אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הרעיון המבריק של צוקרברג לחיסול התחרות צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי

הרעיון המבריק של צוקרברג לחיסול התחרות

כשצוקרברג מבקש לחייב חברות להכניס מערכות לזיהוי תוכן לא-חוקי והסרתו, הוא מייצר למעשה מחסום כניסה משמעותי לשוק בעבור מתחרות צעירות שיכולות לאיים על פייסבוק. ההצעה של פייסבוק מבצרת את מעמדן של הפלטפורמות הגדולות, ומציבה חסמים גבוהים, אולי אפילו בלתי-עבירים, בפני מתחרות חדשות

25.03.2021, 08:42 | עומר כביר

אם יש דבר שמארק צוקרברג שונא, זו תחרות הוגנת. כמה הוא שונא אותה? אפשר להצמיד לזה סכום מספרי ממש. לפי כתב האישום שהגישה נגד החברה ה-FTC, פייסבוק קנתה את ווטסאפ בראש ובראשונה כדי לחסל מתחרה שעלולה לגנוב משתמשים. צוקרברג מספיק שנא את התחרות כדי להשקיע ברכישה הזו יותר מ-22 מיליארד דולר (ומי יודע עוד כמה מיליארדים מאז בתפעול האפליקציה שעדיין לא מייצרת הכנסות משמעותיות). העובדה ששנתיים קודם פייסבוק קנתה את אינסטגרם במיליארד דולר בלבד לא מלמדת על כך שצוקרברג שנא תחרות פחות, רק שפייסבוק הצליחה להשיג עסקה טובה יותר.

הנקודה היא, שצוקרברג לא אוהב תחרות ומוכן ללכת למרחקים גדולים על מנת למנוע אותה או לפגוע בה. וזו הנקודה שצריך לזכור כשבוחנים את ההצעה של מייסד ומנכ"ל פייסבוק לשינוי סעיף 230. למי שלא היה כאן בשנה האחרונה הסעיף, חלק מחוק תקשורת אמריקאי מהמאה הקודמת, הוא הבסיס לפעילות הרשת המודרנית, שכן הוא מקנה לחברות רשת הגנה מתביעות על תוכן שמפרסמים הגולשים בפלטפורמות שלהן.

מארק צוקרברג , צילום: איי אף פי מארק צוקרברג | צילום: איי אף פי מארק צוקרברג , צילום: איי אף פי

הוא נמצא במרכז השיח הפוליטי בארה"ב מאז שטוויטר סימנה לראשונה ציוץ של דונלד טראמפ ככזה שדורש בדיקת עובדות. טראמפ, כצפוי, הגיב בטנטרום מיידי, אך במקביל החל הממשל האמריקאי לבדוק אפשרות לבטל את ההגנה שמקנה הסעיף, כאשר הכוונה היתה להחליף אותו בהסדר שבו רק חברות שלא מצנזרות שום תוכן בפלטפורמה שלהן ייהנו מהגנה מתביעות. כלומר, ליצור מציאות שבה רשתות חברתיות הן מערב פרוע של גזענות, מיזוגניה, שנאה והסתה או מרחב כל כך מצונזר שהוא מאבד למעשה את האפקטיביות שלו כרשת חברתית פתוחה.

כשנכנס לבית הלבן מיהר הנשיא ג'ו ביידן לבטל רבים מהמהלכים והצווים הנשיאותיים של קודמו. אבל דווקא לגבי סעיף 230 הוא מחזיק בעמדות שדומות יותר לטראמפ, ודוחף לרפורמה משמעותית בתחום, הגם אם לא בהכרח קיצונית כמו זו של טראמפ.

מאוחר יותר היום צפויים צוקרברג, ג'ק דורסי מטוויטר וסונדאר פיצ'אי מגוגל להעיד בשימוע מיוחד של בית הנבחרים שיעסוק במיסאינפורמציה ברשת, ושמטבע הדברים צפוי להתעכב גם על סעיף 230 ורפורמות אפשריות בו. והעדויות של שלושת המנכ"לים, שפורסמו אתמול, מציגות את גישתם לנושא.

ג ג'ק דורסי מנכ"ל טוויטר | צילום: בלומברג ג

דורסי לא התייחס ישירות לסעיף, אך הדגיש את החשיבות של החדשנות כשיטה להתמודד עם מידע שגוי והזכיר את פרויקט Birdwatch שהשיקה החברה בינואר. הפרויקט, שמתנהל בימים אלו כפיילוט, מאפשר למשתשמים להתנדב להיות חלק מקהילת גולשים, שמזהים ציוצים עם מידע מטעה, ומספקים הערות והבהרות לגבי המידע. כן ציין דורסי את התמיכה של טוויטר ב-Bluesky, צוות עצמאי של אנשי קוד-פתוח, מהנדסים ומעצבים שמפתח תקנים פתוחים וביזוריים למדיה חברתית. לדבריו, בין השאר יספק הפרויקט לרשתות חברתיות גישה לאלגוריתמי המלצות פתוחים שמקדמים שיחה בריאה ובחירה גדולה יותר למשתמשים.

פיצ'אי התייחס ישירות לסעיף 230, וטען שהוא הגורם שמאפשר לגוגל "לספק גישה רחבה למידע, תוך מתן אפשרות להסיר תוכן מזיק כמו מיסאינפורמציה". הסעיף, הסביר, חיוני לרשת הפתוחה: "בלי סעיף 230, פלטפורמות יבצעו סינון יתר או לא יסננו תוכן בכלל. הוא מאפשר לנקוט בפעולה החלטית נגד תוכן שגוי ומזיק ולהתמודד עם שחקנים רעים".

מנכ"ל גוגל התריע ישירות מביטול הסעיף לחלוטין. "יהיו לכך השלכות לא-צפויות, שיפגעו הן בחופש הביטוי והן ביכולת של הפלטפורמות לנקוט בפעולה אחראית להגן על משתמשים", הוא אמר. פיצ'אי לא הציע חלופה לביטול הסעיף, ודיבר רק על שינויים מעורפלים כמו "התמקדות בהבטחת שקיפות, הוגנות והליך יעיל", או פתרונות דוגמת "פיתוח מדיניות תוכן ברורה ונגישה" (דברים, אגב, שגוגל יכולה לעשות בעצמה מתי שהיא רוצה).

מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי | צילום: youtube מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ

לצוקרברג, מנגד, היו תוכניות מפורטות יותר לרפורמה בסעיף 230. גם הוא, כמו פיצ'אי, דיבר על החשיבות שלו ועל כך שהוא אפשר לאינטרנט לשגשג. אבל כשמנכ"ל גוגל הזהיר רק מביטולו המוחלט, מנכ"ל פייסבוק הציג מתווה לרפורמה אפשרית, כזו ששמה נטל מסוים על הפלטפורמות אם ברצונן להנות מההגנות שמקנה הסעיף.

"אנחנו חושבים שהקונגרס צריך להפוך את ההגנה של הפלטפורמות מסוגים שונים של תוכן לא-חוקי למותנית ביכולתן של החברות להתמודד עם הפצת תוכן זה", הוא כתב, וביאר: "במקום לתת חסינות, צריך לדרוש מפלטפורמות להדגים שיש להן מערכות לזיהוי תוכן לא-חוקי והסרתו. פלטפורמות לא צריכות לשאת באחריות אם יחידת תוכן חומקת מזיהויין – זה לא מעשי לפלטפורמות עם מיליארדי פוסטים ביום – אבל הן צריך לחייב אותן ליצור מערכות מתאימות להתמודד עם תוכן לא-חוקי".

על פניו נשמע ישר ולעניין. במקום להתאבסס על פוסט או ציוץ כזה או אחר, פשוט נחייב חברות ליצור מערכת מתאימה להתמודד עם תוכן בעייתי, שתאפשר להן לזהות ולתפוס אותו במהירות. משהו התפספס? לא נורא, כל עוד המערכת שאמורה לתפוס אותו ראויה. ההצעה של צוקרברג כללית ומשאירה באוויר הרבה שאלות: לפי אילו מדדים יקבע האם המערכת ראויה? איזה תוכן היא תכסה? איזה תוכן היא תידרש לסנן? מי יקבע מתי תוכן עובר את הסף הנדרש לסינון? ועוד.

וזה בסדר, היא לא חייבת לענות על השאלות האלו. בשביל זה יש קונגרס. אבל מה שכן ברור הוא שקווי היסוד שמציג צוקרברג מציירים תוכנית שמאוד טובה לפייסבוק (ולענקיות הטכנולוגיה האחרות), ומאוד רעה לחברות צעירות שיבקשו להתחרות בתחום הפלטפורמות החברתיות.

טובה לפייסבוק, כי בעיקרון החברה כבר מפעילה מערכת כמו זו שהיא מבקשת להפוך לחובה חוקית. לחברה שלל כללים ואלגוריתמים לזיהוי והסרה מיידיים של תוכן לא חוקי, והיא מתגאה בהצלחתם בדו"חות תקופתיים שהיא מפרסמת. כך, למשל, ברבעון האחרון של 2020 פייסבוק זיהתה והסירה 98.8% מהתוכן הפדופילי ברשת החברתית עוד לפני שמשתמשים דיווחו עליו. בדומה הסירה פייסבוק 99.8% מתוכן שמוגדר טרור, ו-97.3% מהתוכן שקשור לסחר בסמים. הכלים של פייסבוק משמשים גם להסרת תכנים חוקיים שמנוגדים לכללי הקהילה כמו עירום, חשבונות מזויפים או תוכן גרפי ואלים בשיעורי הצלחה דומה.

ברור שפייסבוק לא תתנגד להפיכת מערכות לזיהוי וסינון תוכן לא-חוקי לחובה, היא כבר מפעילה אחת כזו בהצלחה רבה. שינוי שכזה בסעיף 230 יהיה חסר משמעות מעשית מבחינתה. וכך גם מבחינת פלטפורמות גדולות אחרות, שמפעילות מערכות דומות לניהול וסינון תוכן. זו דרך פעולה קלאסית של תאגיד בתגובה לבעיה רגולטורית או לשינוי חקיקה שמאיים עליו: להציע שינוי שנשמע משמעותי, אך שבפועל מקבע את המצב הקיים ולא מצריך שום שינויים מבחינתו. ואפשר היה לעצור כאן, לולא היה להצעה של פייסבוק פן אפל, מסוכן יותר, שקשור ישירות לסלידה שלה מתחרות.

כי המערכת של פייסבוק, צריך להבין, לא נולדה יום אחד מהאוויר. היא תוצאה של שנים של פיתוח, השקעות של עשרות מיליוני או מאות מיליוני דולרים בעבודה של אלפי מפתחים, מנהלי מוצר ואנשי צוות אחרים. עבודה שבעצמה מתבססת על שנות הפעילות הארוכות של פייסבוק שאפשרו לה לאסוף מידע מפורט על פעילות של מיליארדי משתמשים בעשרות רבות של שפות. זו עבודה קשה, ארוכה ויקרה לפתח מערכת כזו. וכשצוקרברג מבקש להפוך אותה לחובה על מנת להנות מהגנה מפני תביעות, הוא מייצר למעשה מחסום כניסה משמעותי לשוק בעבור מתחרות צעירות שיכולות לאיים על פייסבוק.

לפלטפורמה חדשה ששואפת להתחרות בתחום יש סכום כסף מוגבל, שלרוב ידרש להשקעות במוצר עצמו, בגידול ובגיוס עובדים. אם תידרש במקביל לפתח גם מערכת לזיהוי והסרה של תכנים לא-חוקיים, תהיה זו מטלה כספית משמעותית שתקשה מאוד על חברות צעירות להכנס לתחום. אולי אפילו תהפוך את זה לבלתי-אפשרי, כי פיתוח מערכת שכזו מצריך לא רק כסף וכוח אדם, אלא גם ידע בדמות פעילות ממושכת של משתמשים על מנת לאמן ולהכשיר את האלגוריתם. זה ידע שלפלטפורמה חדשה אין, ושהיא לא תוכל לצבור ללא פעילות ממושכת. פעילות שבשבילה היא צריכה מערכת כזו, איך שהיא לא יכולה לקיים ללא מערכת שכזו. מלכוד 22 קלאסי.

ייתכן אמנם שתקום חברה שתעסוק בפיתוח מערכות כאלו ותשווק אותן לפלטפורמות צעירות (פייסבוק, באופן חשוד, תהיה בעמדה טובה לייצר פעילות כזו), אך גם פתרון שכזה לא בטוח שיעבוד. כל רשת חברתית היא שונה באופיה ובפעילותה, ולא כזה פשוט ליצור מערכת אחידה שתתאים לכל הפלטפורמות מרבית הפעילות בפייסבוק היא מבוססת טקסט. המערכת שלה לא תתאים בהכרח לטיקטוק שם מרבית הפעילות היא על בסיס סרטונים קצרים, או לקלאבהאוס שם הפעילות מבוססת על שיחות קול.

צוקרברג אמנם משלם מס שפתיים ומשאיר לכאורה פתח לחברות צעירות. "הגדרות של מערכת ראויה יכולות להיות יחסיות לגודל הפלטפורמה", הוא כתב. הגיוני? לא ממש. במדיה החברתית, חברה יכולה לעבור תקופה מהירה של גידול אקספוננציאלי, להתפוצץ כמו שאומרים, כך שיום אחד המערכת הראשונית שהיא מפעילה יכולה להיות ראויה, אך למחרת כבר לחלוטין לא מספקת ולחשוף אותה לתביעות וסכנות משפטיות אחרות. איך שלא הופכים את זה, ההצעה של פייסבוק מבצרת את מעמדן של הפלטפורמות הגדולות, ומציבה חסמים גבוהים, אולי אפילו בלתי-עבירים, בפני מתחרות חדשות.

אז כמה מארק צוקרברג שונא תחרות? מספיק כדי לפעול מול הקונגרס האמריקאי על מנת לקדם חקיקה שתפגע ביכולת של מתחרות צעירות לאיים עליו. בשביל מי שכבר הוציא על כך מיליארדים, מדובר בכסף קטן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

16 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

15.
מסכים עם התגובות
אני לא מחבב גדול של צוקרברג. לכל הטענות וההסברים על איך פייסבוק בראשותו מבודדת ומציבה חסמים, גם אם החברה תגדל ולא תעמוק בקריטריון כי גודלה הוכפל בלילה אחד, אפשר להסדיר את המצבים האלה בתקנה. תפקיד החוק הוא להיות ברוח ההווה ומזמן כבר מצאו איך להתאים חוקים לזמנים היום. בשביל זה יש קונגרס אני בטוח שהוא יחשוב על הדברים הללו.
ריאלי  |  31.03.21
14.
גיבוב של שטויות
זה שפייסבוק חברה מצליחה לא אומר שצריך לחוקק חוקים שמפלים אותה.. כבר שנים שפייסבוק סופגת אש על זה שהיא לא עושה מספיק כדי למנוע הפצה של תכנים לא הולמים.. כאשר פייסבוק בפועל עשתה כנראה יותר מכל חברה אחרת בעולם כדי לנקות תכנים לא הולמים מהרשת שלה. פייסבוק משקיעה מאות מיליוני דולרים לבניית מערכות מתוחכמות לבצע סינון אוטומטי הרבה בגלל לחץ מהממשל, הבעיה היא שהלחץ הזה לא מעוגן בחוקים ברורים ואיכשהו פייסבוק תמיד מוצגת בתור האיש הרע בסיפור..
יונתן  |  31.03.21
13.
טור ילדותי ולא חכם במיוחד
קודם כל, צוקרברג שונא תחרות בניגוד למי??? כל מנהל חברה שמעבד את עצמו עושה את המירב והמיטב להתמודד מול תחרות ולנצח אותה. זו משמעות המילה תחרות. שנית, גם כשצוקרברג, שאני לא נמנה על אוהדיו הגדולים, נותן מענה הגיוני לבעיה אקוטית, נמצא החוכמולוג שיתחיל לבכות על כך שקשה להתחרות בפייסבוק גוגל או מיקרוסופט. כן קשה וסטרטאפ קטן שרוצה להתחרות בענקיות או שיגייס הון או שימצא לו נישה. הכותב, לעומת זאת, חושב שטישו זו הנישה המתאימה לסטרטאפים. אויאויאוי הענקים שונאים תחרות. כמה ילדותיים כבר אפשר להיות ???
זורבה  |  31.03.21
לכל התגובות