שלום חנוך | צילום: יאיר שגיא
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
הסרט "אהבה ומפלצות", שעלה בנטפליקס, הוא מאותם סרטים שצריכים להגיד תודה לקורונה, לגלות חנות קטנה ומופלאה ברחוב החשמל בת"א, הספר "קנאת סופרות" ועוד
טלוויזיה
ליהנות מפנטזיה מופרכת
"נשות הלעולם לא" (“The Nevers”), סדרת הפנטזיה ההיסטורית החדשה של HBO (אצלנו ב־yes ,HOT וסלקום TV), מצטרפת לרשימת הסדרות המד"ביות־פנטזיות־היסטוריות שלו, מ"משחקי הכס", דרך "דם אמיתי" ועד "חומריו האפלים", ומתהדרת בכל מה שהתקציב הרחב של הערוץ הזה מספק — אתרי צילומים טרום־קורונה, צפופים בניצבים, צוות שחקנים מרשים ורחב, ועולם ייחודי, צבעוני ורב־כישופים. היא מתחילה ב־1899 באנגליה, בשנים האחרונות למלכותה של המלכה ויקטוריה, שבה מגפה מותירה אנשים עם תופעות לוואי מוזרות — כוחות־על, בעיקר בקרב נשים. הכוחות מגוונים ומגניבים — מפלשבקים לעתיד, דרך כוח חשמל, דיבור בכל השפות, צמיחה לגודל אדיר ועוד (דברים שנראו כבר בעולם הפנטזיה, אז מה?). בעלי הכוחות נחשבים ל"נגועים", ויש מי שמנסים להילחם בהם, מה שיוצר סצנות קרב יצירתיות. בראש הסדרה עמד הבמאי והמפיק הנודע ג'וס וידון ("באפי קוטלת הערפדים", "הנוקמים"), שהודח ממנה בעקבות פרסומים על התנהגות פוגענית, אך טביעת היד שלו עוד נמצאת בפרק הראשון, עם אחת מסצנות המרדף במכונית החמודות שנראו כאן. הביקורות במכורתה של הסדרה מאוד חלוקות, בין המשבחים לקוטלים על כך שהיא מטופשת וממוחזרת. הפרק הראשון, לפחות, מלמד שאפשר להיות מלהיב גם כשטיפשים וממחזרים.
רותה קופפר
יין
לגלות חנות קטנה ומופלאה
כבר תקופה שאני מזמינה יין מהחנות הנהדרת "בוסר" שנפתחה לפני כמה חודשים ברחוב החשמל 5 בתל אביב. היינות שם מבוססים על בחירות אישיות של בעלי המקום — גל יעקובי, תור ורדימון ואביתר ברעם — שניכר בהם שהם אוהבי יין, ואני התמסרתי והתמכרתי. כך יצא לי להכיר, למשל, שני יינות קיציים מוצלחים: שנין בלאן יבש כלבבי של כרם שבו, ויין סלובקי כתום וקליל של יקב גונץ. באחרונה הם מציעים "פלייליסט שבועי" של שישה יינות שבוחרים אנשי מקצוע, בהם היינן עידו לוינסון מיקב ברקן, השף איל שני ואחרים. מדי פעם הם גם מציעים מנות קטנות לצד היין. כך מצאנו את עצמנו באחר צהריים אחד על ספסל הרחוב שמול החנות, מסביבנו צעירים יושבים על ארגזי תנובה שמפוזרים ברחבה, עם בקבוק יין ומנות טעימות להפליא שהכין השף עומר שחם, שחובר אליהם מדי פעם. אולי זה היין, אבל היה קסם באוויר. בשבת הקרובה החל מ־12:00 יתארחו אנשי בוסר בקפה מילהאוס בשכונת בת גלים בחיפה, 200 מטר מהחוף, "בית הקפה האהוב עלינו, בשכונה האהובה עלינו, בעיר האהובה עלינו", כהגדרתם. הם יציעו למבקרים יינות בכוסות ובבקבוקים בצד דגים ושאר מטעמים ששחם יכין.
פרטים באינסטגרם של בוסר: bosserwines@
עילית מינמר
ספר
לצלול לתככי סופרים שנונים
ספרים שמספרים על סופרים — במשבר כתיבה, במשבר אמצע החיים — הם לרוב מהנים במיוחד, ולו משום שהם חושפים את מאחורי הקלעים של נפש הסופר/ת, ושל נפש התעשייה כולה. נרקיסיזם במיטבו. כזה הוא הספר החדש של מאיה ערד — סופרת ישראלית מבריקה ופורייה שחיה בארצות הברית — "קנאת סופרות" (הוצאת חרגול). דמותה של ערד עצמה משתקפת בה, ושל עוד דמויות מעולם הספרות הישראלי, על שלל השאלות שמעסיקות את הסצנה המקומית.
ערד עשתה מהלך דומה ברומן "אמן הסיפור הקצר", אלא שכאן מדובר בסופרת, אביגיל שלו — אין שם משפחה ספרותי מזה — נשואה פלוס שניים, שפרסמה כבר שלושה ספרים, ואפילו קיבלה מועמדות לפרס ספיר, ועדיין חווה אי־נחת, תסכול וקנאה, עד שעולמה מתערער. זה גם סיפור על חוויה נשית ועל משבר אמצע החיים, ויש בו תחבולות ספרותיות משעשעות, השתקפויות וכפילויות, סיפורים בתוך סיפורים, הדהודים של הספרות הרוסית (גוגול, נבוקוב). ספר מהנה לקריאה, שנון, מדויק, מציצני וכיפי.
שירי לב־ארי
סרט
להתפעל מאפוקליפסה אקטואלית
"אהבה ומפלצות", שעלה בנטפליקס, הוא מאותם סרטים שצריכים להגיד תודה לקורונה. בלעדיה, ספק אם מישהו היה שם לב לסרט הקטן הזה. אבל בשנה נטולת שוברי קופות הסרט הזה לא רק משך אליו תשומת לב של חובבי הז'אנר, אלא גם הצליח להשיג מועמדות מפתיעה לאוסקר בקטגוריית האפקטים. הסרט מתרחש בעתיד, שבע שנים אחרי שתקלה מדעית גרמה לכל החרקים והרמשים להפוך למפלצות ענק שטרפו 95% מאוכלוסיית כדור הארץ, והשאר התחפרו קהילות־קהילות בבונקרים להישרדות. דילן אובריאן ("הרץ במבוך") מגלם צעיר פחדן שמחליט לצאת מהמחבוא שלו ולצעוד שבוע על פני האדמה, בסכנה גמורה מפני המפלצות ששורצות למעלה — חלזונות, נמלים, כינים, תולעים ונחשים בגודל בית פרטי — כדי להגיע למחבוא שבו נמצאת הנערה שבה היה מאוהב כשכל האפוקליפסה הזאת התחילה.
חציו השני של הסרט, ובעיקר סופו המוצלח, הופכים את "אהבה ומפלצות", עם השם המאוד מדויק שלו, לא רק לסרט אימה מבהיל ומגעיל, אלא גם לסרט מסע, הרפתקאות והתבגרות מפתיע, שמצטט לא מעט מ"אני והחבר'ה" ונראה כמו הומאז' חינני לסטיבן קינג. בשנה שבה כל האנושות הסתתרה בבתים מחשש ממה שקורה בחוץ, הסרט הזה — וסופו שקורא לעולם לצאת החוצה ולחזור לשגרה — נראה גם רלבנטי לימינו, כסרט האימה לשנת הקורונה, שבו הטבע והמוטציות שלו מאיימים על העולם כולו.
יאיר רוה
מופע
לפגוש שוב את שלום חנוך על הבמה
בשנה האחרונה עולם התרבות הושבת אבל זה לא מנע משלום חנוך להפסיק ליצור. הוא הוציא שני שירי מחאה חזקים — "הטוב, הרע ואחותך" עם הראפר טונה ו"שלטון" — הופיע במחאת האמנים שיזמו ענבר ומריוס נכט בקיץ, וערך מופע מיוחד בלייב סטרים לקהל בישראל, אירופה וארצות הברית. עכשיו הוא חוזר לבמות — המקום הטבעי שלו. אחרי שהתחמם באמפי שוני, יגיע בשישי ב־12:00 לאולם צוקר האינטימי בהיכל התרבות תל אביב, התפור למידותיו של המופע שלו. "יציאה" עם משה לוי (קלידים וקולות) הוא מופע שרץ כמעט 20 שנה, ובכל פעם שראיתי אותו הוא היה שונה מקודמו. הליינאפ הבסיסי קבוע פחות או יותר אך מה שסביב תלוי בתקופה, במצב הרוח, במיקום ובקהל, שלפעמים חנוך נענה לבקשותיו. הוא מבצע שירים מהרפרטואר העצום שלו, גם קלאסיקות נפלאות מימי "תמוז", וגם את "קח לך אישה" ו"אדם בתוך עצמו", ואם יהיה לכם מזל, תזכו גם להדרן של "מאיה".
מאיה נחום שחל