סוף-סוף האפליקציה שפיתחנו עלתה לאוויר. מה הלאה?

לפני שבועיים בערך זה קרה. סרגיי לחץ על כפתור, והאפליקציה שפיתחנו בחצי השנה האחרונה עלתה לחנויות האפליקציות של אפל וגוגל. 

מיד לאחר עלייתה של "פיגי" לאוויר החלו מהומות ברחובות ירושלים, ומאוחר יותר בערים נוספות, ומטחי רקטות וטילים נגד רקטות עלו השמימה בסערה. אמנם טרם הוכח קשר סיבתי בין הטילים והמהומות לבין השקת האפליקציה שלנו, אבל מבחינת הצוות בן העשרה אנשים שעובד על פיתוח האפליקציה יומם ולילה, זה היה ביטוי לסערת הרגשות שחשנו. עם שוך ההתרגשות הראשונית אנחנו עוצרים לרגע כדי לנסות ולנתח מה ניתן ללמוד מהמשובים הראשוניים שאנחנו מקבלים.

להזכירכם, החזון שהביא אותנו לפתוח את החברה היה שראינו שבני נוער הם מאוד יצירתיים ומלאי צורך לבטא את עצמם, צורך שמוצא את ביטויו במלכודות מתוחכמות הקרויות "רשתות חברתיות", כגון אינסטגרם וטיקטוק, שמצליחות להוציא מהם חדשנות, מקוריות והרבה השקעה ולייצר שיח נרחב סביב יצירותיהם. לעומת זאת, כשהם מתבקשים לכתוב חיבור לבית הספר או להביע את עצמם בכתב, הם בדרך כלל מייצרים יצירות הרבה פחות איכותיות והרבה פחות "תקשורתיות". משום כך החלטנו לייצר אפליקציית מובייל שתאפשר לנערות ונערים (וגם מבוגרים צעירים, אבל זהו, אם אתם בני יותר מ-35 בבקשה אל תבואו!) לבטא את עצמם בעזרת סט הכלים המוכר להם מרשתות חברתיות, משהו שנראה ומרגיש כמו "סטורי" של סנאפ ואינסטגרם, אבל לא לצורך פוסטים ברשתות וסחיטת לייקים ("פחחח אחי, אתה מהמם.אוהב מלא!" וכדומה), אלא כדי לייצר תוכן יותר משמעותי.

שאול אולמרט ואפליקציית פיגי

וזה בערך מה שמופיע בגרסה הראשונה והמאוד התחלתית של המוצר שלנו. יצרנו כלי יצירה בסיסי, מעין מעבד תמלילים משודרג לטלפון הנייד, שמאפשר לייצר מעין סטוריז במולטימדיה ולאחסן אותם כמסמך אישי. תהליך היצירה בינתיים קצת מוגבל, לעתים מתגלות תקלות ובעיות תאימות למיניהן, אבל בגדול - זה אפשרי. וכשנתנו ליוצרי תוכן מנוסים להביע את עצמם בעזרת הפלטפורמה שלנו, יצאו מזה כמה סטוריז, או מסמכים, או "פיגיז", כפי שאנחנו קוראים להם, לא רעים בכלל. גם צריכת התוכן עובדת לא רע. אנחנו רואים שהרוב המכריע של האנשים ששולחים להם פיגי שמישהו יצר צורכים אותו מהתחלה עד הסוף, משקיעים דקות ארוכות בקריאת התוכן וגם שולחים ליוצר (ואלינו) תגובות מעודדות. הנה דוגמא אחת ליצירה מושקעת ומעניינת שנוצרה בפיגי. עד כאן הכול טוב ויפה, והנה הגענו אל צומת חשוב בדרך, ואנחנו זקוקים לעצתכם כדי להחליט לאן לפנות.

שני הכיוונים מהווים את הבסיס לאפליקציה העתידית

כיוון אפשרי אחד הוא לנסות ולייצר אלטרנטיבה למעבדי התמלילים ולמצב את הכלי שפיתחנו ככלי ליצירת מסמכים. חיבורים, עבודות לבית הספר או האוניברסיטה, מכתבים, קורות חיים - כל אלו לא חייבים להיות משעממים, תבניתיים וטקסטואליים כפי שהורגלנו בעידן שבו הדרך לחלוק מסמכים היתה להדפיס אותם על נייר. במקום זאת הם יכולים לכלול וידאו, אמוג'יז, אפקטים ופילטרים, אלמנטים אינטראקטיביים ולהיות אותנטיים יותר ותבניתיים פחות. מחקר בסיסי מגלה שמורים, למשל, מגלים פתיחות גבוהה לקבל עבודות בית מתלמידים בפורמטים חדשניים, מכיוון שהם מבינים שיצירה מהסוג הזה הרבה יותר טבעית לתלמידים שלהם ומוציאה מהם איכות גבוהה יותר. רק לאחרונה שמענו שטיקטוק משיקה שירות שמסייע לצעירים לייצר קורות חיים בעזרת טיקטוק במקום מעבד תמלילים, וגם ברשתות כמו אינסטגרם צצים יותר ויותר יוצרים שלא מנסים למשוך תשומת לב בעזרת תמונות של עושר מדומה וגופות חטובים בבגדי ים חושפניים, אלא מנסים לספר סיפורים עמוקים ומורכבים יותר. 

כיוון אפשרי שני הוא לנסות ולייצר רשת חברתית, שבה המטבע הנסחר הוא הרעיונות והמחשבות שלנו, ולא אנחנו. במקום שננסה לצבור לייקים ולמכור את עצמנו בעזרת תמונות מפתות או הצהרות שטחיות, נשתמש באפליקציה שלנו כדי לבטא רעיונות ומחשבות ולייצר מעין "פוסטים" או "מאמרים" בשפה ויזואלית קולחת וקלה לייצור ולצריכה, ונייצר סביבה שאנשים באים אליה כדי לצרוך תכנים. בלי לייקים, בלי פרסומות שמשתמשות בנתונים האישיים שלנו כדי לקדם מוצרים מסחריים במסווה של תכנים, אלא פשוט מאגרים של תכנים שאנשים יוצרים ואנשים אחרים יכולים לצרוך אם יש להם עניין בכך. כך למשל אני יכול לפרסם סקירות על ספרים שכתבתי, מתכונים, מחשבות על טכנולוגיה וגם סיפורים קצרים, ואתם יכולים לעקוב אחר אחת מהקטגוריות האלו. אני לא חושב שזה יחליף את פייסבוק הגדולה, אבל לכל מי שמבין שלרשתות חברתיות יש גם פן ממכר ומעודד שטחיות זו יכולה להיות אלטרנטיבה מעניינת. 

להגדיר כיוון מדויק

כל אחד משני הכיוונים האלו מחייב מוצר שונה בתכלית. בראשון נשים יותר דגש על טיפול בטקסט, על עריכת מסמכים משותפת ועל ניהול מסמכים אישיים. בשני נשים דגש על סינון ומיון תכנים ועל יכולת לאתר תכנים מעניינים ולהמליץ לאנשים על תוכן שמותאם להם אישית. במילים אחרות, הראשון הוא אבולוציה של מעבד תמלילים כמו גוגל דוקס, והשני הוא אבולוציה של פלטפורמות בלוגינג כמו טוויטר או medium.com. בשני המקרים קהל היעד הוא בני תשחורת, הדור שגדל על מובייל וסושיאל, ובשני המקרים כלי היצירה שפיתחנו מהווים את הבסיס לאפליקציה העתידית.

אז איך מתקדמים מכאן? אנחנו לא יכולים להמשיך בפיתוח עוד זמן רב לפני שנגדיר כיוון מדויק יותר לעתיד המוצר והחברה. עלינו לבחור את כוכב הצפון שלנו, להתמסר אליו ולרדוף אחריו בכל כוחנו. ולשם כך אנחנו צריכים ממש בתקופה הזו לקבל החלטה. הקושי אינו לבחור באחד מהכיוונים הנדונים, שכן שניהם קוסמים לנו מאוד ואנחנו מאמינים שיש בהם צורך, אלא לבחור על איזה מהם לוותר, ובעזרת אילו כלים ננהל את התהליך הזה. 

השלב הראשון, והחשוב מכל, הוא להקשיב ללב. קודם כל לשאול את עצמנו במה אנחנו מאמינים באמת. אני תמיד מנסח לעצמי את השאלה הזו כך: "עם איזה מהכיוונים האלה אני מוכן בלב שלם להיכשל?" אני לא מאחל לנו כישלון, חס וחלילה, אבל מכיוון שהסטטיסטיקה מראה שסיכויי ההצלחה אינם גבוהים, אני תמיד מזכיר לעצמי שחייבים ללכת עם משהו שאתה מאוד מאמין בו וקשור אליו, כדי שאם תיכשל לפחות תדע שנכשלת במהלך ניסיון לרדוף אחד משהו אמיתי. כישלון הנובע מכך שהלכת נגד הלב שלך הוא הרבה יותר קשה בעיניי. 

השלב השני הוא לעשות "מחקר". אני מצרף מירכאות כפולות מכיוון שהכלים המחקריים העומדים לרשותנו, דווקא בעידן בו מידע כל כך זמין וקל לאיתור, הם מוגבלים. אם רק נרצה נמצא מיני מאמרים, נתונים, דעות של מומחים ומה לא שיצדיקו את התזה שלנו. בד בבד ניתן גם למצוא מאמרים ונתונים שיוכיחו את ההפך. הכל שאלה של מה אתה רוצה למצוא. קשה מאוד לתקף בצורה נחרצת ובמובהקות סטטיסטית תשובה לשאלת המחקר. 

נשארו רק שני דברים לעשות: האחד - לנסות. אנחנו בונים מעין אב-טיפוס לכל אחד מהכיוונים האלו כדי להרגיש אותו יותר לעומק ולחוות אותו יותר מקרוב. והשני - להתייעץ. אז מזל שיש לנו אתכם. אם קראתם עד כה ויש לכם דעה, מחשבה, רעיון או עצה - נשמח לשמוע אותה כאן (אם כי מומלץ שתנסו את האפפ שלנו קודם כל כאן). 

וכך או כך אמשיך לעדכן אתכם בקורות המסע שלנו, המתחיל בזמן האחרון להיות יותר ויותר מרתק.

שאול אולמרט הוא יזם, מייסד ומנכ"ל פלייבאז לשעבר וממקימי הסטארט-אפ "Piggy"