מנכ"ל ההייטק שוויתר על לימודי מחשבים ובחר בפילוסופיה

ההחלטה לוותר על לימודי מחשבים באופן פורמלי ליוותה את לב קורוסטישבסקי, מנכ"ל ורייזון מדיה ישראל בצמתים שונות בחייו אבל היא לא מנעה ממנו להגיע לנהל את מרכזי הפיתוח בישראל של תאגיד בינלאומי ולהיות אחראי על צוות הפיתוח של פלטפורמת הסטרימינג של ורייזון העולמית. את המסע לשם הוא החל כשעלה לארץ עם משפחתו בגיל 11 והחל לתכנת כתחביב.

"תמיד הייתי מה שמכונה 'גיק' ומחשבים ותכנות היו הקטע שלי. אני זוכר את עצמי יושב ומתכנת כל מני שטויות, בונה כל מני ממשקים מצחיקים לשימוש פרטי שלי. יחד עם זאת, בפעם הראשונה שנדרשתי לבחור אם ללמוד מחשבים בצורה קצת יותר פורמלית החלטתי ללכת דווקא על ערבית, פיסיקה וכימיה. ההחלטה הזאת לא ללמוד מחשבים ליוותה אותי גם בהמשך", הוא מספר.

הפעם השנייה שבה ויתר על לימודי מחשבים הייתה כשהתקבל לעתודה בטכניון לפני הצבא. בסופו של דבר התקבל בזכות לימודי הערבית ל-8200 ושימש כמפקד צוות מודיעין. "גם בצבא איכשהו מצאתי את עצמי כותב קוד כדי לפתור בעיות. תמיד אהבתי תכנות ובעצם נורא רציתי לעבוד בזה".

ההזדמנות שלו להיכנס לעולם ההייטק הגיעה כאשר מילואימניק שהגיע ליחידה, התרשם מהכלים שקורוסטישבקי בנה. אותו מילואימניק היה מנהל פיתוח בחברת סטארט-אפ בשם סינטק מדיה והזמין אותו להתראיין לחברה. "באותה תקופה הם מנו כ-10 אנשים (היום הם גדלו ואף עשו אקזיט), עשו לי מבחנים שלא היו מביישים גם היום – ועברתי אותם. בהתחלה התחלתי שם בשכר מצחיק ואז בהתאם לתוצאות התקדמתי. תוך חצי שנה הייתי אחראי על תשתיות מרכזיות במוצר ולאחר כשנה כבר שימשתי ראש צוות של 4-5 מפתחים", הוא אומר.

שלוש שנים לתוך העבודה בסינטק מדיה החליט קורוסטישבסקי בכל זאת ללמוד באוניברסיטה והתקבל שוב ללימודי מדעי המחשב, הפעם באוניברסיטה העברית, ואולם, הוא החליט לוותר והפעם בחר ללמוד לתואר בפילוסופיה ומדעי הרוח. "מבחינתי זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים. גיליתי את עולם מדעי הרוח, עולם שלא הייתה לי היכרות רבה איתו. דברים שמעניינים אותי, חלקם למדתי באופן פורמלי וחלקם נותרו תחביב אינטלקטואלי עד היום. זה בעיקר פתח לי את העולם הפנימי וזה חשוב גם כשאתה עובר חיכוכים בחיים. יש לזה יתרונות. תחביבים ותחומי עניין הם דברים שטובים לכולם ועבורי זה משהו שהופך את החיים שלי למעניינים יותר".

האם ההשכלה בתחום מדעי הרוח תורמת לך כמנכ"ל ביומיום?

"אין ספק שכאשר אתה לומד דברים כמו פילוסופיה, אתיקה והיסטוריה אתה מודע להיבטים מסויימים שלא כולם חשופים אליהם לגמרי. יחד עם זאת, שדרת הניהול שלנו עוברת המון הכשרות בנושאים האלה ולכן זה לא תנאי הכרחי כדי להיות מנהל טוב, ודאי שלא טכנולוג טוב. כן חברות גדולות מסתכלות היום על כישורים כאלה כי מחפשים גיוון בדעות אבל זה ממש לא המצב שאין לי רקע ריאלי. אני מרגיש שמה שאני עשיתי התאים לעולם הפנימי שלי.

 

יכול להיות שפשוט למדת מספיק מחשבים בעצמך ולא היה לך צורך בתואר?

"יכול להיות שיום אחד אני עוד אגיע ללמוד מחשבים", אומר קורוסטישבסקי בחצי חיוך. "אני מאוד מעריך השכלה אקדמית ואת הידע שאנשים רוכשים הייתי צריך לרכוש בעצמי ולהיפך, אנשים שמגיעים עם ידע אקדמי צריכים לרכוש ניסיון פרקטי. למדתי מתמטיקה, את הבסיס בתכנות הכרתי וחשבתי שתעבור לפחות שנה עד שאגיע לחומרים שיאתגרו אותי. הבחירה בלימודי פילוסופיה ומדעי הרוח לא באה מרקע של הססנות, היה לי ברור שאגיע למחשבים. גם בצבא הייתי כל הזמן במגע עם אנשים שעוסקים בפיתוח כזה או אחר".

השירות ב-8200, למרות שלא היה טכנולוגי במהותו, סלל לך את הדרך?

"8200 זה מותג. העובדה שזה הופיע בקורות החיים שלי בשנים הראשונות עזרה. עם זאת, לא באתי מעולם הפיתוח שם לכן לא היו לי דברים כמו נטוורקינג או קשרים, אבל כן ראיתי איך ארגון יכול להתנהל ואיך עובדים בקנה מידה גדול ומשיגים תוצאות".

נקודת המפנה

 

בשנה האחרונה ללימודים התפטר קורוסטישבסקי מסינטק מדיה כדי להתמקד בלימודים ואכן הוא הקדיש את זמנו רק ללימודים וסיים בהצטיינות. לאחר מכן הצטרף לחברת סטארט-אפ בשם RayV בה הוא היה אחד העובדים הראשונים והיה אחראי על הקמת צוות טכנולוגיה בתחום הסטרימינג של וידאו על גבי רשת P2P. החברה גדלה, ואז בשנת 2014 הגיעה נקודת המפנה בחברה וגם בקריירה של קורוסטישבסקי. יאהו Yahoo העולמית רכשה את RayV. שני מייסדי החברה עברו לסן פרנסיסקו והוא נשאר לנהל את הצוות בתל אביב.

"היו לאורך הדרך המון אנשים שעזרו והזדמנויות שנפתחו אבל היה רגע אחד מיוחד ושונה כאשר החברה שבה הייתי הארכיטקט הראשי נרכשה על ידי יאהו. הכניסה לחברה אמריקאית שהתנהלה בצורה יפהפיה עם תרבות שמפתחת את העובדים, תרבות מאוד פתוחה ושקופה, היכולת להגיע לאנשים שהם מיטב המומחים בתחומים מסויימים, הקלות שבה אפשר להשפיע על מאות מיליוני אנשים, זה היה עבורי שינוי מדהים. קיבלתי אחריות שהייתה בלב טכנולוגיות השידור של יאהו", הוא מספר.

כשהגיע קורוסטישבסקי למרכז הפיתוח של יאהו בתל אביב הוא היה אחראי על צוות פיתוח בתחום טכנולוגיות רשת ווידאו ולאט לאט הצוות גדל וכך גם האחריות שלו. באותו שלב הוא ניהל צוות פיתוח בישראל וארה"ב והיה המנהל הבכיר של חטיבת הווידאו של החברה בישראל. ואז, ב-2017 ענקית התקשורת והטכנולוגיה ורייזון רכשה את יאהו ומיזגה אותה עם AOL תחת השם Verizon Media. כעת היו לוורייזון שני מרכזי פיתוח בתל אביב שבהמשך אוחדו ומרכז נוסף בחיפה. שנתיים לאחר מכן הגיע הצעד הבא במסלול הקריירה של קורוסטישבסקי - הקידום לדרגת המנכ"ל. הוא נבחר לעמוד בראש מרכזי הפיתוח בישראל.

"האתגר הכי משמעותי שניצב בפני המרכז הישראלי באותה עת היה כיצד לקדם אתוס של חברה אחת עם תרבות אחת, לאחד את הצוות סביב מסר משותף ולעודד גאוות יחידה", הוא אומר. "היינו אחרי מיזוג שלא לגמרי הושלם, היינו כמה צוותים והיה צורך במישהו שיכול להוביל גם שינוי תרבותי, לקחת מצב שבו צוותים הם פחות מאוחדים, ללכד את השורות ולבנות תרבות חדשה".

קורוסטישבסקי עושה רושם של אדם נינוח ומפייס. הוא מקפיד בבחירת מילותיו, מחושב, רהוט ומאוד צנוע, נראה שהתכונות האלה סייעו לבחירה דווקא בו לעמוד בראש מרכז הפיתוח הישראל בתקופה הקריטית של המיזוג.

במה שונה תפקיד המנכ"ל מאשר כל תפקידי הניהול הקודמים שביצעת?

"גודל האחריות. זה דבר אחד להיות אחראי לצוות פיתוח לעומת אחראי על כל הסייט. זה תפקיד עם המון היבטים החל משירותי משרד ועד עבודה צמודה עם משאבי אנוש והיבטים של לייצג את החברה החוצה. בשביל מה צריך מנהלים? כדי לייצר צוותים אפקטיביים מקצועיים ולפתח את האנשים שלנו למלוא הפוטנציאל, ללוות עובדים, להעצים אותם, לתת להם פידבק מה הם יכולים לעשות כדי לגדול, לדעת להציב יעדים, ליצור בהירות בעדיפויות. כשמנהלים ארגון פיתוח צריך להזיז ספינה גדולה שיש לה אינרציה לכיוון מסויים. יש כיוון מסויים שאליו אני מנסה להוביל את הצוות שלי וזה הכיוון הנכון מבחינת הביזנס, אסטרטגיה והוא קשור למצויינות הטכנית של הצוות. על ידי זה שאני מעצים את אנשי הצוות שלי אני מעודד אותם להיות במיטבם, ואני מנסה ליצור סביבה שבה מיטב הפווטנציאל שלהם ממומש".

מהי הנקודה בקריירה שלך שלדעתך הובילה אותך למקום שבו אתה נמצא היום?

"אני חושב שבאיזשהו מובן תמיד היה לי ברור שאהיה מתכנת, וכמה שזה אולי נשמע שהמסלול שלי היה טיפה חריג הוא למעשה היה מאוד רציף. נכנסתי בגיל צעיר, נורא נהנתי ופשוט לאט לאט היקף האחריות שלי גדל. זה היה תהליך אורגני של יותר מ-20 שנה שהבשיל למה שהבשיל".