צעירי השוליים שורפים את המועדון

אנו בעיצומה של סופה סוערת ורעה שפוקדת את החברה הישראלית, סופה שבאופן מוזר שמה את העימות מול חמאס בפרופורציות אחרות ופחות נוגעות לעצם קיומה מדינת ישראל.

המהומות והפרעות שמתקיימות בישראל פנימה, מעלות שאלות מהותיות על עתיד קיומה של החברה הישראלית כחברה מגוונת שמורכבת מזהויות וקהילות שונות. לעיתים נראה כי עוד לא הפנמנו את האמת הפשוטה: כל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית כאן כדי להישאר.

התפרעויות בלוד | צילום: יובל חן

אלפי מילים נאמרו ונכתבו בתקופה האחרונה בניסיון להבין מה קורה כאן ובעיקר להבין איך ממשיכים הלאה. יש את המיואשים שאיבדו תקווה, יש המנצלים את המורכבות על מנת ללבות שנאה ופירוד ויש את המנסים להפיץ אור ולהציע חיבורים ושיח משותף.

ברצוני להציג פרספקטיבה קצת אחרת. עמדה שמסתכלת לקבוצת הפורעים האלימים בעיניים ומנסה להכיר ולאפיין. הפלא ופלא, האפיון ברור: הרוב המוחלט של הקבוצות שמעוררות פחד ואלימות ברחובות ישראל הן גברים צעירים, חלקם אף בני נוער.

כמי שפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית מזה שנים רבות ומלווה צעירות וצעירים בתוכניות מנהיגות למוביליות ולהשפעה חברתית, אני מתבוננת על הצעירים ברחובות ששונאים, ששורפים ושוברים, שמכים ואף מוכנים לרצוח בשם אמונה שלא ממש ברורה אפילו להם. אני מתבוננת בהם ומכירה אותם, אלה הצעירים שהחברה הישראלית ויתרה עליהם.

40% מבני הנוער בחברה הערבית מוגדרים כ"חסרי מעש"

בישראל יש מאות בני נוער וצעירים שהם תחת ההגדרה של חסרי מעש. צעירים שלא נמצאים במסגרת עבודה, לימודים או כל מסגרת חברתית מצמיחה. בחברה הערבית המציאות הקשה אף מצביעה על הנתון המצמרר של 40% מכלל בני ה-18 הם בהגדרת חסרי מעש.

באין מערכת תומכת וליווי, הצעירים הללו פונים למסגרות שכן קולטות אותם. מסגרות קצה של רחוב, פשע ואלימות. המציאות הזו מבעבעת כל הזמן, אך לחברה הישראלית נח להתעלם. קל לנו לשים את האשם במניעים גזעניים ודתיים ולא להודות באמת הפשוטה - המציאות הנוראה הזו היא אשמת כולנו, מדינה וחברה.

שנים של הזנחה, אפשרות לארגוני פשיעה לשגשג ולפרוח, נטישה של צעירים שהמערכת לא השכילה להכיל. ועכשיו הלבה מתפרצת, שורפת כל חלקה טובה ומעמידה איום אמיתי על המשך קיומה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית ומגוונת. אם לא נתעורר ונלמד את מקורות הבעיה, נמשיך להידרדר במדרון.

אין לנו את הפריווילגיה להתייאש. עלינו לשנס מותניים ולשנות סדרי עולם בכל הנוגע לצעירים בחברה הישראלית. לתת מענה למי שצריך, להצמיח צעירים להגשמת החלומות שלהם, לפתח מנהיגות צעירה שמחוברת לזהות ולשורשים שלה מחד, ומבינה שיש לנו אחריות משותפת לבניית חברה טובה יותר. ליצור יותר ויותר מסגרות של היכרות ושיח בין צעירים מקהילות שונות המרכיבות את החברה הישראלית ולבנות מרחבי אמון ושותפות.

תקווה היא אופטימיות המגובה בתוכנית עבודה. וזה הזמן להפשיל  שרוולים ולצאת למסע הישראלי החדש.

ענת נחמיה לביא היא מנכ"לית שותפויות אדמונד דה רוטשילד, ארגון המוביל בפיתוח תכניות מנהיגות מגוונת וצעירה ובפריפריה