אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תעלומת הרכב החשמלי: מדוע הסוללות כל כך יקרות? צילום: שאטרסטוק

גלגל חמישי

תעלומת הרכב החשמלי: מדוע הסוללות כל כך יקרות?

בניגוד למכונית רגילה, בה העלות מתפזרת בין חלקיה השונים של המכונית, במכונית חשמלית קיימת חלוקה שונה, כאשר את עיקר "הנטל הכלכלי" נושאת סוללת הרכב. מי "אשם" במצב, מדוע ישראל לא עושה כלום בנדון, ומה הקשר לבטר פלייס

22.05.2021, 10:06 | תומר הדר

בניגוד למכונית רגילה ומזהמת בעלת מנוע בנזין או דיזל, בה "חלוקת העול הכלכלי" בין חלקיה השונים של המכונית היא שוויונית פחות או יותר, במכונית חשמלית קיימת חלוקה שונה. את עיקר "הנטל הכלכלי" נושאת סוללת הרכב. מערכות הבלימה וההידראוליקה שלה  פשוטות יחסית, כאלה שעלויות המו"פ שלהן כבר שולמו מזמן על ידי דגמים אחרים שפותחו. המערכות החשמליות השונות אשר קשורות לתא הנוסעים, למערכות הבטיחות, לאביזרי הנוחות ולמולטימדיה אינן מורכבות יותר ממכונית רגילה - ואפילו מן המנוע קל מאוד להפיק הספק גדול מאריזה יחסית קומפקטית. מה שמשאיר אותנו בסופו של דבר עם לב לבו של הרכב: הסוללה - אשר מגיעה לעתים ל-50% מעלותו של הרכב.

קראו עוד בכלכליסט:


רוצים חשמלי עממי? קחו סיני 

אותה סוללה, שאחראית לחלק נכבד מעלויות הרכב החשמלי, אחראית לעוד מצב בעייתי שממנו קשה להתעלם: בישראל מכוניות חשמליות הן תענוג לעשירים. כאשר בוחנים את התמחור, במיוחד בדגמים שמוצעים לציבור גם עם מנוע בנזין וגם עם הנעה חשמלית,  מגלים מהר מאוד שמכונית חשמלית יקרה יותר ממכונית בעלת מנוע בנזין. 

כנהוג בשוק הרכב הישראלי, במקום שבו נוצרת פרצה נוצרת גם הזדמנות לשווק לישראלים את "הדבר הקרוב ביותר". כך בזמן שמשפחה ישראלית ממוצעת ערוכה להוציא כ-140 אלף שקל עבור מכונית חדשה, מכוניות חשמליות מערביות נמצאות מחוץ לגבול היכולת עם תגי מחיר באזור ה-180 אלף שקל ומעלה. עניין אשר גורם ליבואני הרכב להציע לישראלים פתרון ביניים: מכוניות חשמליות סיניות, שבחלק מן המקרים איכויותיהן נופלות משמעותית ממקבילותיהן המערביות. 

ומי אשם?

היבואנים מאשימים כמובן את עלות הסוללה הגבוהה אשר דוחפת את המחירים למעלה, אך  ישנם גם גורמים בענף הרכב אשר טורחים לציין שמדובר ביבואנים שהכנסותיהם נפגעות  מהמעבר לרכב חשמלי – רכב שאינו דורש שמן במוסך, החלפות מצתים וגם מסוגל לחסוך בעלויות החלפות הבלמים, כלומר פוגע בהכנסות היבואנים ודורש מהם לפצות על האובדן.


טסלה 3 , צילום: בלומברג טסלה 3 | צילום: בלומברג טסלה 3 , צילום: בלומברג


הסוללות יוזלו? אז מדינת ישראל תייקר!

במקביל פורסמו לפני מספר ימים מחקרים שמתייחסים ישירות לנושא הסוללה. ראשית, תחקירים פורסמו בנושא הפגיעה הסביבתית האיומה של תהליכי הכרייה אשר נדרשים לייצור הסוללות, מה שלא בדיוק מעניין את יצרני הרכב שבמשך שנים שיווקו מוצרים תלויי נפט. שנית וחשוב מכך, פורסמו מחקרים שחוזים כי עד 2027 יתרחשו תהליכים גלובליים שיביאו להוזלת הסוללות. התהליכים כוללים התייעלות טכנולוגיות, יותר קיבולת אנרגיה וירידה של עלויות הייצור, אשר יביאו כולם להשוואת מחיריהן של מכוניות בנזין ומכוניות חשמלית - השוואה אשר נמצאת במרחק של שש שנים מאיתנו. 

בישראל כבר מכינים פתרון. יש כבר מתווה מוכן של מיסוי רכב אשר צופה את חדירתן של המכוניות החשמליות וגם מעלה את מס הקנייה בהתאם. כך עד סוף השנה הבאה "ייהנה" עם ישראל ממס קנייה על רכב חשמלי בגובה 10%, אבל ב-2023 יחול זינוק ל-20%, ובשנת 2024 יעמוד מס הקנייה על רכב חשמלי על 35%. אחרי 2024 - אלוהים גדול. כלומר המנגנון שנועד לוודא שהמכוניות החשמליות יהיו יקרות גם בעתיד מצליח לפצות גם על תהליכים עולמיים שאמורים להתרחש בעוד שלוש וארבע שנים. 

חמור מכך, בזמן ששיעורי מס הקנייה על מכוניות חשמליות, היברידיות ופלאג-אין היברידיות בנויים כך שיעלו בהדרגה בשנים הקרובות, שיעור מס הקנייה על המכוניות שאינן חשמליות בשום צורה (כלומר לא היברידיות, לא פלאג-אין ולא חשמליות רגילות) נותר זהה ועומד על רמתו הגבוהה ביותר, כלומר ללא שינוי. 

במהלך השנים הקרובות, כאשר יצרני הרכב הגדולים יעברו לייצור של מכוניות נקיות יותר, עודפי הסחורה שמיועדים לשיווק במדינות שאינן קפדניות בכל הקשור בפליטת מזהמים יתפזרו בשווקים הגלובליים – ובזול. כך קרה עם פתיחת שוק הרכב הישראלי לרכבים בתקינה אמריקאית, וכך קרה לפני כשנתיים כאשר בשוק הרכב האירופי ניסו להיפטר ממכוניות דיזל מזהמות. יבואני הרכב שידעו היטב שהמיסוי הירוק בישראל לא באמת "מעניש" את המזהם העמיסו אוניות. מכוניות כאלה יגיעו בשנים הקרובות לישראל במספרים נאים כאשר יבואן הרכב יודע היטב שבניגוד לרכבים החשמליים, אין כל עליית מס קנייה מאיימת באופק, מה שישמר את הפער הניכר בין רכב חשמלי יקר לרכב מזהם זול, לפחות עד 2025.

שובה של בטר פלייס 

בנוסף פורסם השבוע כי מספר יצרני רכב גדולים הודיעו בו בזמן כי הם בוחנים את "שיטת בטר פלייס". מדובר ברנו הצרפתית וביצרנית הרכב הסינית ליפאן, אשר מצטרפות ל-NIO הסינית שכבר משתמשת כיום בסוללות מתחלפות. בכל המקרים האמורים מדובר ביצרניות רכב אשר שוקלות להשתמש בשיטת החלפת סוללות לא כפתרון לבעיית הטווח (כפי שעשתה בטר פלייס), אלא כשיטה שבפועל מוציאה מן המכונית את הרכיב היקר ביותר ומעבירה אותו לחזקת היצרן. 


בטר פלייס, אולם תצוגה פי גלילות פוטו תמונות העשור בטר פלייס, אולם תצוגה פי גלילות פוטו תמונות העשור בטר פלייס, אולם תצוגה פי גלילות פוטו תמונות העשור


כאן גם קיים מוקש. בטר פלייס הצליחה כבר לפני עשור לשכנע את הרגולטור הישראלי שאם קיימת מכונית חשמלית שהסוללה שלה פריקה, אז על הרכב לא ניתן להטיל את מס הקנייה של הסוללה. במילים אחרות, בעולם הולכות ונבנות מכוניות חשמליות שמס הקנייה עליהן תמיד יהיה נמוך. אם וכאשר מכוניות כאלה יגיעו לישראל, תהיה זו מכה משמעותית להכנסות המדינה מרכב חשמלי, אשר מיועדות לתפוח באופן אוטומטי עד 2024 עם העלאת מס הקנייה. ואז ברשות המסים יצטרכו למצוא דרך להחזיר את ההכנסות האבודות. למזלה של מדינת ישראל, רוב יצרני הרכב הגדולים עדיין לא חשבו על כזה פתרון, יבוא NIO נתקל עד כה בקשיים, והסיכוי שבקבוצת קרסו יבואנית רנו ירצו לחזור על הטעויות של בטר פלייס נמוך עד דמיוני. כך שבכל הקשור ברכב החשמלי, הכנסות המדינה ניצלו וכל הדרכים בכל מקרה יובילו להתייקרות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות