האינפלציה מרימה ראש, אבל היא לא נראית ארוכת טווח

מדד המחירים לצרכן לחודש פברואר הפתיע ועלה ב-0.3% בניגוד לצפי לירידה של 0.3%, ולראשונה מזה תקופה ארוכה הוא שם קץ לדפלציה (תופעה של ירידת מחירים מתמשכת).

כאשר מסתכלים על המדד ב-12 החודשים לאחור, (לפיהם נמדדת גם האינפלציה השנתית, והיא הקובעת) היא התאפסה, אחרי תקופה ארוכה שהייתה בטריטוריה השלילית.

ככלל, בארבעת החודשים האחרונים ניכרת העלייה, אם כי מתונה, של מדד המחירים לצרכן. אלא שהרמת הראש של אינפלציה לא צריכה להפתיע איש. כבר בתחילת החודש פרסם בנק ישראל כמדי חודש את הציפיות לאינפלציה מהמקורות השונים, והמספרים מדברים בעד עצמם: הציפיות לאינפלציה משוק ההון לשנה הקרובה הגיעו בפברואר ל-1.1% כאשר רק לפני חמישה חודשים הם עמדו על מינוס חצי כמעט.

כסף | צילום: שאטרסטוק

אם באוקטובר הפער הזה "תרגם" דפלציה של כחצי אחוז, כבר בפברואר 2021 הוא משקף אינפלציה של מעל 1%. אגב, כאשר מתייחסים לממוצע תחזיות האינפלציה ל-12 חודשים קדימה, (מדד אחר שמבקש לחזות אינפלציה, שמבוסס על ממוצע של תחזיות לאינפלציה של בנקים ומוסדיים), התמונה איננה שונה: מ-0.4% בסוף שנת 2020, ל-0.8% בפברואר 2021.

השאלה הגדולה שנשאלים כיום צרכנים, ממשלות ומשקיעים היא האם העלייה הזו ברמות האינפלציה במשק הן עמוקות וארוכות טווח, או שמא מה שמתחולל לנגד עינינו הוא בעצם התאמה של רמת המחירים לחיים הנורמלים אחרי רצף של סגרים ושיתוק של רוב חלקי המשק בגלל מגיפת הקורונה חסרת התקדים, שניטרלה את החיים הכלכליים.

אסור לשכוח כי שנת 2020 היתה שנה אנומלית ברמה מאוד קיצונית: האינפלציה ירדה במקצת (ירידה קלה של 0.1%) כאשר שכר הדירה נעצר. הצריכה הפרטית לנפש רשמה את אחת הצניחות החזקות ביותר בתולדות המשק המודרני, וירדה בשיעור של מעל 11%-, שהוא מסמן את אחת הנפילות הבולטות במערב כולו, שם הירידה הממוצעת עמדה על 6.3%- בלבד. רק כדי לסבר את האוזן: הקריסה של הצריכה הפרטית לנפש הגיעה אחרי שבשלוש השנים האחרונות היא צמחה בקצב של 1.3%-1.7%.

חקלאים נטעו פחות, תעשיינים יצרו פחות

יתרה מזו, ישראל סבלה מסגרים תכופים וקשים כך שכל תרבות הפנאי, מוסדות התרבות והספורט, וגם המסחר, נסגרו בצווים מנהליים וחלק ניכר מהביקושים לא "יצאו לפועל". בצד ההיצע בשנה האחרונה, חקלאים נטעו פחות והתעשייה גם הפחיתה קצב, ובעתיד חלק מההיצע שלה יעלם כי היא לא תשרוד את המשבר (בעיקר ספקי שירותים). כך שלא רק שהביקושים חוזרים, אלא שגם הם פוגשים היצע מצומצם יותר. אך אינפלציה מוגדרת כתהליך מתמשך וכוללני של עליית מחירים במשק, ולא כל התייקרות גם אם משמעותית או מתמשכת, מוגדרת כאינפלציה.

צרכנים | צילום: הרצל יוסף

הקונצנזוס ברור: מה שמתחולל כנגד עינינו הן התייקרויות נקדותיות והן אינן נראות פרמננטיות או ארוכות טווח. הנה דוגמא ראשונה: עלייה חריגה בסעיף הנופש. אז צריכים להתחיל להתכונן: במדד חודש מרץ נראה זינוק חד של מסעדות, בארים, סעיפים הקשורים לפנאי ותרבות, מחיר הכנסים, האולמות ואף ייתכן שגם מחירי כרטיסי הטיסה לחו"ל עוד יספיקו לעלות עד סוף החודש. אגב, אם לא נראה הכל במדד חודש מרץ, אז נמתין למדד אפריל, מאי ויוני.

אבל זה ייגמר: הישראלים ילכו פעם פעמיים, וגם עשר פעמיים למסעדה כדי לפצות עצמם על השנה שאבדה, אבל יש גבול לפיצוי. עוד שנה, שנתיים או שלוש, אם לא נחזור לסגר, נחזור לרמות המחירים שהיינו עדים להן לפני המשבר - סביב אינפלציה של 1.5% (בטווח הארוך ביותר) - מתחת ליעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (בין 1% ל-3%).

מנגד, הכוחות הדפלציונים לא צפויים לדשדש בטווח הבינוני הארוך, לרבות יסוף השקל (התחזקות השקל אל מול המטבעות של שותפות הסחר של ישראל) כפי שהינו עדים בשנה האחרונה, זאת אחרי שההייטק הישראלי המשיך להבריק, הייצוא לא נפגע, לרבות יצוא שירותים (למרות הפגיעה בתיירות) ומיליארדי דולרים נכנסו לישראל.

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון שב ומדגיש בכל הזדמנות כי ייסוף השקל הוא הכוח העיקרי שעוצר את האינפלציה והמשך התחזקות ההייטק הישראלי מבטיח כי אותו גורם -מבני ואינהרנטי למשק- צפוי להמשיך איתנו עוד כמה שנים טובות.