אסון הילסבורו | צילום: איי אף פי
בעקבות האסון במירון: השיעור הנשכח של הילסבורו
אם אסון הילסבורו מ-1989 לימד אותנו משהו, זה שאת הסיבות ואת האחראים האמיתיים לו חייבים לחפש ולמצוא כמה שיותר מהר. כי אם לא, הם יצליחו להדביק את האשמה על הקורבנות
אסון הילסבורו - בו 96 אוהדי ליברפול נמחצו למוות באצטדיון בשפילד בגלל תשתיות אצטדיון רעועות, דחיסת אוהדים ליציע והתנהלות המשטרה - התרחש ב-15 באפריל 1989.
קראו עוד בכלכליסט:
עוד לפני שנקברו כל הקורבנות, התחילו בתקשורת - בעיקר בעיתון ה"סאן" - להפיץ שמועות ודיווחים לא נכונים ולא מאומתים, שמטרתם היתה להטמיע נרטיב ברור: האוהדים אשמים במותם. דווח, בין השאר, שהיציע היה מלא בשיכורים, שאוהדי הקבוצה האדומה גנבו כסף מגופות המתים ושאלימות גרמה לתנודות האוהדים שהובילו לאסון הנורא.
אנחנו יודעים כיום שהמקורות לאותם סיפורים היו מפקדי משטרת דרום יורקשייר, נציגי מפלגת השמרנים ושירותי האמבולנסים. כיום אנחנו גם יודעים שעם הנרטיב הנרקם הזה הם ניסו - והצליחו במידה רבה - לכסות במשך שנים רבות את הליקויים שלהם.
רוח מפקד שמרנית
ההתנהלות הזו היתה חלק מ"רוח המפקד" של אותה תקופה בבריטניה. עבור הממשלה הימנית של תאצ'ר בשנות השמונים, אוהדי כדורגל - רובם ממעמד הפועלים - היוו בעיה כמו איגודים שובתים. תאצ'ר התייחסה לאוהדים כ"מניאקים שיכורים" (Drunken Maniacs). הממשלה כינתה את הכדורגל כ"עניין של חוק וסדר". שנים רבות של חמדנות, וניהול נוראי הובילו את הכדורגל האנגלי לשפל המדרגה. האצטדיונים התפוררו, מספר הצופים היה בשפל ואלימות התפשטה ביציעים. ב-1985, חודש לפני אסון הייזל וארבע שנים לפני אסון הילסבורו, 56 אוהדי ברדפורד סיטי נהרגו בשריפה ביציעים.
השריפה נגרמה בגלל אצטדיון רקוב ולא בטיחותי. הממשלה של תאצ'ר לא ניסתה לפתור את הבעיות ולא הקשיבה לאוהדים - אלו שטענו שמצב האצטדיונים ומתקני הכדורגל גרוע ומסוכן. הפתרונות שהוצעו היו אנטי אוהדים. דיוויד אוונס, יו"ר לוטון וחבר פרלמנט מהשמרנים, הציע לאסור כניסה לאוהדי הקבוצה האורחת. הממשלה הציעה להפוך את "תעודת הזהות לאוהד" לחובה. קן בייטס, הבעלים של צ'לסי בזמנו ושמרן בכל רמ"ח אבריו, הציע להציב גדרות חשמליות במגרשי הכדורגל.
אף אחד לא רצה לדבר עם האוהדים - הרי הם "מניאקים שיכורים". הם אפילו לא ראויים להיקרא לקוחות. האוהדים, אגב, היו בעיקר משכבות מוחלשות בעקבות פירוק האיגודים והתפוררות הקהילות שנבנו סביב מקומות העבודה.
האסון הוא בניין שקורס בגלל שנבנה על חול טובעני, שנוצר בגלל פיצוץ צינור מים שלא טיפלו בו כראוי. כלומר, אסון כמו אסון הילסבורו הוא לא אסטרואיד שפוגע בכדור הארץ
הוא לא יכול להתרחש ללא סיפור רקע מקיף שמוביל אליו. ללא "שיתוף פעולה" הרסני בין ממשלה, תקשורת, רשויות חוק ואנשים בכירים שלא לוקחים אחריות ואז מנסים לזרוק את האחריות על הקורבנות בשביל להסיט את הדיון מהם לאחרים.
מאז שנות השמונים שורה של ועדות חקירה ובתי משפט בדקו את הראיות מחדש וקבעו באופן רשמי שהמשטרה והרשויות היו אשמות באירוע. ב-2012 רה"מ דיוויד קמרון אף התנצל מטעם ממשלתו ומפלגתו על האשמת הקורבנות בעקבות דו"ח חקירה עצמאי. "בעקבות כובד הראיות שמוצגות בדו"ח, עליי כראש הממשלה להעניק התנצלות ראויה למשפחות של 96 הקרבנות", אמר קמרון, "בשם הממשלה, והמדינה כולה, אני מתנצל מעומק הלב שעיוות הצדק הכפול הזה נותר לא מתוקן למשך זמן כל כך ארוך".
העניין הוא שהסוסים כבר עזבו את האורווה מזמן. משפחות הקורבנות נאלצו לבלות שנים על גבי שנים בבתי המשפט כדי לנקות את יקיריהם המתים מאשמה ואפילו ליברפול הקבוצה לא הצליחה להתאושש מתחושת האבל שהובילה לשינויים גדולים בארגון הכדורגל ולבצורת אליפויות של 30 שנה. ויותר מזה, הרפורמות שעבר הכדורגל הבריטי אחרי דו"ח טיילור המפורסם היו ניאו-ליברליות, הפכו את מועדוני הכדורגל למותגים, קבוצות למוצרים ואוהדים ללקוחות. הכסף שהוביל לשיקום הכדורגל היה של סקיי השייכת לרופרט מרדוק, הבעלים של הסאן ואחד מתומכיה הגדולים של תאצ'ר.
כיוצא מכך, שוב האוהדים נשארו מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. אמנם, התייחסו אליהם טוב יותר - בכל זאת, בקפיטליזם הלקוח תמיד צודק - אבל כמו שתאצ'ר הפכה את בריטניה ממדינה יצרנית בה אנשים קמים כל בוקר לעבודה למדינה שהמודל העסקי שלה הוא שבריטים יילכו לעשות קניות בקניון עם כרטיס אשראי - כך נחשף הכדורגל האנגלי להשפעות קפיטליסטיות אדירות, שהעלו את המחירים לאינפלציה בלתי נתפסת, הובילו להתפוררות מוסדות כדורגל או למכירתם למיליארדים מחו"ל וניתקו מועדונים מהקהילות שמסביבם. החודש זה גם כמעט הוביל לסופרליג, שהאוהדים עצמם סייעו לבסוף למנוע, עם יציאה לרחובות ומחאות רועשות.
בקיצור, אמנם הרשויות נמצאו אשמות באסון מחריד שהוביל למותם של 96 אוהדי כדורגל, אבל הן גם הצליחו במטרת העל שלהם: החלשת המעמדות הנמוכים.
אם אסון הילסבורו לימד אותנו משהו זה שאת הסיבות לאסון ואת האחראים האמיתיים לו חייבים לחפש ולמצוא כמה שיותר מהר אחרי האסון. כי אם לא, האחראים יצליחו להדביק את האשמה על הקורבנות.