ג'סי לינגארד מנצ'סטר יונייטד משתלט על כדור, פרמיירליג | צילום: איי אף פי
משחקים באש: מתעניינים בכדורגל - פחות בכדור הארץ
מגרשי הכדורגל יוצפו, מדשאות הגולף ייעלמו, ואתרי הסקי ינמסו. המחקרים מצביעים שגם עולם הספורט יסבול מהתחממות העולמית, אבל את קברניטיו זה לא מעניין
כמה חודשים לפני התפרצות הקורונה הוציאה עמותת Breathe GB, שעוסקת באיכות האוויר בבריטניה, דו"ח על 94 מגרשי ספורט ואיכות האוויר בהם. ב־25 מהמגרשים שנבדקו רמת זיהום האוויר היתה מסוכנת לפעילות ספורטיבית, לפי המלצות ארגון הבריאות הבינלאומי של האו"ם (WHO).
אחד המגרשים היה היכן שסר מו פארה, הרץ הבריטי, מתאמן ואיפה ששחקנים כמו דייוויד בקהאם והארי קיין שיחקו כילדים. לפי המחקר של Breath GB הילדים באזורים הללו סבלו מבעיות בריאות שיגבילו את היכולות הספורטיביות שלהם בעתיד.
קראו עוד בכלכליסט:
ד"ר איאן מודוואי, מומחה לרעלנים בדרכי הנשימה בקינג'ס קולג' שבלונדון: "ילד שגדל עם אסטמה בעיר מזוהמת יוגבל מאוד ביכולת שלו להתאמן ולמצות את היכולות הגופניות שלו". לפי המחקר: "יש ראיות חזקות לכך שזיהום אוויר פוגע מאוד ילדים עם ביצועי ריאה נמוכים והפחית ממספר הילדים המתאמנים בספורט".
גם מורים לספורט הגיבו על הדו"ח וטענו כי שמו לב לכך שמספר הילדים שלא יכולים להתאמן בצורה המיטבית צמח באופן מדאיג. "אנחנו בשיא התחלואה של העשור האחרון לפי דעתי" אמר מורה ספורט במזרח לונדון. "זו פצצת זמן עבור הילדים שלנו" הסביר אחד מאנשי העמותה. "לפי החישוב שלנו, אם קיבולת הריאות של הילדים ירדה בממוצע ב־14% באזורים מזוהמים, אז כמדינה אנחנו נזכה ב-14% פחות מדליות".
לא רק בבריטניה יש זיהום אוויר שפוגע ביכולות הספורטיביות של ילדים. ולא רק זיהום אוויר יפגע בדור העתיד, ספורטיבית ובכלל. לפי דו"ח של ארגון Rapid Transition Alliance, משבר האקלים מאיים על קיום אירועי הספורט בעולם ותעשיית הספורט לא עושה מספיק כדי להגן על עתידה. לפי הדו"ח מ־2050 יותר מרבע מאצטדיוני הכדורגל באנגליה יוצפו לפחות פעם בשנה בגלל עלייה של בגובה פני הים; גם מגרשי הגולף ייעלמו ובפחות מקומות אפשר יהיה לקיים ענפי ספורט חורף. כמו כן, באזורים רבים בעולם יהיה קשה לקיים ריצות ארוכות בגלל חום ולחות גבוהים מהרגיל. כבר באולימפיאדה הקרובה בטוקיו לא יערכו את המרתון בעיר הבירה היפנית אלא בסאפרו הצפונית והקריירה יותר.
לפי מדעני האקלים, משבר האקלים ישפיעה באופן המשמעותי ביותר על כדורגל. מזג אוויר חם עשוי להשפיע פיזיולוגית ופסיכולוגית על שחקנים ואוהדים. יותר משחקים ב־35 מעלות צלזיוס ומעלה הם חדשות רעות. מחקרים פיזיולוגיים מראים שכשמשחקים בחום גבוה נפגמות האיכויות הטכניות והפיזיות של שחקנים, הקואורדינציה, הריכוז, כוח הסיבולת ואפילו הזיכרון נפגע בחום הגבוה. השחקנים חשופים יותר לפציעות ושחיקה מוגברת, פיזית ומנטלית.
זיהום כמו של מדינה שלמה
למרות המחקרים, לרוב קברניטי הספורט פשוט לא איכפת מהעתיד הלא ממש רחוק של הענפים שלהם ולכן כמעט ולא מתייחסים למצב. היחיד בפיפ"א שאמר משהו על האחריות שיש לספורט בנוגע לאקלים היה ארסן ונגר, לשעבר מאמן ארסנל וכיום בכיר בארגון הכדורגל העולמי. "האם כל הטיסות של השחקנים הכרחיות? האם לא צריך לסדר את הכדורגל ככה שיתאים לאבולוציה של החברה?" תהה.
לפי החישובים, הספורט העולמי מייצר פליטת פחמן דו־חמצני שנתית כמו מדינה בסדר גודל של פולין או ספרד. זה לא מעט. הכדורגל לבדו, למשל, מייצר פחמן כמו טוניסיה כולה. שוב, לא מעט. לפי עמותת World Land גמר ליגת האלופות לבדו מייצר 10,000 טונות פחמן דו־חמצני כאשר בשנה שעברה, בגלל שלא היה קהל בליסבון הוא יצר רק 3,000 טונות פחמן דו־חמצני.
קבוצות וארגונים יכולים לשבת ולחשוב איך מצמצמים את פליטת הפחמן הדו־חמצני. ב־2019 הפורמולה 1 הודיעו על כך שהמטרה של הארגון היא שעד 2030 הוא יהיה "נייטרלי מבחינת פחמן דו־חמצני" ויפעל לצמצם את הזיהום ל־0. אולם, רוב קבוצות הספורט וארגוני הספורט, שהם בעלי השפעה גדולה, לא חותמים על הצהרות למאבק במשבר האקלים. למעט מספר מועדונים קטן ביותר, אין פעולה קולקטיבית משמעותית להפוך את האצטדיונים לסביבתיים יותר. לפי הדו"ח של Breathe GB: "ספורט מעניק לחברה הרבה מהגיבורים בעלי ההשפעה שלה. אם ספורט יכול לשנות את הדרך שבה הוא מתנהג, זה יכול לסייע בהגברת הפעולות שהכרחיות לעצירת מצב החירום האקלימי. כרגע הספורט הוא חלק מהבעיה כשהוא יכול להיות חלק מהפתרון".
החוליגניות במגרש תגבר
העניין הוא לא רק השפעת האקלים על הספורט. השינויים החברתיים שעשויים להתרחש בעקבות התחממות כדור הארץ עשויים להיות דרמטיים. לפי ד"ר קרני קריגל, עמיתת ממשק במשרד להגנת הסביבה ויועצת מדעית למינהלת היערכות לשינוי אקלים, בעולם כמעט שלא ערוכים להתמודד עם האתגרים החברתיים, כולל אלימות מגדרית גוברת ואפילו חוליגניזם מתגבר בכדורגל.
"מהסקירה שלי של תוכניות בעולם, כמעט אין התייחסות מעמיקה להיבטים חברתיים" אומרת קריגל. "עיקר התכנון הוא למשאבי טבע ותשתיות. תוכניות שכן מתייחסות, לרוב עוסקות בהיבט חברתי מסוים ולא במכלול. יוצאת דופן היא התוכנית הלאומית של קליפורניה המתייחסת למיפוי קבוצות אוכלוסיה פגיעות ומפרטת מענה בעיקר לעניים".