העסקים הקטנים שילמו את המחיר

הניהול הכושל של משבר הקורונה בא לביטוי מובהק בזינוק החד במכירות וברווחים של רשת מקס סטוק שבשליטת אייפקס ושל רשת אייס שבשליטת קדמה קפיטל, שדהרו בשנה החולפת לבורסה, על גב הקורונה ועל גבם של עסקים קטנים שנסגרו.

שתי הרשתות נהנו מהישראבלוף שאיפשר להן לפתוח עשרות חנויות במהלך הסגר, בעוד אלפי חנויות צעצועים, רהיטים והלבשה נאלצו להשבית את פעילותן למשך שבועות ארוכים. השתיים פעלו באין מפריע מפני שלצד צעצועים, חומרי יצירה ורהיטים, הן מוכרות חומרי ניקוי, סוללות ומוצרים נוספים המוגדרים כחיוניים.

חנות שנסגרה בקורונה | צילום: אוראל כהן

במדינות שונות בעולם איפשרו לחנויות שמוכרות מוצרים חיוניים למכור אך ורק את אותם מוצרים, אך בישראל נמנעו מלקבוע איזה מוצר אינו חיוני והתעלמו מחוסר השוויון שהתקנות יצרו. לממשלה היה קל יותר לפגוע בעסקים קטנים וחלשים, תוך צמצום הלחץ הציבורי לפתיחת המשק, באמצעות העלמת עין מחנויות שמוכרות מוצרי פנאי.

כך, בזמן שבעל חנות צעצועים בשוק קיבל קנס של 5,000 שקל על פתיחת העסק, במרחק מטרים ספורים ממנו מכרה מקס סטוק באין מפריע את אותם מוצרים, לצד אלכוג'ל, והעשירה את קופתה. גם באייס השתמשו במוצרי "הטמבוריה" החיוניים, כדי למכור מצעים וחפצי נוי.

בעלי עסקים שחשו כי המדינה הפקירה אותם עתרו לבג”ץ, שהוציא צו האוסר על חנויות חיוניות שפועלות בימי סגר למכור מוצרים לא חיוניים. אלא שעד שהעתירה הוגשה ועד שהצו ניתן הוסרו המגבלות על פתיחת חנויות, והצו יהיה תקף רק במקרה של סגר רביעי.

על הנזק העצום שנגרם לעסקים קטנים, ושהוביל לכך שחלקם לא שבו לפעילות, אפשר ללמוד מכמות החנויות הסגורות שעל דלתן שלט "להשכרה". אמנם המדינה היא האחראית הישירה, אבל מקס סטוק ואייס, שחוגגות את בוננזת הרווחים, הוכיחו לנו שבמגזר העסקי אפשר לשכוח מערבות הדדית.