פנאי ג'סי דילן עם בוב סורוס בצילומי | צילום: באדיבות YES דוקו
הכסף לא מדבר: הדוקו על ג'ורג' סורוס לא אמיץ מספיק
סרט שיצר בנו של בוב דילן על איל ההון הליברלי ג'ורג' סורוס לא נותן תשובות מספקות על מקור הונו, ועל הסיבה לשנאה היוקדת כלפיו
המיליארדר ג'ורג' סורוס הוא דמות מרתקת המגלמת אולי את אחד האפיונים המובהקים של העת הזאת, והוא החלוקה השבטית של העולם, לא לפי לאום או דת, אלא לפי תפיסת עולם פוליטית. את החלוקה והאפיון האלה הגבירו והקצינו הרשתות החברתיות.
סורוס, איל הון המזוהה עם הצד הליברלי וההומניסטי של המפה הפוליטית, שתרם כסף רב לארגוני זכויות אדם ומקדם את הרעיון של חברות "פתוחות" — כלומר שוויוניות —
הוא ניצול שואה שהחליט לאחר התעשרותו העצומה, כבר בסוף שנות ה־70, לתת מלגות לתלמידים שחורים מקופחים על ידי שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה; נאבק בשלטון הקומוניסטי בהונגריה, מולדתו, ותרם בכך להפלת מסך הברזל.
כיום הוא נותן מענקים לטיפול בנפגעי הקורונה, ובין השאר הוא תרם כסף רב להונגריה, המולדת שבזמן מלחמת העולם השנייה ותקופת הכיבוש הסובייטי הפנתה לו עורף. הכסף שלו סייע להקים שם אוניברסיטה ולחלק מלגות לסטודנטים. אחד האנשים שנהנו מהמלגות הללו בעבר הוא ויקטור אורבן, היום ראש ממשלת הונגריה, שנוהג להפנות כלפי סורוס מסרים אנטישמיים קשים.
אורבן לא לבד. שנאת הימין העולמי באשר הוא לפילנתרופ היהודי הזה היא כל כך משותפת וכל כך קיצונית, עד שלפני כמה שנים גם בנו של ראש ממשלת ישראל יאיר נתניהו שיתף קריקטורה אנטישמית נגד סורוס בחשבון הטוויטר שלו, ואחר כך מנהיג הקו קלוקס קלאן האמריקאי ומכחיש השואה, דיוויד דיוק, שיתף את הסטטוס שלו. "הבן של נתניהו מעלה מם שלפיו סורוס שולט בעולם. המם מלא במסרים אנטישמיים", כתב דיוק בשביעות רצון, במה שרק אפשר להכתיר כרגע שבו היקום קרס אל תוך עצמו.
ואכן הסרט התיעודי של ג'סי דילן ששודר ב־yes דוקו ביום ראשון, ונמצא ב־VOD של yes, נפתח במקבץ של דברי שנאה רוויי דם המופנים אל האיש, שנאה המוסברת בכך שהוא "מציב איום על חלק גדול מהממסד המרוויח מהסטטוס קוו".
איל ההון אמנם מתראיין לסרט, וכך גם ילדיו — עניין יוצא דופן ומעניין לעצמו — אבל למרבה הצער הם לא באמת נשאלים שאלות אמיצות או אפילו אמיתיות, למשל על האופן שצבר את הונו (אנקדוטה על קריאת ידיעה על חברת רולס רויס, אינה מספיקה). ייתכן שזה כך משום שיוצר הסרט דילן (בנו של הזמר וחתן פרס הנובל בוב דילן) עבד במשך שנים בחטיבת הווידיאו של ארגונו של סורוס, ולכן נזהר בכבודו של האיש; אולי זה בגלל בחירת המרואיינים שאומרים דברים כמו שלבד מהאפיפיור, לך ולנסה וגורבצ'וב לא היה מישהו ששיחק תפקיד חשוב יותר בנפילת הקומוניזם חוץ מסורוס; ואולי זה פשוט הנטייה של הסרט לתפוס מרובה ולא לתפוס.
איזה מין בן אדם יהמר נגד הבנק של אנגליה ב־2009, ירוויח מיליארד ליש”ט ויחלק את הרווחים? זאת שאלת השאלות לפי הסרט, שהתשובה לה כאילו מובנית בפנים. אבל היוצר לא מנסה לבחון את הטענה אם לאדם פרטי יכולה באמת להיות השפעה כל כך גדולה על מהלכי ההיסטוריה, ומסתפק בתשובה רומנטית משהו — אדם שסבל מאנטישמיות, ניצול שואה, שראה את אביו מושיט יד לעזרה, והחליט במשבר גיל ה־50 שלו להמשיך את דרכו של האב.