"אחד האנג'לים אמר לנו: אתן נראות בחורות נחמדות, לכו תעשו משהו אחר"

הפגישה עם מור אסיא ושלי הוד־מויאל תחומה בשני אירועים שלרוב לא מתרחשים בחדרי הישיבות של קרנות הון סיכון. היא מתחילה בדיוק כאשר אסיא (39) מסיימת לשאוב חלב עבור התינוקת החמישית במספר שנולדה לפני שלושה שבועות, ומסתיימת כאשר הבייביסיטר מביאה את בנה בן השנתיים והרביעי במספר של הוד־מויאל (37) למשרד לפני שהשניים יצאו לשחיית תינוקות.

אסיא והוד־מויאל מנהלות יחד תשעה ילדים בגילאי אפס עד עשר, ושני בני זוג שהם מנכ"לים בעצמם. יוני אסיא הוא מנכ"ל ומייסד משותף של אי טורו (eToro), וכפיר מויאל הוא בעברו מייסד מטומי והיום המנכ"ל של חברת BIScience. אם הן לא היו מנהלות יחד 300 מיליון דולר בקרן ההון סיכון איי אנג'לס (iAngels) שהקימו ב־2014, הן היו יכולות להיראות כמו עקרות בית מושלמות שהרגע יצאו מקטלוג אוניברסלי של יופי וחיים בפרברים. אבל הן לא יכולות להיות יותר רחוקות מכך.

בשבוע שעבר רשמה הקרן של אסיא והוד־מויאל אקזיט היסטורי, במה שלמשך כמה ימים היתה ההנפקה הישראלית הגדולה בתולדות וול סטריט. זאת לאחר שאי טורו הודיעה על מיזוג עם חברת ספאק לפי שווי של 10.4 מיליארד דולר. אלא שהשיא נשבר כעבור ימים ספורים לאחר שאיירון סורס הודיעה על מיזוג עם חברת ספאק, לפי שווי של 11 מיליארד דולר.

לאסיא והוד־מויאל אין באמת סיבות להתעצב. יומיים אחרי ההודעה של אי טורו הגיע תורה של ארבה (Arbe) להתמזג עם ספאק משלה לפי שווי צנוע הרבה יותר, אך עדיין מרשים, של 723 מיליון דולר. בארבה, שמתמחה בפיתוח רכיבים לשוק הרכב האוטונומי ועדיין לא רושמת הכנסות, מה שמסביר את שווייה "הנמוך", קרן איי אנג'לס היא מבעלי המניות הגדולים ומחזיקה ב־15%. הקרן של השתיים הובילה את סבב ההשקעה הראשון אחרי הסיד לפני כמה שנים. משמעות הדבר - על ההשקעה בארבה רושמת הקרן תשואה חלומית של יותר מפי 200. "ארבה היא אחת ההשקעות המשמעותיות שיש בקרן, הובלנו את סיבוב הפוסט סיד ומאז הקפדנו להשתתף בכל הסבבים, ואני גם יושבת בבורד של החברה. הרבה ספאקים חיזרו אחרי ארבה וניסינו להקשיב ולזהות מי יהיה המתאים ביותר", אומרת אסיא בראיון מיוחד ל"כלכליסט", עם השלמת שני אקזיטים ברצף שמעט קרנות יכולות להתגאות אפילו באחד כזה.

על פי הערכות, הן השקיעו באי טורו בין 2015 ל־2018 כאשר שווי החברה היה רחוק ממיליארד דולר, כך שחרף האחזקה הקטנה התשואה היא של יותר מפי עשרה על הכסף.

הפאוור קאפל של ההייטק הישראלי

בעקבות המיזוגים עם הספאקים זינקה התשואה השנתית הפנימית של קרן איי אנג'לס מ־25% עד היום ל־48%. אבל מבחינתן זוהי רק ההתחלה. על פי הערכות בשוק אחת מחברות הפורטפוליו תודיע על מיזוג עם ספאק לפי שווי של 2 מיליארד דולר בימים הקרובים ממש ועוד שתיים יצטרפו בשבועות הקרובים.

מייסדות איי אנג'לס מימין: שלי הוד־מויאל ו מור אסיא | צילום: עמית שעל

באי טורו להוד־מויאל ואסיא יש נתח קטן הרבה יותר מאשר בארבה, אבל עם כוכבית גדולה בצד. גדולה מאוד. מעבר לתרומה של האקזיט המרשים של אי טורו לתשואת הקרן, עבור אסיא מדובר בעיקר באירוע משפחתי כמי שהיתה שם מהרגע הראשון של הקמת החברה על ידי בן זוגה יוני, אחיו רונן שפרש בינתיים מתפקיד פעיל בחברה, וחברם דודו רינג. "יוני ואני מכירים מגיל 20. שלושה אנשים שונים שלא קשורים זה לזה ניסו לשדך בינינו, ובסוף מי שפיזית עשה זאת היה בן דוד שלי שהיה עם יוני בצבא", מתארת אסיא את יצירת הפאוור קאפל של ההייטק הישראלי.

כפי שקורה לא מעט בברנז'ת הטכנולוגיה המקומית, בן דודה של אסיא שירת עם יוני ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין 81 בעוד היא בעצמה שירתה ב־8200. אבל למעשה, בני הזוג אסיא הם כלל לא הראשונים בשושלת ההייטק המפוארת, זו החלה להיבנות עוד הרבה קודם. אביה של מור הוא דני קרת, מדור המייסדים של אמדוקס שהיה מעובדיה הראשונים של החברה עוד בגלגולה כעורק. בתפקידו האחרון שימש אביה כנשיא של פעילות הבילינג, אחת החטיבות המרכזיות בחברה.

מצד החתן מדובר במשפחה מוכרת אף יותר. אביהם של יוני ורונן הוא דיוויד אסיא, מייסד חברת התוכנה מג'יק, שהיום מכהן כיו"ר קרן איי אנג'לס ותורם מזמנו וכמובן גם מקשריו לפעילות. גם הדודות של יוני אסיא מוכרות: הראשונה שנפטרה ב־2013 היא המעצבת הנודעת דניאלה להבי והשנייה היא דליה פלד, המנכ"לית והבעלים של קבוצת אנשים ומחשבים. אבל את האימפריה ייסד הסב יהודה אסיא שהקים את מה שמוכר היום כבנק הבינלאומי ונפטר ב־2016 כשהוא בן 100. "כשיוני נבחר כנציג מישראל לפגוש את וורן באפט לארוחה, הוא הביא לו במתנה שלושה ספרים מהספרייה המיוחדת של סבו שהכילה ספרים מיוחדים רבים בהוצאה ראשונה, מה שמאוד ריגש את באפט", משחזרת אסיא שהיא עצמה לא הורשתה להצטרף לבעלה בארוחה המבוקשת, שעבורה משלמים אנשי עסקים רבים יותר ממיליון דולר בכל שנה.

המסלול של מי היה קשה יותר - שלך בקרן או של יוני באי טורו עד האקזיט?

"חילקנו את העולם בינינו", צוחקת אסיא, "הוא עושה כל מה שסחיר ואני כל מה שפרטי. המסלולים לא נפרדים כי אנחנו חיים באותו בית, אבל אי אפשר להשוות, זה לא תפוחים לתפוחים. לבנות חברה של 10 מיליארד דולר דורש ממך תעצומות נפש, אבל גם מזוגתך".

לשאלה כיצד מתמודדים עם הפן האתי בעסקים ועם היבטים אישיים בהשקעות בחברות שהקימו ומנהלים בני הזוג, ואיך אפשר לקבל החלטות אובייקטיביות, אומרת הוד־מויאל כי "כשמשקיעים בחברה עושים הרבה דיו דיליג'נס, זה דייטינג של חודשיים־שלושה לפחות עם היזמים ובסופו של דבר החלטת ההשקעה מבוססת על מעט מאוד מידע". הוד־מויאל שבן זוגה כפיר, שהקים בעבר את חברת הפרסום באינטרנט מטומי, עוד לא עשה אקזיט, אלא רק חולם עליו, מוסיפה: "אם כבר מכירים מישהו ומאמינים בו, אז זה חכם להשקיע בו כי יש כאן יתרון יחסי. ואם המישהו הזה הוא ישר ועובד קשה - אלה הם הנתונים הכי חשובים בהשקעות סטארט־אפ, וזה משהו שלרוב לא יודעים לפני הכניסה להשקעה ודרך משותפת".

באופן משעשע יוני וכפיר היו מיודדים עוד לפני ששלי הוד פגשה את בעלה לעתיד, כך שהיום הקשר בין כולם הוא לא רק עסקי, אלא חברי לכל דבר ועניין. "אנחנו טסים לחופשות בחו"ל ביחד, שלי ואני יוצאות הרבה ביחד ורק בשבת האחרונה חגגנו יומולדת לאחד הבנים של שלי וכפיר", אומרת אסיא. לאורך הראיון כולו הן נוגעות זו בזו, מחזיקות ידיים בהתלהבות ובקיצור עושות עוד משהו שחדרי הישיבות הגבריים של עולם ההון סיכון לא נתקלו בו מעולם.

אתן לא חוששות שיגידו לכן שאתן מצליחות רק בגלל הקשרים שלכן? שלולא הקשר המשפחתי, איי אנג'לס לא היתה מקבלת גישה להשקיע באי טורו?

"יש לנו חומות סיניות גבוהות והכל מאוד מקצועי", אומרת אסיא. "הכל עבר תהליך מסודר גם אצל יוני באי טורו וגם אצלנו, ניתן גילוי מלא למשקיעים". הוד־מויאל מוסיפה: "חוץ מזה אנחנו רגילות לכך שאנשים מדברים ומרכלים. כבר כשהקמנו את הקרן, כולם אמרו לנו שאנחנו משוגעות. אז עוד בקושי היו נשים בתעשייה, בטח לא קרנות בהובלת נשים. הכל היה בויז קלאב. אני זוכרת שישבנו עם אחד האנג'לים הכי מצליחים בישראל והוא אמר לנו: 'אתן נראות לי בחורות נחמדות, לכו תעשו משהו אחר. למה שמישהו ייתן לכן כסף או את העסקה'. היו גם אחרים שכמו שמדברים עכשיו, כבר ב־2014 אמרו לנו שיש בועה בטכנולוגיה ושעוד מעט הכל יתפוצץ ולא יהיה יותר כסף להשקעות. הסיפור כל הזמן אותו הסיפור, אבל בינתיים הבועה עוד לא התפוצצה ואנשים ממשיכים לתת לנו כסף".

"לא ידענו מה אנחנו לא יודעות"

אסיא והוד־מויאל הכירו ב־2008 בניו יורק באירוע נטוורקינג שאורגן עבור הברנז'ה של סטודנטים ישראלים לתואר שני. אסיא, שכבר סיימה תואר ראשון במחשבים בטכניון, באה יחד עם בעלה כדי ללמוד לתואר MBA באוניברסיטת קולומביה בזמן שהוא עשה את הצעדים הראשונים באי טורו. "אני זוכרת שמור דיברה וכל כך התרשמתי מכל הדברים שהיא עשתה שמיד אחרי זה ניגשתי אליה והצעתי לה חברות", מחייכת הוד־מויאל. היא עצמה סיימה סטאז' בבנק ההשקעות UBS, עבדה בתקופה הסמוכה למשבר הפיננסי הגדול בקרן הגידור AVENUE, והתמחתה בחוב בעייתי של מוסדות פיננסיים. התחום הזה היה רדום למדי עד לאותו ספטמבר גורלי שבו קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס והרעיד את כל המערכת הפיננסית.

לפני מעט יותר מעשר שנים כולם שבו לישראל, כאשר אסיא השתלבה באמדוקס והוד־מויאל החלה לעבוד בסניף הישראלי של בנק ההשקעות גולדמן זאקס. אלא ששתיהן רצו להקים משהו משותף כדי למנף את הצד הטכנולוגי של אסיא יחד עם הצד הפיננסי של הוד־מויאל. ההשראה הגיעה דווקא מאי טורו - למה לא לראות במה משקיעים הגדולים והמנוסים, כלומר האנג'לים, ולהיצמד אליהם. בדיוק כפי שאי טורו מבדלת את עצמה מעוד פלטפורמה למסחר בשוק ההון בקיומה של רשת חברתית ואפשרות של חיקוי תיקי השקעות של המשקיעים המצליחים. "אם היינו צריכות לחזור לאחור עם כל מה שאנחנו יודעות ומבינות היום, לא בטוח שהיינו עושות את זה", אומרת אסיא. "עוד לא מלאו לנו 30 ואפילו לא ידענו מה אנחנו לא יודעות, אבל היינו מאוד נחושות ועם הרבה אמביציה. כל יום נפגשנו וחשבנו מה נעשה היום".

"נכנסנו עם המון תמימות", מוסיפה הוד־מויאל, "היינו בטוחות שנעלה אתר, נעשה קמפיין בפייסבוק, יפנו המון אנשים ונספר להם על ההשקעות שעשינו עם האנג'לים הגדולים".

מימין: בני הזוג של מייסדות איי אנג'לס, כפיר מויאל ויוני אסיא. כמו משפחה אחת טסו בכל העולם, שמעו הרבה לא. בסוף זה השתלם | צילום: דודי חסון, אורן בירן

ומה קרה בפועל?

"באנו לאנג'לים ואמרנו על כל 100 אלף דולר שאתם משקיעים, אנחנו נשים עוד 100 אלף, זה היה נראה לנו כמו הצעה סופר־אטרקטיבית".

למה הסכימו להיפגש איתכן? הרי נדמה שהמודל העסקי הראשוני היה מינוף הקשרים המשפחתיים והקשרים שיצרתן בניו יורק.

"זה לקח המון זמן. הרבה אנשים אמרו לנו 'לא', אפילו הרוב אמרו 'לא'", אומרת הוד־מויאל, "טסנו בכל העולם, עברנו מדלת לדלת בשביל כל 10,000 דולר ובסיבוב הראשון גייסנו 350 אלף דולר".

"נכון שהוא נפגש איתנו והוא גם מכיר את יוני, אבל גיגי פשוט לוקח הרבה פגישות, זה לא עניין של קשרים".

המודל הראשוני של איי אנג'לס דומה במהותו לקרן OurCrowd של ג'ון מדווד - לא לגייס את הכסף מהגופים הגדולים והמוסדיים, אלא לאפשר לקהל רחב להשקיע בטכנולוגיה, כאשר לצורך כל השקעה מתארגנת מעין קרן בכל פעם מחדש. הכוונה היא רק ללקוחות כשירים, המוגדרים בישראל כבעלי הון נזיל של מעל 8 מיליון שקל. מינימום ההשקעה באיי אנג'לס היה 10,000 דולר, אבל היום הממוצע הוא כ־60 אלף דולר, כאשר לקרן יש כ־20 אלף לקוחות.

הטוויסט השונה ממה שהיה קיים בשוק הוא כאמור החיקוי של האנג'לים והצטרפות להשקעה איתם. אלא שככל שהעסק גדל, הפכה איי אנג'לס לקרן הון סיכון לכל דבר ועניין. "חלק מהיזמים שבהם השקענו ואשר כבר עשו אקזיט, נמנים היום עם לקוחות הקרן ומשקיעים באמצעותה. מבחינת חלק אחר, אנחנו ממש כמו פמילי אופיס שמנהל עבורם את כל החשיפה לטכנולוגיה", מבהירה אסיא.

"בשנה שעברה עשינו שמונה השקעות חדשות ועוד 20 השקעות המשך, מתוכן 17 היו סבבים של עליית שווי", מוסיפה אסיא. עד שני האקזיטים הענקיים של השבוע החולף, רשמו השתיים 15 אקזיטים על תיק של 100 חברות עם תשואה חיובית נאה, הבולט שבהם היה יציאה בעסקת סקנדרי של חברת הסייבר ביו קאץ' באפריל האחרון לפי שווי של כמיליארד דולר. גם חברת קליר ג'נטיקס שבה היו בין המשקיעות הראשונות נמכרה ב־50 מיליון דולר אחרי סבב גיוס אחד בלבד. "משך החיים הממוצע (מח"מ) להשקעה אצלנו מאוד קצר - פחות משלוש שנים — ואחרי עסקת אי טורו וארבה נחזיר למשקיעים את כל הכסף שאי פעם גייסנו ועם עודף גדול", אומרת הוד־מויאל.

"היום כבר בלתי אפשרי להיצמד לאנג'לים כי אנחנו משקיעות גם 2 מיליון דולר בסבב ולא מזמן אפילו נתנו צ'ק של 10 מיליון דולר. במצב כזה אנחנו כבר מתחרות באנג'ל ומפריעות לו", מסבירה הוד־מויאל, "לכן הפכנו לקרן לכל דבר ואנחנו גם מובילות סבבים. היום גם הקונספט של אנג'לים פחות רלבנטי כי אין כבר סבבים שמגייסים 100 אלף דולר לפי שווי של מיליון דולר אחרי הכסף. היום החברות משאירות את הבשר לארוחה, וסבב סיד מתחיל ב־3 מיליון דולר".

אז למה אתן לא משנות את שם הקרן?

"היום השם עדיין נכון גם אם במשמעות קצת שונה", אומרת הוד־מויאל. "מאז שסבבי ההשקעה גדלו מאוד, אפילו לאנשים עם 300-200 אלף דולר קשה להשתתף בהם וכך אנחנו מאפשרות גם למי שלא מיליארדר להיות אנג'ל".

מה קורה בעולם ההשקעות בהייטק שנדמה כי השתגע?

"אני לא חושבת שזה ייגמר", קובעת הוד־מויאל, "כמובן שנאסד"ק יכול לתקן ולרדת 25%-20%, אבל אנחנו עוד לא בשיא. מגפת הקורונה בירידה, יש התאוששות כלכלית, יש נשיא חדש שהולך לשפוך 1.9 טריליון דולר לתוך הכלכלה האמריקאית ועוד כמה טריליונים בשאר העולם, הריבית לא אמורה לעלות לפני 2024 ואין איפה לשים את הכסף חוץ מאשר בטכנולוגיה. מה שהמשקיעים מתמחרים היום זה את הצמיחה. ומה שהקורונה הראתה הוא שעסקי תוכנה הם הרבה יותר בטוחים וניתנים להצמחה מהירה לעומת סקטורים אחרים".

"הקורונה תיחקק עבור ארגונים רבים כדחף חזק לכיוון של יעילות והטמעת טכנולוגיות, ומצד שני החברות שמספקות אותן נדחפו ליצור מהר תהליכים שיהפכו את המוצרים לקלים למכירה והתקנה. הכל טאץ' פרי ואלה חדשות נהדרות לחברות תוכנה ישראליות במיוחד", מוסיפה אסיא. "בפעם הראשונה יש לנו חברות, ולא רק אי טורו, שמייצרות הכנסות של 100 מיליון דולר ויותר, פעם זה לא היה".

החברות צומחות, וצומחות מהר, אבל מה עם רווח?

"רווחיות זאת החלטה", קובעת אסיא, "אם בנית חברה עם שולי רווח גולמי של 98%, כל לקוח נוסף שמצרפים משפר את המצב". והוד־מויאל מוסיפה: "היום מגייסים כסף בעיקר כדי להשקיע בשיווק, ויש כבר דרכים אחרות חוץ מרווח נקי לבחון את הבריאות של המודל העסקי".

יותר ויותר חברות מכפילות את השווי בתוך חודשים ספורים, מה מצדיק קפיצות חדות כאלה?

"השווי תמיד נגזר ממכפיל על הכנסות. יש לנו חברות שקפצו מאפס הכנסות ל־20 מיליון דולר, וזה מצדיק גם קפיצה בשווי", אומרת הוד־מויאל. "נכון שלפני שמונה שנים כשהתחלנו את הקרן דיברנו בעיקר על אקזיטים של מאות מיליוני דולרים, זה היה החלום והיעד. היום החלומות הם אחרים. שווי של 5-3 מיליארד דולר זה מהמם, אבל כבר לא חלום".

"עם כל מה שקורה מסביב אסור להניח שזה קל", מחדדת אסיא, "כל מי שבונה חברה של מיליארדים זה אינסוף עבודה וראיתי את זה מקרוב ולאורך הרבה שנים. אבל כן, יש לנו יזמים שאומרים לנו שבשביל אקזיט של 200 מיליון דולר הם כבר לא יקומו בבוקר, אלא רק אם זה יוכפל פי 10. מה שמעניין הוא שדווקא ככל שהיזמים מנוסים יותר, הם צנועים יותר גם במונחים של שווי וגם הם מעריכים יותר את הכסף ואת המשקיעים".

"לא צריך לעבור לארה"ב כדי להצליח"

מי שמפמפמים את כל החגיגה הזאת עוד יותר הם הספאקים, אותן חברות השקעה ריקות שגייסו כבר כמעט 100 מיליארד דולר מתחילת השנה ועוד סכום דומה בשנה שעברה, וחייבות לאתר חברות, רצוי טכנולוגיות, כדי למזגן אותן פנימה לפני הדדליין שיפוג בממוצע עוד שנה.

"בעבר תמיד כשהשוק היה חם הספאקים התעוררו לחיים, אבל עכשיו סדרי הגודל באמת אחרים", אומרת הוד־מויאל.

איך זה עובד מאחורי הקלעים?

"לחברות הטובות יש הצעות מכמה ספאקים, זה מה שקרה ברוב החברות בפורטפוליו שלנו", אומרת אסיא. "אנחנו גם מעודדות אותן לקבל כמה הצעות, אבל השווי זה לא הפרמטר היחיד. יש חשיבות לשם של מגייס הספאק, כמה ספאקים הוא כבר עשה ואלמנטים נוספים".

המון כסף נוהר לישראל. באי טורו יממשו המייסדים, העובדים ובעלי המניות הוותיקים מניות ב־300 מיליון דולר. באיירון סורס זה יהיה מספר חסר תקדים של 1.5 מיליארד דולר. לשאלה איך נגשר על הפער בין שתי הכלכלות שייווצרו פה, יש לאסיא והוד־מויאל תשובה. "אני זוכרת שכשהייתי ילדה, כשמישהו לא ידע מה הוא רוצה ללמוד באוניברסיטה, הוא הלך ללמוד משפטים. היום זה מחשבים. זה מקצוע שמובטח לך בכל העולם. לכן אני חושבת שכמה שיותר אנשים צריכים ללמוד אותו כדי להבטיח את העתיד שלהם. אני מאוד רוצה שהילדים שלי יהיו בתחום", אומרת אסיא. והוד־מויאל מושכת לכיוון שלה: "אני דווקא חושבת שתכנון פיננסי והשקעה זה הדבר הכי חשוב וגם הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי להיות משקיעים".

אבל בין שיהיו אנשי מחשבים ובין שיהיו משקיעים, החלום המשותף של אסיא והוד־מויאל, מעבר לעשיית עוד כמה אקזיטים מוצלחים, הוא במישור אחר לגמרי. "החלום הגדול שלנו בסוף הוא שנהפוך למשפחה, ככל שיש לנו יותר בנים ובנות והם בגילאים קרובים, אנחנו מבחינתנו מגדילות את הסיכויים", הן צוחקות.

את כל זה הן רוצות להמשיך לעשות מישראל. "דווקא עכשיו, אחרי שיוני גייס 800 מיליון דולר עם פיג'מה מהבית, רואים שכבר לא צריך לעבור לארה"ב בשביל להצליח", מסכמת אסיא.