אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכדורגל האירופי: כספומט בלי כסף מחפש בעלים שישקיע בו צילום: איי פי

הכדורגל האירופי: כספומט בלי כסף מחפש בעלים שישקיע בו

מה מיליארדרים אמריקאים מחפשים בכדורגל האירופי אם העסק מפסיד? קבוצות כדוגמת מנצ'סטר יונייטד צריכות בעלים שישמרו עליהן ולא יראו בהן רק "עסק", כמו משפחת גלייזר

30.03.2021, 09:18 | אוריאל דסקל

בחודש שעבר אברם גלייזר, אחד מהבעלים של מנצ'סטר יונייטד, החליט למכור את כל מניותיו במועדון עבור 100 מיליון דולר. זה לאחר שבאוקטובר האחרון המועדון שילם למשפחת גלייזר דיבידנד של כ-12 מיליון ליש"ט על שלושת החודשים בין אפריל ליוני - חודשים של קורונה ומשחקים ללא קהל.

קראו עוד בכלכליסט

בעונה שעברה המועדון שילם כ-23 מיליון ליש"ט בדיבידנדים לבעלים למרות שהקבוצה, בגלל הקורונה, איבדה הכנסות ורשמה הפסדים פיננסים של יותר מ-27 מיליון ליש"ט. הקבוצה גם היתה צריכה לקחת הלוואה של כ-60 מיליון ליש"ט מבנק אוף אמריקה, כדי לעמוד בהוצאות השוטפות. אבל הגלייזרים קיבלו את הכסף שלהם.

לפי הנתונים של הרבעון הראשון של 2021 מנצ'סטר יונייטד כרגע בחוב נטו של 534.8 מיליון ליש"ט. בזמנם כבעלים, מאז 2005, הגלייזרים לקחו הלוואות בשווי של 500 מיליון ליש"ט ושילמו ריבית וחובות בשווי של 837 מיליון ליש"ט. רק ב-2017 הם הגיעו לנקודה בה ההוצאה נטו שלהם על רכש שווה להוצאה שלהם על ריביות.

מרקוס רשפורד מנצ מרקוס רשפורד מנצ'סטר יונייטד | צילום: איי אף פי מרקוס רשפורד מנצ

בסך הכל, אם מחשבים את עלות המינוף שנועד לסייע לגלייזרים לרכוש את המועדון הנקי מחובות, אז המשפחה שאבה מהקבוצה יותר מ-1.2 מיליארד ליש"ט. זאת בעוד שהשכנים, מנצ'סטר סיטי בבעלות אבו דאבי, נהנו מהשקעת בעלים של יותר מ-1.2 מיליארד ליש"ט.

קופה גדולה למשפחה בפלורידה

כבר מיותר לכתוב זאת אבל זה די ברור שלמשפחת גלייזר אין שום כוונה לנהל את מנצ'סטר יונייטד כמועדון כדורגל. זו קופה גדולה שהם הצליחו לרכוש בעסקת מינוף משוגעת. על פי הערכות, משפחת גלייזר כבר הכניסה 300 מיליון ליש"ט נטו ממכירת מניות של הקבוצה - שזה יותר ממה שהשקיעו ב-2005 כאשר רכשו את המועדון ב-270 מיליון ליש"ט והלוואת מינוף של 790 מיליון ליש"ט, אותה הם מימנו מחדש ומחזירים אך ורק מהכנסות המועדון עצמו.

וכאמור, דיבידנדים. מנצ'סטר יונייטד שילמה כ-112 מיליון ליש"ט בדיבידנדים לבעלים בחמש השנים האחרונות. המועדון היחיד הנוסף ששילם דיבידנדים לבעלים בחמש השנים הללו? נוריץ' סיטי - 300,000 ליש"ט בסך הכל.

הגלייזרים הפכו את מנצ'סטר יונייטד לכספומט של המשפחה.

את ה-100 מיליון דולר שאברם גלייזר קיבל ממכירת המניות של מנצ'סטר יונייטד הוא ישקיע, לפי הדיווחים, בבניית וילה חדשה. שוב, זאת בזמן שמנצ'סטר יונייטד עושה קולות של "חסכון בגלל הקורונה".

בעולם הביזנס, בעלים של חברות זוכים לדיבידנדים ומוכרים מניות כדי לעשות השקעות פרטיות אבל בעולם הכדורגל, כשאתה "בעלים" של מוסד שהיה שם לפנייך ויהיה שם אחרייך, מצפים ממך להיות custodian של קבוצה (כלומר שומר על הקבוצה) - לא "בעלים".

ב-100 מיליון דולר אפשר לרכוש, למשל, את ג'יידון סאנצ'ו או ארלינג הולאנד. או אפשר להשקיע בבניית ארגון ספורטיבי חזק יותר. או פשוט אפשר להוות תחרות גדולה וחזקה יותר ליריבה העירונית, שעקפה אותך בסיבוב. זו מטרת המועדון. זה הביזנס. לא עבור הגלייזרים, שלא נראה שירפו מהמועדון בשנים הקרובות.

ג ג'ואל ואברם גלייזר | צילום: איי אף פי ג

הגלייזרים כעת בעלים של 74.9% מהקבוצה ששווה 2.36 מיליארד ליש"ט על הנייר. סכום שכרגע אף אחד לא מוכן לחשוב על לשלם עבור קבוצה, מועדון ואפילו אצטדיון שצריכים שיפוץ רציני. אז כן, משפחת גלייזר והצורך ההכרחי שלה בהעלאת הכנסות מסחריות - העלו את ההכנסות של מנצ'סטר יונייטד ב-500% מאז רכישתה. מאז 2013 העלייה הזו איפשרה השקעה של יותר מ-1 מיליארד ליש"ט (מכספי המועדון) בבניית הקבוצה - אבל בלי המשפחה מפלורידה ששואבת את הכסף מהקופה הראשית, הקבוצה ככל הנראה לא היתה מאבדת את מעמדתה כקבוצה הטובה ביותר בפרמיירליג והקבוצה האנגלית הטובה באירופה.

לא האמריקאים היחידים

הגלייזרים אינם האמריקאים היחידים שנכנסו לכדורגל האירופי אבל לבטח הם אלו שהרוויחו הכי הרבה מכניסתם למשחק היפה. יש מגוון של משקיעים אמריקאים באירופה כרגע ולא ברור אם זו תופעה שהולכת להתחזק ואם מישהו בכלל מתקרב להכנסות מהקבוצה כמו הגלייזרים.

ליברפול בבעלות אמריקאית נדירה. FSG ממש מתחרה על תואר "הבעלים הטוב ביותר בכדורגל האירופי" ואף השקיעה בה יותר מ-100 מיליון ליש"ט. אבל הם יוצאי דופן.

סטן קרונקי הוא הבעלים של ארסנל ועושה עבודה גרועה. עם זאת, מלבד כמה תשלומים על "ייעוץ" לא שאב דיבידנדים מהקבוצה וכעקרון מנסה לשבח את שווי הנכס בלונדון - מה שמאפשר לו להרחיב את ההשקעות שלו ברחבי ארה"ב.

קרן אליוט מנג'מנט היא הבעלים של מילאן ועושה, בינתיים, עבודה טובה בניהול הקבוצה - אך לאור ההיסטוריה של הקרן, היא לא תהיה שם לטווח ארוך מדי אם הקבוצה תמשיך להפסיד עשרות מיליוני יורו בשנה.

פארמה, רומא, פיורנטינה, בורדו, קריסטל פאלאס, פולהאם, אסטון וילה ועוד מספר קבוצות באירופה הן בבעלות אמריקאית. רבים מהמשקיעים האמריקאים לא באמת מוסיפים משהו מיוחד לניהול. רוב הקבוצות מפסידות כסף. רוב הבעלים האמריקאים לא הופכים את הקבוצות שלהם למשהו מיוחד כפי שעשו קטאר עם פריז סן ז'רמן, אבו דאבי עם מנצ'סטר סיטי ורומן אברמוביץ' עם צ'לסי.

דופק וזורק במארסיי

הסיפור של פרנק מקורט במארסיי עשוי ללמד הרבה על האינטרסים של האמריקאים בכדורגל האירופי ואולי גם למה הם, באופן כללי, לא בעלים כל כך טובים של קבוצות כדורגל אירופאיות.

פרנק מקורט, צילום: איי אף פי פרנק מקורט | צילום: איי אף פי פרנק מקורט, צילום: איי אף פי

לפני 9 שנים פרנק מקורט היה חייב למכור את לוס אנג'לס דודג'רס בעקבות גירושין מכוערים במיוחד, שכמעט הובילו לפשיטת רגל של קבוצת הבייסבול. הוא היה הבעלים של קבוצת הבייסבול במשך 7 שנים ובמהלכם שאב ממנה כספים רבים בצורת הוצאות מופרכות, משכורות ו"דמי ייעוץ". ב-2016 חזר לעולם הספורט כאשר רכש את אולימפיק מארסיי. הוא הבטיח להשקיע 200 מיליון יורו ברכש ולהחזיר את הקבוצה לליגת האלופות. ההצלחה היתה חלקית אבל עכשיו הדברים במצב כל כך גרוע שבינואר האוהדים תקפו את מגרש האימונים של הקבוצה.

מקורט רכש את הקבוצה ממארגריטה לואי-דרייפוס, שבשנת 2009 קיבלה את המועדון בירושה מבעלה, רוברט לואי-דרייפוס, שמת מלוקימיה. ב-2009/10 היא הובילה את המועדון לזכייה הראשונה שלו באליפות ב-25 שנה והאחרונה שלה לבינתיים.

ב-2016 מתוך חוסר עניין מכרה את הקבוצה למקורט. מקורט שילם, לפי הדיווחים, 45 מיליון דולר עבור כ-95% מהמועדון, שהוקם ב-1899 והוא המועדון החשוב ביותר בדרום צרפת.

כאמור, האמריקאי בן ה-67 הבטיח להשקיע סכומים אדירים ברכש, אך כמו במקרה של הדודג'רס, נראה שמקורט שואב יותר כסף מאשר הוא מכניס לקבוצה. עם הדוג'רס, המקורטים - פרנק ואישתו לשעבר, ג'יימי - השתמשו בכספי הקבוצה כדי לממן לעצמם חיים של מיליארדרים. לא היתה להם הכנסה נוספת מלבד קבוצת הבייסבול. במהלך הגירושין, המצב היה עד כדי כך שה-MLB, ליגת הבייסבול של צפון אמריקה, הכריחה את מקורט למכור את הארגון.

ב-2012 קבוצת גוגנהיים רכשה את קבוצת הבייסבול ב-2.15 מיליארד דולר אך לא ברור כמה מקורט קיבל אחרי כיסוי החובות והסכמי הגירושים. הוא הותיר את הקבוצה במצב גרוע מאוד מבחינת ניהולית ומקצועית. עם הכסף שנותר, מסתבר, רכש את מארסיי.

כמו במקרה של הדוג'רס, לא נראה שמקורט הוציא הרבה מהכסף שלו על מארסיי. הרכש לא היה ברמה מספקת והמעורבות של מקורט לא היתה יומ-יומית. ז'אן זאק איירו, איש תקשורת צרפתי, ניהל את המועדון - בעיקרון, מפריז. עבור האוהדים, שרואים בפריז סן ז'רמן כיריבה העיקרית, זה לא התקבל בקלות. לכל משחק הגיעו עם שלטי מחאה נגד הפריזאים השולטים בקבוצה ונגד "רוח הרפאים" שהוא מקורט.

ברמה הכלכלית, מארסיי הפסידה - לפי הערכות - כמעט חצי מיליארד יורו מאז שמקורט רכש אותה. לא ברור עד כמה הוא מחויב לכסות את ההפסדים. הוא מחכה לרוכש או שהוא יתחיל בפירוק נכסי המועדון, כשבצרפת מעריכים שמקורט בונה על "הקמת סופרליג" שתהפוך את הקבוצה לנכס נדיר עבור רוכשים סעודים או מאיחוד האמירויות.

הקבוצה היא חלק מהנשמה של העיר

אף אחד לא יודע באמת מה מקורט מרוויח מהעיסוק במארסיי. הוא לא ממש מבין את המשחק. לא מגיע למשחקים. בעבר ציין שאביו היה חייל בצבא האמריקאי שב-1944 שיחרר את העיר מהכיבוש הנאצי ולכן הוא מעוניין להישאר הבעלים במארסיי. אבל זה טיעון מופרך ומאוד יח"צני.

במארסיי, האוהדים לא משחקים משחקים. האהדה שם לא דומה לאהדה האמריקאית. הקבוצה שם היא חלק מהנשמה של העיר ומקורט הוא כרגע הבעלים של חלק מהנשמה הזו - מבלי להבין זאת. הליגה בצרפת לא יכולה להכריח אותו למכור את הקבוצה כמו בארה"ב אבל האוהדים באירופה יכולים להיות מסוכנים הרבה יותר כפי שהוכח. מקורט לא יושב על נכס. הוא יושב על חבית נפץ. ושוב, לא בטוח שהוא מבין זאת.

ומה עם האחרים?

ואולי הבעלים האמריקאים מחכים לרגע בו הכדורגל יקבל שכל ויאמץ כמה רגולציות מהספורט האמריקאי. אופ"א, על פי הדיווחים, שוקלת לזרוק את הפיינשל פייר פליי הפיננסי ולשנות את הרגולציה המטופשת הזו (מאפשרת אך ורק לקבוצות שמכניסות הרבה כסף להשקיע בעצמן וכך מגדילה את הפערים הפיננסים והמקצועיים בין אלו שלא מכניסות הרבה כסף) ל"בקרות פיננסיות אחרות". אחרי יותר מעשור, אופ"א תאפשר לקבוצות "יותר חופש" בהוצאות אבל זה לא יפתור את בעיות הפערים בכדורגל או ימנע מבעלים זרים לשאוב כספים מהקבוצה שלהם, ובעצם מהקהילה שמאפשרת את קיום הקבוצה.

רגולציה אמריקאית - סוג של תקרת שכר, סוג של תקרת יוקרה, סוג של הגבלת סגל - אלו דברים מאזנים שהאמריקאים יכולים להביא לכדורגל האירופי ולהפוך אותו לרווחי יותר ובריא יותר. ואולם, עד כה, לא נראה שרובם מתעניינים כל כך בהבאת דברים לכדורגל. הם מעוניינים יותר לקחת.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות