אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסכנה האמיתית בבג"ץ הגיור

דעה

הסכנה האמיתית בבג"ץ הגיור

שאלת מיהו יהודי היא תמיד חומר נפץ מוכן לפיצוץ עם הניצוץ הראשון. פסקי דין בבית המשפט לא יסייעו להכרעה או להרגעת המחלוקת סביבה. לשם כך דרושים נציגי ציבור אחראיים, שבמקום לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לבג"ץ, יידעו לשבת יחד ולנסות להגיע להסכמות

05.03.2021, 07:28 | תני פרנק

פסק הדין אשר מכיר בגיורים לא אורתודוכסיים שנערכו בישראל הוא קודם כל אחד מפסקי הדין הצפויים ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות. מדובר במספר תיקים שצורפו יחדיו, של מתגיירים שונים החל משנת 2005, שביקשו "להשוות תנאים" למתגיירים אחרים ולקבל הכרה מכוח חוק השבות בו כידוע הוגדרה המילה התמימה "יהודי" כ"מי שנולד לאם יהודייה או נתגייר והוא אינו בן דת אחרת". הוכרו כבר בעבר גיורים שנערכו בבתי דין עצמאיים חרדים וכן גיורים לא אורתודוכסיים שנערכו במדינות אחרות. אז הנה, גם הם נתגיירו ומבקשים הכרה.

קראו עוד בכלכליסט

ראשית כל, צריך להגיד מה פסק הדין לא יעשה. בניגוד לאיומים מהצד החרדי, הוא לא יביא לרבבות מתגיירים רפורמיים, בוודאי שלא מקרב מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן. בתי הדין לגיור בתנועה הרפורמית כבר היום מגיירים רק מי שיש לו זכאות כלשהי לאזרחות מכוח חוק השבות, ולכן כל אותם רבבות מבקשי גיור יצטרכו לחכות בצד. למען האמת, הם כנראה לא היו מגיעים גם ככה. המרת דת היא לא עניין של מה בכך, בטח לא ביהדות, וגם גיור רפורמי הוא גיור עם דרישות, גם אם הן קלות יותר מגיור אורתודוכסי.

חרדים מתעמתים עם כוחות הביטחון (ארכיון), צילום: איי פי חרדים מתעמתים עם כוחות הביטחון (ארכיון) | צילום: איי פי חרדים מתעמתים עם כוחות הביטחון (ארכיון), צילום: איי פי

מה עוד פסק הדין לא יעשה – הוא בוודאי שלא יחזק את הקשר של ישראל והתפוצות. כנראה בדיוק להיפך. כל הכרה שמבוצעת באמצעות בתי המשפט אחרי מאמץ סיזיפי, היא תעודת עניות למדינת ישראל שמבקשת להתעלם מרוב העם היהודי בתפוצות שהוא, ובכן, לא אורתודוכסי. הסערה סביב האירוע הזה, בטח ובטח חוק עוקף בג"ץ אם יגיע לכנסת, רק יעמיק עוד יותר את השסע ההולך ומעמיק בין יהדות התפוצות, בעיקר זו היושבת בצפון אמריקה, ובין מדינת ישראל. זה האיום האסטרטגי האמיתי לעתידנו ולשלמותו של העם היהודי. זו הסכנה האמיתית.

בסופו של דבר פסק הדין הזה היה כמו תאונת דרכים בלתי נמנעת. אנחנו יושבים במושב האחורי כבר כמה שנים, שומעים את שופטי בג"ץ מפצירים בנציגי המדינה להביא חקיקה. שומעים הבטחות וניסיונות חקיקה בכנסת, כולל רפורמה שהוביל ח"כ אלעזר שטרן שעברה כהחלטת ממשלה וסורסה מיד עם הקמת ממשלת נתניהו והחרדים ב-2015. שומעים תירוצים מתירוצים שונים שהולידו עוד ועוד הארכות ומשיכת זמן. אבל בסוף יש כאן אנשים אמיתיים שמחכים להכרעה, אז היא הגיעה ובאופן צפוי לחלוטין הם מקבלים את ההכרה שקיבלו דומים להם שעברו בבתי דין אחרים.

שאלת מיהו יהודי מורכבת מאוד והיא תמיד חומר נפץ מוכן לפיצוץ עם הניצוץ הראשון. בוודאי שפסקי דין בבית המשפט לא יסייעו להכרעה או להרגעת המחלוקת סביבה. אבל לשם כך דרושים נציגי ציבור אחראיים, שבמקום לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לבג"ץ, יידעו לשבת יחד ולנסות להגיע להסכמות. השר לשעבר משה ניסים ניסה לעשות זאת וכתב דו"ח מפורט ומנומק המציע פתרון כולל. הוא לא הצליח לשכנע את הצדדים, אבל גם לא היה לו גיבוי. גם אם יש פגמים בעבודתו של ניסים, אי אפשר לקחת ממנו את העבודה והמאמץ שהוא השקיע בניסיון להתיר את הסבך.

האשם המרכזי בסופו של דבר הוא מי שעומד בראש המערכת. ייתכן והתוצאה הנוכחית היא הנוחה לו ביותר. מצד אחד, בג"ץ מאבד את הלגיטימיות שלו בציבור החרדי והדתי. מצד שני, התנועות הלא אורתודוכסיות "מרוויחות" עוד הישג והוא לא צריך להתמודד עם טלפונים זועמים מחו"ל. מצד שלישי, לא צריך להסתבך בהעברת מתווה כזה או אחר בכנסת. התוצאה הסופית: הקשר בינינו לבין אחינו ואחיותינו שמעבר לים הולך ונחלש.

 

תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות