגידת ממשלת האחדות במשימתה ובהצדקת קיומה - ההתמקדות בקורונה ובמשבר הכלכלי. שני ראשיה של ממשלת החילופים פצחו עד מהרה בהתכתשות לוהטת, בהטחה הדדית של האשמות, בלפיתה הדדית של האחד את גרון חליפו. גנץ, ובצדק, ימחה על העוול שנעשה לו בהצגת הסימטריה הזו, אבל גם הוא, שכוונותיו טהורות בהרבה מאלו שותפו, חולק באחריות למנהיגות כאוטית ומזגזגת.

בישראל הכל משועבד לפוליטיקה, כלום לא יכול להתעלות מעליה. לא הקורונה, לא הכלכלה. הכל משועבד לגריפת רווחים מהירים, לדימויים נוצצים על פני ענייניות שקטה ויעילה. לאלתורים זריזים על פני תוכניות ארוכות טווח שנערכות נכון מול משברים וסיכונים. כך נפלנו באסון שריפת הכרמל ובזיהום הנוכחי של החופים. מודעות מוקדמת לסכנות כאלה היתה, וגם יוזמות וחקיקה, אבל אלה לא הניבו את ההיערכות המתאימה. וכך גם הרעבנו את מערכת הבריאות שלנו, שרק גבורת עובדיה המותשים מצליחה להחזיק לנו את הראש מעל המים הגועשים של התחלואה.