השריפה במתקן הדלק באשקלון הסתיימה בנס, הסכנות עוד כאן

שר האנרגיה יובל שטייניץ הורה שלשום להשבית את פעילותה של אסדת הגז הטבעי תמר כדי "לנקוט משנה זהירות". אספקת הגז הטבעי הדרוש למשק האנרגיה נמשכה מאסדת לוויתן ונמסר כי לא צפויה כל הפרעה לאספקת החשמל בישראל. 

השבתת תמר מצטרפת לתמונות המבהילות השבוע  לאחר ששריפת ענק פרצה באחד ממיכלי הדלק של חברת תש"ן באשקלון כתוצאה מפגיעת רקטה. האירוע לא נגמר באסון כיוון שמיכל הדלק אמנם התלקח, אך לא התפוצץ ועדיין הפגיעה מעוררת חשש ממה שעלול לקרות בעת מלחמה כתוצאה מפגיעה במתקן רגיש בישראל. 

לדברי המהנדס דני קרוננברג, מומחה לחומרים מסוכנים, דליקת מאגרי דלק גדולים עלולה לגרום לפליטת עשן הכולל חומרים מסוכנים, הצתת מכלים שכנים (אפקט דומינו), התבקעות המיכל הבוער, ותופעה הנקראת "הגלשת רתיחה" שבה הדלק הבוער מתקרב לשכבת מים הנמצאת בתחתית המיכל וכאשר אדי המים רותחים "הנוזל הבוער גולש מעל דפנות המכל וגורם לפיצוץ כדור אש מסוכן". 

האזור שבין אשקלון עד אשדוד, המצוי בטווח הרקטות מעזה, רווי במתקני תשתית אסטרטגיים: שלוש תחנות כוח, מתקן התפלה ומיכלי אחסון דלקים של תש"ן ושל קצא"א. 

שלושה סיכונים עיקריים

פגיעה במתקני אנרגיה ותשתית אסטרטגיים יוצרת סיכונים בשלושה היבטים: פגיעה בחיי אדם ובסביבה, סיכון משק האנרגיה בישראל, ופגיעה ביכולת היצוא של ישראל.

אשר לסיכון בפגיעה בחיי אדם וזיהום אוויר זה קיים כתוצאה מהקרבה בין מתקני תשתית לריכוזי אוכלוסייה, בפרט במפרץ חיפה, אך לא רק. אתמול, לדוגמה, התלוננו רבים מתושבי אשקלון והסביבה על צריבה בעיניים ובגרון, כתוצאה מפטריית העשן הסמיך שהיתמרה במשך שעות ממתקן תש"ן וערכי הזיהום החריגים שנמדדו באיזור. המשרד להגנת הסביבה הנחה את התושבים להישאר בבתיהם ולא לצאת אלא למטרות הכרחיות, בכדי לצמצם את החשיפה לזיהום.

הפגיעה במתקן תש"ן השבוע. התושבים באיזור התלוננו על קשיי נשימה | צילום: אי.אף.פי

החשש מפגיעה חמורה בחיי אדם דומה לזו שהתרחשה בביירות בקיץ שעבר כשהתפוצץ שם מכל של אמוניום ניטראט — ובישראל הוא רלוונטי בעיקר במפרץ חיפה, שם מרוכזים יותר מ־60 מפעלי תעשייה ו־1,500 מקורות סיכון. חשש מוחשי כזה התקיים ב־2006, בעת מלחמת לבנון השנייה, אז כוונו לא מעט מאמצי ירי של החיזבאלה לכיוון המפרץ.

כמעט לא קיים היום חשש משיתוק משק האנרגיה בישראל, כלומר מצב שבו מדינת ישראל לא תוכל לספק חשמל או דלק למתקנים או לאזרחיה. גם אם מתקן אנרגיה אסטרטגי ישותק כליל, ואפילו אם כמה מתקנים ישותקו במקביל. 

מדוע? אם מתייחסים לדלקים, הרי שלמדינת ישראל יש מאגרי חירום שחלקם טמונים עמוק באדמה, כולל מאגרי בנזין, סולר, ודלק מטוסים שיכולים לשמר את הפעילות של המשק הישראלי ולתת לו אורך נשימה לתקופה שמשכה מוטל תחת חיסיון. 

בנוסף גם בית הזיקוק של בזן במפרץ מחויב להחזיק במאגרי חירום וכך גם בית הזיקוק של פז באשדוד. תש"ן וקצא"א פיזרו את האתרים שלהם, כך שבהיבט הזה לא צפויה בעיה, ואפילו בתרחיש קיצוני שבו מתקן אסטרטגי ייצא מכלל פעולה — לא צפוי להיות חוסר בדלקים.

גם בכל הנוגע לאספקת חשמל המצב דומה: אמנם במשך השנים היה חשש מכך שפגיעה במאגר הגז הטבעי תמר, שהיה ספק גז טבעי יחיד, יוביל למחסור בגז המסופק לתחנות הכוח, שיצטרכו בתרחיש כזה לעבור לייצר חשמל מפחם, בתהליך שרק ההפעלה שלו נמשכת 96 שעות. אבל החשש הזה נהפך ללא רלוונטי מאז שמאגר הגז לוויתן החל לספק גז ועם תחילת ההפקה מהמאגר כריש־תנין בשנה הבאה. למעשה שרידות המשק טובה מאוד ואין כמעט חשש לאספקת חשמל, וכך גם ביחס לאספקת מים, אפילו תחת מצב של פגיעה באחד ממתקני ההתפלה, למשל. 

מאגר תמר | צילום: אלבטרוס

סיכון שקיים הוא מפגיעה בתשתית הולכת הגז מישראל למצרים, שעוברת באופן גלוי על פני הקרקע ואינה ממוגנת. בתרחיש קיצון בו צינור זה נפגע — עלולה אספקת הגז למצרים להיעצר עד לתיקון, ואז תיווצר בעיה מדינית וכלכלית, וגם פגיעה בשותפויות המחזיקות במאגר לוויתן שברובו מופנה לייצוא נסיונות פגיעה כאלה על נעשו בעבר על ידי גורמים חבלניים בסיני אך לא השביתו את הצינור. 

בטיוטת דו"ח המנכ"לים שבחנו את עתיד מפרץ חיפה, לא מצאנו כל התייחסות לסיכוני מלחמה. גם סקר הסיכונים של המשרד להגנת הסביבה שאמור היה לבחון סיכוני לחימה, בסופו של דבר לא בוצע. המשרד ביצע רק את חלקו הראשון של סקר הסיכונים שבחן תקלות בפעילות שגרתית.

סכנה מירי טילים

"צוות המומחים למניעת אסונות במפרץ חיפה", גוף וולנטרי המורכב מאנשי מקצוע, הגיש השבוע נייר עמדה לוועדת המנכ"לים ובו טען כי חובה לקחת בחשבון תרחיש אפשרי של מלחמה ושיגור מאות טילים בכל יום, במשך שבועות, למפרץ, ולפעול להקדים ולפנות את ריכוזי החומרים המסוכנים מהמפרץ. בנוסף הצוות הסב את תשומת הלב לכך שוועדת המנכ"לים ממליצה להשאיר את מרבית עתודות הדלק של ישראל באיזור המפרץ, מה שלא מתיישב עם הסיכון הרב הנוגע לקרבת המאגרים הללו למרכזי אוכלוסייה.