בג"ץ מתחיל להתריע מפני התיאבון הממשלתי לשלוט בחיי האזרחים

בשבוע שעבר הניף בג"ץ שני תמרורי עצור בפני הממשלה בדמות שני צווי ביניים דרמטיים שהוצאו בשתי עתירות: האחת, נגד העברת פרטים מזהים של סרבני החיסון ממשרד הבריאות לרשויות המקומיות. השנייה, נגד יוזמתו של השר דוד אמסלם לביטול נבחרת הדירקטורים. צו ביניים משמעותו הקפאת ההחלטה עד לפסק הדין הסופי. אם צו על תנאי הוא מכה קלה יותר בכנף השלטונית-ממשלתית, צו ביניים היא מכה חזקה יותר שמאותתת על סיכוי טוב לקבלת העתירות.

1. ביום חמישי הוצא צו על תנאי בעתירות נגד הגבלת הכניסות לישראל. הפיל שבאולם - הסלקציה של הנכנסים והיוצאים לפי הפתק הצפוי מהם בקלפי - לא נחשף במלואו. הדיון הזכיר קצת את פסק הדין בעניין איכוני השב"כ, כשהשופטים נזפו בממשלה על היעדר נתונים ועבודת מטה מסודרת. למה רק 3,000 נכנסים ולא 5,000? "כיצד המספר נקבע? זה נראה שרירותי", שאלה הנשיאה אסתר חיות.

השופטים התמקדו בפארטץ' (המוכר להם מעתירות קודמות) אבל נזהרו בהתחקות אחר המניעים החשודים כפוליטיים. השופט יצחק עמית תהה לאן נעלמה הסולידריות הישראלית המפורסמת: ״המדינה ששולחת מטוס לנפאל כדי לחלץ ישראלים, הודיעה לאזרחיה יום אחד שהם לא יכולים להיכנס ארצה. זו לא רק פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אלא פגיעה של ממש באתוס הישראלי״. צריך לקוות שמהדיון הזה ייצא פסק דין צלול ונחרץ: מדינת ישראל אינה יכולה למנוע כניסת אזרחיה לארצם שהיא גם ביתם. הם בעלי הבית, ולא הממשלה. ובהזדמנות זו כדאי להיזכר בשירו של המשורר נתן יונתן שהיום (שבת) חל יום השנה למותו: "הבית זה מקום שאם אתה חייב לשוב אליו, תמיד פתוחה בו דלת לקראתך".

2. ובחזרה לצווי הביניים. שר הסייבר והדיגיטל הלאומי דוד אמסלם שלח מכתב למנהל רשות החברות הממשלתיות ינקי קוינט שכותרתו היא "ביטול נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות". במכתב נאמר בין היתר: "אבקשך להתעלם מחוות הדעת ההזויה של הגב' דינה זילבר בגיבוי מר מנדלבליט, שכידוע, אינם מעל החוק, ולמרות זאת ממשיכים עם ההתנהלות הבריונית שלהם ודורשים להנציח את הנבחרת הצפונבונית האליטיסטית של יש עתיד...". 

דודי אמסלם | צילום: אלכס קולומויסקי

זילבר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ממשיכה לחולל מהומות גם אחרי פרישתה, והסיפור הזה ממשיך את הקטטה המפורסמת בינה לבין אמסלם. זילבר התריעה נגד מינויים "פוליטיים" עוקפי נבחרת הדירקטורים. אמסלם בתגובה סימן אותה כפורעת חוק בגלל שאין חוק שמסדיר את המינויים, וקשקושי היועצים המשפטיים על חובת הליך שוויוני ושקוף במינויים, הם בסך הכול מזימה שנועדה להדיר "אנשים מוכשרים מהפריפריה" לטובת האליטיסטים של "יש עתיד/צפון תל אביב".

3. אמסלם מנסה לנפח כאן סכסוך אשכנזי-מזרחי, מרכז-פריפריה. ואפילו שמאל-ימין, מול יאיר לפיד שמתעקש לשלול מהבוס שלו יריבות ראש בראש לראשות הממשלה ובאמצעותה את ההזדמנות הרגילה לשיסוי והסתה נגד הדמון מהשמאל. ועל הדרך, גם לאותת לחברי המרכז שהוא דואג להם לג'ובים. הסיפור הזה הוא יותר לקלפי מאשר לבגץ. ואמסלם ירוויח - גם אם יפסיד בבג"ץ, וגם אם ינצח.

השופט עמית הקפיא בצו ביניים את הוראת אמסלם לביטול נבחרת הדירקטורים. אמסלם כבר עשה לימונדה מהלימון, כפי שהעידה תגובתו: "תיראו מופתעים: ההגמוניה הבג"צית קיבלה את עתירת הפריבילגים מהתנועה 'לאיכות' השלטון, שאסור לגעת בנבחרת הדירקטורים האליטיסטית של יש עתיד/צפון תל אביב".

הצו הזה גורר את בית המשפט העליון לזירת העימות הקלאסית בין היועצים המשפטיים לבין השרים. זירה שממשלת נתניהו מעצים אותה כאחד המסרים המרכזיים בבחירות הבאות. קבלת העתירה על ידי בג"ץ תמונף בוודאי לעוד דוגמה לשלטון המשפטנים שמבטלים את משילות הנבחרים כשהבונוס כאן הוא שלא רק המשפטנים עדיפים על שרים, אלא גם הדירקטורים הלבנים של לפיד מצפון תל אביב עדיפים על המועמדים המזרחיים מהפריפריה.

יצחק עמית | צילום: אוהד צויגנברג

4. אם צו הביניים הזה מלהיט את החזית משפט-ממשלה, הצו השני לוהט בגזרה אחרת משפט-כנסת. מדובר בביטול חוק של הכנסת (תיקון פקודת בריאות העם (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש). אם בסיפור הראשון של הדירקטורים היועצים המשפטיים הם בצד של העותרים ונגד הממשלה, כאן הם בעד הממשלה ובעד החוק. משפטית, מדובר בתפוח אדמה גדול הרבה יותר.

מדובר בעתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד העברת המידע על הלא למתחסנים לרשויות המקומיות. העתירה לביטול החוק נידונה בפני הרכב מורחב - הנשיאה אסתר חיות, המשנה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל, יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז וענת ברון. ההרכב הוציא צו על-תנאי וצו ביניים נגד החוק "בשל פגיעתו בזכות החוקתית לפרטיות שלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" החוק שנתקף בעתירה מסמיך את מנכ"ל משרד הבריאות להעביר "מידע לעידוד התחסנות" לגורמים שונים. מידע שמזהה בשמו, מענו ומספר הטלפון כל אדם שרשאי לקבל חיסון אך לא קיבל חיסון, וכן מידע על מי שקיבל מנת חיסון ראשונה ולא קיבל מנת חיסון שנייה למרות שחלף המועד לקבלתה. העותרים סבורים שהדרך הנאותה לעודד חיסונים היא באמצעות קופות החולים ולא פקידי הרשויות המקומיות.

5. גם הסיפור הזה מתכתב עם איכוני השב"כ. הפעם לא (רק) בפרטאץ' אלא בפגיעה בפרטיות. שופטי בג"ץ מתחילים לזהות ולהתריע מפני התיאבון הממשלתי להפקיע את פרטיותם של האזרחים, בין אם בידי "הכלי" של השב"כ ובין אם בהזרמה חופשית של מידע חסוי בין רשויות השלטון, ואולי גם החוצה לפייזר תמורת החיסונים. הקורונה היא מגפה ארורה, אבל כזו שפתחה לשלטון מגוון הזדמנויות לפלוש לחיי האזרחים, לעקוב אחריהם, ומי יודע – אולי גם לערוך סלקציה בנתב"ג בהתאם לדפוסי ההצבעה שרצויים לממשלה.