אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"המדריך לג'נטריפיקציה": הסופה שעברה על עג'מי צילום: עמית שעל

"המדריך לג'נטריפיקציה": הסופה שעברה על עג'מי

יוצרי הסדרה המצוינת, בעברם תושבי יפו, הופתעו לגלות עד כמה התהליך המואץ העובר עליה בעשור האחרון הוא ממוסד. “הבנו את זה כשהגענו למכרזים של חברת עמידר ושל רשות מקרקעי ישראל. כשאתה לא בעל דירה, קל מאוד להעיף אותך"

18.04.2021, 08:19 | רותה קופפר

"הסממן הראשון של ג'נטריפיקציה הוא בית קפה של היפסטרים. 'אין לנו בעיה שתושבי השכונה הוותיקים יבואו לשתות איתנו איזה מוקצ'ינו לאטה מעורב על סויה מעורב בשקדים'", מתאר באירוניה מדויקת ד"ר הני זובידה את ניצני התופעה. "הפחים נראים יותר טוב. שמים עמודים שלא יחנו על המדרכה, גן שיתופי של ילדים, מביאים כאלה מתקנים חדשים לגינה. אתה בהלם. הגינה הזאת היתה של נרקומנים וזונות… זה התהליך, ואם אתה לא טיפש, האסימון נופל לך". ואם אתה כן, או לפחות לא מספיק מודע לתהליכים חברתיים ועירוניים, באה הסדרה התיעודית החדשה "המדריך לג'נטריפיקציה", שהציטוט הזה לקוח ממנה, ומבהירה בצורה סדורה, מרתקת וחשובה את התהליך האוניברסלי הזה של שכונה מוחלשת, שהמעמד הבינוני עובר לגור בה, וככל שהיא נהיית טובה ונעימה יותר, האוכלוסייה הוותיקה נדחקת החוצה. התהליך הזה מתרחש גם ביפו אך במקרה שלה מדובר בדבר אחר, חמדני ואכזרי יותר מביטויה של התופעה בשאר הערים הגדולות בעולם. 

כשהמערכת דורסת

יוצרי הסדרה אסנת טרבלסי, לביא ונונו וקרן שעיו, שלושתם תושבי יפו לשעבר, מספרים בראיון איתם מדוע החליטו לעשות את הסדרה, מה היה רגע נפילת האסימון שלהם, ואיך הם מקווים שהסדרה, שעלתה לפני שבוע ב־HOT 8, תמתן במעט את החמדנות שכרוכה בתופעה. הרעיון לסדרה נבט אצל טרבלסי. "חשבתי שאני מכירה טוב את יפו, ואז כשגרנו בה התחלתי להרגיש את פיל הנדל"ן, פיל הג'נטריפיקציה, שדורס והורס ומוציא אנשים מהבתים שלהם. פניתי לקרן וללביא, שניהם גרו אז ביפו, והם מיד החלו בתחקיר", מספרת טרבלסי. 

אחד הדברים שהפתיעו את היוצרים, מספרת שעיו, הוא עד כמה הג'נטריפיקציה ממוסדת. "חשבתי שזה תהליך טבעי, חלק מהשוק החופשי, מהשיטה הקפיטליסטית. ושאי אפשר לעצור או למתן את זה", היא אומרת. "אבל מהתחקיר למדנו שגלגלי המערכת הם שגורמים לדבר הזה לקרות. הבנו את זה כשהגענו למכרזים של חברת עמידר, של רשות מקרקעי ישראל. בהתחלה הגענו לבתים שהמשפחות היפואיות הוותיקות כבר פונו מהם וכל מה שנותר זה סימנים של המשפחה הקודמת, תמונה על הקיר, ספר, מסמך על הרצפה. היה לנו מוזר שאיש מהמתמודדים על המכרז לא שאל את עצמו מי האנשים שגרו כאן. כבר אז הרגשנו שיש אטימות מאוד גדולה סביב העניין הזה. אבל עליית המדרגה של חוסר הבושה, היתה כשהגענו לבתים שאנשים עוד חיים בהם, עושים מכרז מעל הראש שלהם ולאף אחד לא אכפת. לא אכפת לנציגים של עמידר, לא ליזמים ולא לאנשים שבאים לקנות את השטח”.


יוצרי הסדרה. מימין: קרן שעיו, אסנת טרבלסי, לביא ונונו. “אפשר שהקפיטליזם יהיה קצת פחות נשכני”, צילום: עמית שעל יוצרי הסדרה. מימין: קרן שעיו, אסנת טרבלסי, לביא ונונו. “אפשר שהקפיטליזם יהיה קצת פחות נשכני” | צילום: עמית שעל יוצרי הסדרה. מימין: קרן שעיו, אסנת טרבלסי, לביא ונונו. “אפשר שהקפיטליזם יהיה קצת פחות נשכני”, צילום: עמית שעל

"ג'נטריפיקציה אכן קורית בכל עיר גדולה בעולם", אומר ונונו. “אבל זה לא מעודד שזה מתרחש בעוד מקומות. חוץ מזה ליפו יש הייחוד שלה. 70% מהתושבים הערבים חיים בה בשכירות או בדירות של עמידר בתור דיירים מוגנים, וזה משנה את כללי המשחק לגמרי. כשאתה לא בעל דירה, קל מאוד להעיף אותך, ואתה מהנפגעים הראשונים. היהודים שנמצאים במצב הזה נפלטים לבת ים, לחולון לראשל"צ. לתושב הערבי אין יכולת לעבור לערים היהודיות הסמוכות. הוא לא יכול להשתלב, וגם לא רוצה לעבור לרמלה וללוד”. 


מימין: מתוך הסדרה. משמאל: בית הצדף ביפו. תוכנית המתאר קבעה כבר בשנות ה־60 איפה יהיו מגורי יוקרה ואיפה מגורי ערבים, צילום: עמית שעל מימין: מתוך הסדרה. משמאל: בית הצדף ביפו. תוכנית המתאר קבעה כבר בשנות ה־60 איפה יהיו מגורי יוקרה ואיפה מגורי ערבים | צילום: עמית שעל מימין: מתוך הסדרה. משמאל: בית הצדף ביפו. תוכנית המתאר קבעה כבר בשנות ה־60 איפה יהיו מגורי יוקרה ואיפה מגורי ערבים, צילום: עמית שעל

“הסכם הדיור המוגן לא מגן עליהם”, מסבירה שעיו. “זה הסכם שחתמו עליו בשנות החמישים מבלי להבין את המשמעויות שלו. נתקלנו גם במקרים שהדיירים ניסו לקנות ועמידר מתישים אותם. נותנים למחירים לעלות, ואז לדיירי הבית אין בכלל אפשרות להתחרות על הרכישה. ואז מוציאים החוצה למכרז.

"יש גם חשיבות לאלמנט הזמן של הג'נטריפיקציה. בשכונות אחרות בתל אביב זה קרה לאורך זמן, אבל ביפו בתוך עשור שכונות שלמות השתנו ב־180 מעלות, ואז הדחיקה היא מאוד מהירה. תושבי יפו הוותיקים קורים לזה 'הסופה' שעברה על עג'מי, שהפכה אותה לשכונת יוקרה. 

"דבר נוסף שפקח את עיניי היה 'המפה'. מדובר בטיוטה של תוכנית מתאר של שכונת עג'מי משנות השישים. אהבתי לראות את כתב היד של האדריכל יצחק ישר. ממש יכולתי לדמיין אותו במשרד שלו מסמן 'כאן קרוב לים יהיו מגורי יוקרה, כאן מגורי ערבים', ותשמעי, בשטח היום זה כמעט אחד לאחד. עברו הרבה מאוד שנים, ואכן באזורים שהוא מסמן 'מגורי ערבים' רואים את מה שהיום בדרום עג'מי מכונה 'הג'ונגל' או 'ג'בליה', שיכונים צפופים ומאוד מוזנחים. בנקודה הצפונית, איפה שהוא כתב שיהיו 'מגורי יוקרה', זה איפה שפיבקו בנה את הבית שלו ברחוב הצדף". 

הבית הערבי — מותג

בסדרה מדברים על סוגים שונים של ג'נטריפיקטורים: "מעמד הביניים שמייצגים אותו דפנה ויפתח", אומרת שעיו. "שבסך הכל רצו לקנות דירה וזה הכי קרוב לתל אביב שיכלו להרשות לעצמם. הביקורת כלפיהם היא על זה שהם לא מנסים להבין לאיזו סביבה הם מגיעים, ואיזו אחריות יש בעיר כל כך מורכבת", וישנם "אנשי העשירון העליון, שקונים אחוזות פאר, במעל 8 מיליון שקל, ולא חולף להם בראש מה קורה למשפחה היפואית הענייה שגרה שם. זאת אטימות שמחלחלת מלמעלה. זאת השיטה הקפיטליסטית, הניאו־ליברלית. הסדרה הזאת באה להגיד שצריך למתן את הדבר הזה. אפשר שהקפיטליזם יהיה קצת פחות נשכני".

אלה ואלה נמשכים לאותנטיות של המקום. שלפי הסדרה נהפכה לערך כלכלי. "הבית הערבי הוא משאת נפש ליהודי הבורגני - מותג", אומר בסדרה האנתרופולוג דניאל מונטרסקו. "אבל זה מזרח ללא מזרחים, מזרח של ייצוגים, מרחב ערבי בלי אובדן של פריבילגיות". שעיו מציגה את האופן שאנשי נדל"ן מוכרים את יפו: "תקרות גבוהות, רצפה מצוירת, קשתות — כל אלה סימנים של הבית הערבי שנהפכו לערך בשוק החופשי, אבל באותו רגע הם מתרוקנים מהמשמעות שלהם". 

"בית הופך לסחורה ושהטוב ינצח", אומר ונונו. "זה שיגיע לקו הניצחון הראשון מקבל אותו. עבד אבו שחאדה, פעיל חברתי צעיר מיפו, אומר משהו מאוד יפה: 'מה, המדינה היא סופרמרקט? היא עסק? למה צריך למכור לכל המרבה במחיר?’. במקומות מסוימים זה בסדר, אבל במקום שיש בעיה של דיור ואנשים מאוד מוחלשים, אולי המדינה צריכה לקחת עוד דברים בחשבון ולמצוא פתרונות".

"בדנמרק, למשל, מדינה בסדר גודל של ישראל, לא הורסים את השכונות הישנות, אלא בונים לידן", מסבירה טרבלסי. "אף אחד לא נזרק לרחוב. אצלנו יש פינויים אלימים. למה? אם ביפו מערכת החינוך היתה משתפרת בעקבות כניסת היהודים, נגיד שהיו משקיעים בבית הספר הקיים ומעלים את רמת הלימודים בו, הוותיקים היו מרוויחים, אבל לא  — הם בונים בית ספר חדש בשבילם. אי אפשר להתעלם מהממד הגזעני, שיהודים לא רוצים לראות לידם את הערבים. ואז ישנו העניין שהמדינה לא תומכת באזרח הקטן, היא תומכת ביזמים". שום נציג רשמי של העירייה, ובוודאי לא ראש העירייה רון חולדאי, לא הסכים להשתתף בסדרה. התגובה שלהם שלפיה האוכלוסייה הערבית גדלה ביפו כהוכחה לכך שהסדרה מתארת מצב שגוי, היא עיוות של נתונים, לדברי היוצרים, וההבטחה שצפויות להיות דירות בנות־השגה בעתיד, היא עניין שעוד יתברר. "חובת ההוכחה עליהם", אומרים היוצרים.



שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות