שחור בעיניים: הזפת נוקתה מהחופים, אבל התוצאות יישארו עוד זמן רב

באמצע מרץ, כשהמשרד להגנת הסביבה הודיע על סיום אירוע "זפת בסערה" והורדת מצב החירום שהוכרז בעקבות דליפת הנפט האימתנית שזיהמה את חופי ישראל, היו רבים שנשמו לרווחה. "הצלחנו לצמצם את המפגע בחופים ולאסוף יותר מ־750 טונות של פסולת זפת. אנו עוברים לשלב הבא – טיפול בפסולת הזפת באתר הקצה", הכריזה השרה גילה גמליאל, וסימנה נקודת מפנה בהתמודדות עם המשבר.

ואולם, לדברי ד"ר לורן אלכסנדר אוגוסטין, מנהלת התוכנית לחקר המפרץ באקדמיה הלאומית למדעים, הנדסה ורפואה, מוקדם לקבוע שהאירוע מאחורינו. "לדליפות נפט יש קצב מסוים", אמרה בראיון ל"כלכליסט". "יש להן נתיב מסוים. נכון לעכשיו, החלק הזה הסתיים, הניקוי הסתיים. היה לכם מזל כי הדליפה היתה על פני השטח והיה קל לראות אותה על החופים, ואם אפשר לראות, אפשר לנקות. אפשר היה להגיע מהר לשלב שכבר לא רואים אותה, ואין כבר מה לעשות בחופים. אבל זה לא אומר שכל ההשפעות נגמרו, וקשה לקבוע מה הן יהיו". 

זפת שנפלטה לחוף דור. “גם אם לא רואים זפת בחופים זה לא אומר שכל ההשפעות נגמרו" | צילום: גיל נחושתן

התוכנית שבראשה אוגוסטין עומדת הוקמה ב־2013 על בסיס מענק של חצי מיליארד דולר ששילמה BP כחלק מההסדר בדליפת הנפט הענקית שארעה באסדת הקידוח דיפווטר הורייזון במפרץ מקסיקו ב־2010. במסגרת זו, היא מכירה מקרוב את הנזקים של דליפות נפט, בטווח המיידי והרחוק.

"זה אף פעם לא מסתכם בדליפת נפט בלבד, ולאורך זמן ניטור ארוך טווח הוא חשוב", הסבירה אוגוסטין, שהשתתפה בשיח מומחים בינלאומי שערך מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל־אביב בנושא התמודדות עם אסונות זיהומי נפט. "לנפט יש נטייה להישאר בסביבה. כשנפט מגיע למים פתוחים, יש כל מיני דינמיקות בפעולה. המים זזים, הנפט זז, גל מגיע, ספינה עוברת. זה אף פעם לא רק נפט על מים. מישהו עלול לנשום אותו, לאכול אותו, להיחנק ממנו. למזלכם, זה לא היה הרבה נפט. זה לא היה הרבה בקנה המידה של דליפות היסטוריות בארה"ב".

השפעות בריאותיות

הנזקים השונים עלולים להתברר רק אחרי זמן רב. פרופ' סטיבן מוראוסקי מהקולג' למדעי הים של אוניברסיטת סאות' פלורידה, לשעבר מנהל התוכניות המדעיות של NOAA, מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי של ארה"ב, צפה בתמונות מאיסוף הזפת מהחופים והוא מזהיר מנזק אפשרי שכזה. 

פרופ' סטיבן מוראוסקי. "ממשלת ישראל צריכה לחשוב על ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של מי שעסקו בניקוי ונחשפו לזפת"

"יש משהו שאני מודאג ממנו", אמר מוראוסקי, שהשתתף גם הוא בפאנל של מוזיאון הטבע. "ראיתי תמונות מניקוי החופים, ובמקרים רבים האנשים לא לובשים ציוד מגן שצריך ללבוש בטיפול בדליפת נפט. ראיתי שהם אוספים את הנפט עם כפפות גומי בלבד. עובדי ניקוי צריכים ציוד מגן מלא. הזפת עצמה יכולה להיות רעילה במגע בעור, ואנחנו גם מודאגים מתרכובות אורגניות נדיפות (VOC), שיכולות להיות מסוכנות לאנשים שנושמים אותם. מי שמנקים את הזפת צריכים לעבוד עם מנשמים, ולכל הפחות צריך לנטר חשיפה ל־VOC בקרב מנקי החופים. אחת הסוגיות ארוכות הטווח של דיפווטר היא המצב הבריאותי של העובדים שניקו את החופים. ממשלת ישראל צריכה לחשוב על ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של מנקים שנחשפו לזפת".

אף שניקוי החופים האינטנסיבי כבר הסתיים, מוראוסקי מזהיר מקבלת החלטות חפוזה שעלולה להביא לתוצאות שליליות בטווח הארוך. "הרבה פעמים הרשויות מבצעות פעולות אד־הוק שלדעתן יסייעו לבלום את הזיהום, ופעמים רבות ההחלטות האלו מתגלות כשגויות וגורמות יותר נזק מתועלת בטווח הארוך", אמר. "תמיד קשה לנקות אזורים חופיים, וזה לקח מאקסון ואלדז (מאסונות הנפט המפורסמים בהיסטוריה, שהתרחש מול חופי אלסקה ב־1989 — ע"כ). המכלית אקסון ואלדז דלפה באזור עם חוף סלעי. למישהו היה רעיון מבריק לשטוף את הנפט מהסלעים במים בלחץ קיטור גבוה. זה רק החזיר את הנפט למים או החדיר אותו עמוק יותר לחול ולסלעים. הנפט חדר כל כך עמוק לסלעים, שחמצן לא הגיע אליו. זה עיכב את התאוששות האזור. זהו לקח לישראלים: צריך להיזהר משימוש בטכנולוגיה בניקוי דליפות נפט”.

אסטרטגיה ארוכת טווח

לדברי מוראוסקי, גם בדיפווטר הורייזון נעשו טעויות. “השתמשו בחול מהחוף או מפנים הארץ כדי ליצור סכרים שיחסמו את הנפט מלהגיע לחוף. זה לא עצר את הנפט, ובגלל סחף הסכרים נעלמו אחרי זמן קצר. מהלכים כאלו דורשים הרבה מחשבה. אנחנו רוצים לעשות משהו, אבל לפעמים עדיף לא לעשות כלום מלעשות דברים בשליפה". 

ד"ר לורן אלכסנדר אוגוסטין. "לנפט יש נטייה להישאר בסביבה. מישהו עלול לנשום אותו, להיחנק ממנו"

האזהרות של מוראוסקי חשובות, כי כפי שהוא מבהיר היטב, שלב הניקוי עדיין לא הסתיים: "אי אפשר לנקות את כל הנפט מהחוף. בחלק מהדליפות בארה"ב הגורמים האחראים הקימו קרן שתממן מאמצי ניקוי וניטור, של הסביבה ושל אנשים. לפעמים ההשפעות הבריאותיות מתגלות רק אחרי זמן“.

בהקשר זה הוא מבהיר את החשיבות של יצירת אסטרטגיה ארוכת טווח. "צריך לפתח יכולות ארוכות טווח להתמודד עם דליפות כאלה. ממשלת ישראל צריכה גם לפנות לגורמים אחרים עם מומחיות בנושא. לארה"ב ולקנדה יש הרבה ניסיון. קיימות דרכים מוכחות רבות להתמודד עם דליפת נפט, יש הרבה שותפויות אסטרטגיות שאפשר לפתח. למשל, להכשיר סטודנטים. במקביל, צריך להיזהר שלא לחזור על טעויות עבר".

אוגוסטין מוסיפה שבשלב זה המשימה הראשונה צריכה להיות קביעת סדרי עדיפויות לעתיד: "אחד היתרונות של ישראל הוא שקו החוף שלכם קטן מאוד. זה מקל מאוד לבסס את השאלות והמידע הבסיסי שיהיו חשובים בהמשך. אתם צריכים להחליט מה העדיפויות שלכם — צבים, החול בחופים. קו החוף מאוד קטן ומאוד קל לניהול, ומאוד יקר ערך. יש לכם סוגיות של התפלת מים, סוגיות ביטחון לאומי. יש הרבה סיבות להגן עליו, גם סביבתית. להבין ולתת עדיפות למה שחשוב באמת. אם תוכלו לעשות את זה, תוכלו לקבוע מדיניות ולהשקיע במקומות המתאימים. כמו כן, צריך לבדוק מחדש את המדיניות והרגולציות הרלבנטיות ואת האכיפה".