"כפיית חיסונים לא תשרת את האינטרס של בריאות הציבור"
ארבעה פרופסורים מתחומים שונים אומרים לכלכליסט כי אין הצדקה בריאותית לחייב חיסון לקורונה. “מדיניות כזו תביא לפגיעה בהיענות לחיסוני שגרה אחרים ועלולה לפגוע בהתגייסות הציבור למאמצי השיקום"
בסוף השבוע פנו ראשי רשויות ומרכז השלטון המקומי לראש הממשלה ולשרי הבריאות והחינוך בדרישה להנחות את עובדי מערכת החינוך להתחסן. "לא יעלה על הדעת שהזכות לפרטיות תגבר על זכותם של התלמידים, המורים, עובדי המינהלה ובני משפחותיהם, שלא להידבק בנגיף הקורונה", כתבו ראשי הרשויות. דרישות דומות נשמעו מפי ממעסיקים שונים שהודיעו כי עובדים שלא יתחסנו לא יוכלו להגיע לעבודה אלא אם יציגו בדיקות קורונה שליליות.
קראו עוד בכלכליסט
על רקע דרישות אלה אומרים ארבעה פרופסורים מדיסציפלינות שונות בראיון מיוחד ל"כלכליסט" כי כפייה של חיסונים אינה מוצדקת מבחינה בריאותית, והיא אף עלולה לגרום נזק. "אין ספק שלחיסון יש תפקיד קריטי בהגנה על אוכלוסיות הסיכון, ואנו ממליצים לכולם להתחסן. עם זאת, גם ללא קשר לשאלה האתית, אין הצדקה בריאותית לכפיית חיסון”, אומרים פרופ’ רצף לוי, מומחה לניהול סיכונים ומערכות בריאות מ־MIT; פרופ’ שושי אלטוביה, מומחית לגנטיקה מולקולרית וביולוגיה של RNA מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית; פרופ’ צבי גרנות, מומחה לאימונולוגיה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית; ופרופ’ עמוס אדלר, מומחה ברפואת ילדים ומיקרוביולוגיה קלינית מאיכילוב ומאוניברסיטת תל־אביב.
לדבריהם, גישה כזאת איננה משרתת את האינטרס של בריאות הציבור. “מדיניות של אכיפה, איומים או סנקציות אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות החיסון הנהוגה כיום לגבי וירוסים וחיידקים אחרים, והיא תביא לפגיעה בהיענות הציבור לחיסוני השגרה האחרים. חמור מכך, היא עלולה לפגוע בהתגייסות הציבור למאמץ לשקם את הבריאות, החברה והכלכלה".
הארבעה מאוחדים סביב מסר אחד ברור: החיסון חשוב, גם לצעירים בריאים, אבל ההנחה שאם נחסן את כל הציבור בחיסון הנוכחי נצליח למגר את המגפה היא בלתי סבירה בעליל על רקע תפוצתה בעולם. יתרה מכך, היישום של חובת החיסון יכול להוביל את המדינה אחורה מבחינת תחלואה. המרואיינים מדגישים כי הם מביעים את דעתם האישית, והדברים אינם משקפים את עמדת המוסדות שבהם הם עובדים.
“המערכת לא תקרוס”
החיסון של פייזר יעיל במניעת הדבקה סימפטומטית ברמה של יותר מ־90%, ומניעת תחלואה קשה ברמה של יותר מ־94%. נכון להיום, יותר מ־90% מהאוכלוסייה מעל גיל 70 בישראל מחוסני, ושיעור ההתחסנות בגילאי 70-50 הוא כ־80%. בשכבות הגיל הצעירות יותר שיעורי ההתחסנות חצו את רף ה־50%. “חובת המדינה לדאוג לדיכוי תחלואה ותמותה, מניעת עומסי יתר באשפוז ושחרור המבודדים”, אומרת פרופ’ אלטוביה. “כל אלה מטופלים על ידי חיסון של הציבור שמצוי בסיכון, כלומר בני 50 פלוס ואנשים עם מחלות רקע. אבל במקום להתחיל בתהליך הנדרש לשיקום בריאותי, כלכלי וחברתי, המסר שמגיע לציבור מהממשלה הוא שללא חיסון של לפחות 70% מכלל הציבור, לא ניתן יהיה להגיע למצב שבו החברה והכלכלה חוזרות לתפקוד נורמלי. כלומר שבלי חיסון של כלל הציבור ואף ילדים מערכת הבריאות לא תוכל להכיל את החולי והתמותה".
האם אנשים שאינם מחוסנים מסכנים את בריאות הציבור?
פרופ’ אלטוביה: "הטענה שנשמעת כנגד המהססים להתחסן היא שהם עלולים לגרום לתחלואה קשה, לעומס על מערכת הבריאות ולתמותה משמעותית. אולם אפילו לפי חישוב שמרני – שמביא בחשבון את יעילות החיסון הגבוהה, את שיעורי התמותה ואת אחוז ההתחסנות הנוכחי בכל שכבת גיל – עולה בבירור שפוטנציאל התמותה בקרב האוכלוסיות שאינן בסיכון הוא מוגבל מאוד, ובוודאי לא יוביל לקטסטרופה בריאותית”.
המסקנה שעולה מניתוח הנתונים לפי פרופ’ אדלר ופרופ’ לוי היא: “אין מקום לחשש מקריסת מערכת הבריאות עקב התחלואה בקרב אוכלוסיית הלא מחוסנים, שברובה מורכבת מאנשים צעירים יחסית. עיקר מאמץ החיסון ראוי שיתמקד בציבור מעל גיל 50 וציבור עם מחלות רקע".
עדיין ייתכן שהלא מחוסנים ידביקו ציבור מחוסן או ילדים שלא יכולים להתחסן?
לוי: "אכן ללא חיסון היכולת של קורונה להדביק אנשים גבוהה מזו של שפעת. אולם עם החיסון התמונה מתהפכת. החיסון לקורונה מספק הגנה טובה מאוד ומקטין חולי קשה ותמותה פי 20-10. המשמעות היא שהסיכון בחשיפה של מחוסני קורונה לאלה שאינם מחוסנים נמוך משמעותית מהסיכון הנגרם כל שנה מחשיפה לשפעת בשל אוכלוסייה לא מחוסנת".
האם המאמץ להגיע לחסינות של כלל האוכלוסייה הוא ישים?
"מפתה לחשוב שהתחסנות כלל האוכלוסייה תעלים את הקורונה ותפתור את איום המוטציות, אולם ישנן הרבה סיבות להטיל בכך ספק”, אומרים פרופ’ אלטוביה ופרופ’ גרנות. “גם אם נניח שניתן יהיה לחסן ילדים ולהגיע לחיסון של לפחות 70% מהאוכלוסייה, לא סביר שהווירוס ייעלם, מאחר ששאר העולם לא יגיע למצב דומה של התחסנות. יש להניח שיהיה צורך להתנהל עם הקורונה לאורך זמן".
בגלל המוטציות?
"אכן. החיסון, יעיל ככל שיהיה, אינו מונע היווצרות של נגיפים ווריאנטים. הוא מקנה הגנה מפני מחלה קשה אבל כנראה איננו מונע הדבקה. בכל הדבקה נוצרים וריאנטים שרובם מנוטרל על ידי מערכת החיסון שלנו, אבל אם תיווצר מוטציה עוקפת חיסון, יהיה לה קל יותר להתפשט באוכלוסייה שחוסנה באותו חיסון, לעומת אוכלוסייה בעלת גיוון חיסוני, המושג על ידי שילוב של חיסונים שונים וחסינות טבעית שנרכשת על ידי החלמה. בתהליך הדבקה טבעית והחלמה מערכת החיסון נחשפת לנגיף בשלמותו, ועל כן אפשר להניח שהיא מפתחת מגוון רחב יותר של נוגדנים, שייתכן ויאפשרו הגנה טובה יותר ממוטציות עתידיות".
האם אלו שאינם מתחסנים פוגעים במאמץ הלאומי למגר את המגפה?
"הסיכוי למגר את המגפה על ידי חיסון של כלל האוכלוסייה שואף לאפס כי וריאנטים ימשיכו להיווצר, והם גם יעלו לארץ”, אומר פרופ’ גרנות. “אמנם כרגע אין עדיין הבנה מדעית מקיפה של ההבדלים בין חיסון קורונה מלאכותי לחסינות כתוצאה מהחלמה, אבל בהחלט ייתכן שהלא מתחסנים שאינם בקבוצת סיכון, לא רק שאינם מהווים נטל וסיכון משמעותי לאחרים, אלא שבתרחישים מסוימים יתרמו לחסינות העתידית של האוכלוסייה מפני מוטציות שיתגברו על החיסון המלאכותי".
אז הכפייה עלולה לשחק לרעתנו?
גרנות: "נראה שכן. המדיניות בישראל ובעולם לגבי שפעת מעודדת התחסנות על ידי הסברה וללא כפייה או סנקציות. ישראל, כמו מדינות אחרות, לא מונעת מרופא שלא התחסן לשפעת לטפל בחולים או בתינוק, אף על פי ששפעת מסוכנת לתינוקות וילדים הרבה יותר מקורונה. ייתכן שדרישה לחיוב חיסון לבעלי מקצועות שמטפלים או נחשפים לאנשים רבים בסיכון היא לגיטימית, אך לא ברור מה ההיגיון הבריאותי להפעיל מדיניות כזאת רק לגבי הקורונה, בחיפזון וללא דיון מדעי שקול. בוודאי שאין היגיון בריאותי נראה לעין למנוע מציבור לא מחוסן לקחת חלק בחיי שגרה נורמליים בדיוק כמו הציבור המחוסן".