אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האינפלציה מחריפה את האיום הגדול ביותר פוסט־קורונה: אי שוויון צילום: אלכס קולומויסקי

האינפלציה מחריפה את האיום הגדול ביותר פוסט־קורונה: אי שוויון

שבע שנים של דפלציה מגיעות אל סופן עם התפרצות אינפלציונית בחסות הקורונה. ההיצע והביקוש חוברים לכסף מזומן זמין, והמספרים דוהרים למעלה. בישראל היעדר ממשלה מתפקדת וחזקה מכשיר את הקרקע לעלייה ביוקר המחיה

26.05.2021, 08:05 | אדריאן פילוט

1. לא צריך לקרוא ספרי כלכלה כדי להבין מדוע האינפלציה שאנו חווים כרגע, ונחווה ביתר שאת בתקופה הקרובה, לא רק שאינה מפתיעה, אלא אפילו מתבקשת. מספיק לקרוא את הכתובת על הקיר. 

הרמת הראש של האינפלציה, אחרי שנים רבות שכמעט שכחנו ממנה (האינפלציה הסתיימה בשבע השנים האחרונות מתחת לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים), אינה ייחודית לישראל אלא תופעה עולמית. למעשה עד כה דווקא בישראל היא הרימה את הראש רק מעט בהשוואה למדד המחירים לצרכן ביתר מדינות ה־OECD. לפי השוואה שביצעה המחלקה הכלכלית של בנק לאומי, האינפלציה השנתית בישראל (מרץ 2021 לעומת 2020) היתה מהנמוכות במערב: 0.2% לעומת 2.6% בארצות הברית ו־1.3% באירופה. 

פרופ פרופ' אמיר ירון נגיד בנק ישראל במשרדו בירושלים | צילום: אלכס קולומויסקי פרופ

יתרה מזו, מי שעוקב אחרי הציפיות לאינפלציה אותן מפרסם בנק ישראל על בסיס חודשי לא יכול להיות מופתע — הן הוכפלו כמעט בכל פרמטר אפשרי. לדוגמה הציפיות לאינפלציה משוק ההון (שמוגדרות כיחס בין התשואות של אג"ח ממשלתיות לא־צמודות לצמודות) זינקו בתוך שנה מ־0.8%־ (שלילי) לרמה של 1.7% (חיובי).

והנה עוד נתון חיוני להבנת התופעה: לפי נתונים של הלמ"ס שהתפרסמו באמצע החודש, אף שמדד המחירים לצרכן (המדד שעל בסיסו נקבעה האינפלציה) עלה ב־12 החודשים האחרונים (אפריל 2021 לעומת אפריל 2020) ב־0.8% — דווקא מדד המחירים ליצרן זינק ב־7.3%. זאת אומרת שהמחירים לחברות עלו, אך העלייה טרם הגיעה לצרכן. ולא רק זאת אלא שלנתון הגבוה הזה הגענו עוד לפני ההתייקרות הצפויה בשוק המזון. על פי נתוני הלמ"ס, ענף המזון לא רק שטרם חווה התייקרות במדד המחירים לצרכן, אלא שב־12 החודשים האחרונים אף נרשמה בו ירידה של חצי אחוז.  

2. דווקא במקרה הזה הזינוק באינפלציה הגיוני ממכלול ההיבטים, כלומר הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש. בנוגע להיצע,  שנת הקורונה הצליחה לשבש קשות את שרשראות האספקה הגלובליות וזו הסיבה שההיצע ירד, לא רק בארץ אלא בכל העולם. אף שבישראל יוסרו החל משבוע הבא כל מגבלות הקורונה, העולם כולו טרם השתחרר מהמגפה שממשיכה לתעתע בשווקים ולגרום לחוסרים. 

יתרה מזו - תובלה הימית התייקרה ומחירי הסחורות זינקו, לרבות תוצרת חקלאית, וזאת גם על רקע בצורות בכמה מדינות יצואניות. לדוגמה ברזיל, הנמנית עם חמש היצואניות החקלאיות הגדולות בעולם, חווה כעת את הבצורת הקשה ביותר ב־20 השנים האחרונות. גם התשומות זינקו לאחרונה, בעיקר הנפט שעלה מאז נובמבר האחרון מרמה של 36 דולר לחבית לכ־66 דולר לחבית. 

לפי נתוני הלמ"ס יותר ממחצית האינפלציה השנתית נכון לאפריל 2021 מוסברת על ידי עלייה במחירי האנרגיה (המדד ללא אנרגיה עלה ב־0.3% בלבד). לצד הירידה בהיצע, נרשם בתקופה האחרונה זינוק חד בביקושים, וגם זה לא מפתיע. אחרי שנה של סגרים ומגבלות קשות, שבה חלקים רחבים מאוד מהכלכלה היו סגורים, הכל נפתח, בעיקר בישראל, וכל הביקושים הכבושים משתחררים בעוצמה אדירה.

3. אלא שלצורך השיקוי המכונה "התפרצות אינפלציונית" לא די בצניחה בהיצע ובזינוק בביקושים. דרוש רכיב נוסף, שדווקא נמצא היום בכמויות אדירות: כסף "חם". מחקרים וסקירות מעידים כי רק חלק מהאוכלוסייה נפגע ממשבר הקורונה בישראל. מועסקים רבים במגזר הציבורי, בהייטק ובמגזר הפיננסי לא רק שלא נפגעו, אלא דווקא התעשרו. 

לראיה, לפי נתוני הלמ"ס השכר הריאלי (בניכוי האינפלציה) הממוצע במשק עלה בשנה אחרונה (פברואר 2021 לעומת אשתקד) בשיעור עצום של 11%. והנה נתון מעניין לא פחות: בנק ישראל פרסם השבוע נתונים מדהימים על התעשרות הישראלים, לרבות באחזקת המזומן (זה הכסף החם, הזמין, שברגע אחד יכול להפוך את הביקוש לרכישה של ממש). לפי דו"ח של הפיקוח על הבנקים, פיקדונות הציבור זינקו ב־236 מיליארד שקל במשבר, קפיצה חדה וחסרת תקדים של 18%, לעומת עלייה ממוצעת של 4.8% ב־20 השנים האחרונות. אגב בארצות הברית הזינוק עמד על 30% כי גם הממשלות הציפו את הציבור בכספים: ממענקים ועד חל"ת, כולל הלוואות בריבית נמוכה וגם דחיית תשלומי חוב. 

המגמה רק תתעצם שכן יותר ויותר ישראלים יוצאים ממעגל האבטלה. לפי נתונים מעודכנים של הלמ"ס, האבטלה בישראל כבר מתחת ל־8% נכון לאפריל, לעומת כמעט 20% בשיא המשבר. 

4. אינפלציה של פוסט־פנדמיה עלולה להחריף את האיום העיקרי של הכלכלה הגלובלית פוסט־פנדמיה: אי השוויון. בתחילת החודש פרסם פרופ' אגוסטין קארסטנס, מנכ"ל BIS (הבנק המרכזי של הבנקים המרכזים), מאמר מכונן בשם "בנקים מרכזיים ואי שוויון" ובו הוא שוטח את האני מאמין שלו בנוגע לתפקיד של בנקים מרכזיים בעידן של אחרי הקורונה. בין היתר הוא כתב: "בטווח הארוך לפעולות של הבנקים המרכזיים השפעה על התפלגות העושר. תקופות ממושכות של אינפלציה גבוהה עלולות לפגוע בכלכלה ובאופן לא פרופורציונלי בחלשים ביותר". 

עוד ציין: "האינפלציה מוצגת, בצדק, כאחד המסים הרגרסיביים ביותר. משקי הבית בקצה הנמוך ביותר של ספקטרום ההכנסות מתקשים להתגונן מפני האינפלציה. מנגנוני התאמות השכר, אם הם קיימים בכלל, מקלים באופן חלקי בלבד מכיוון שהם לא מצליחים לעמוד בקצב, קל וחומר כאשר מדובר באינפלציה גבוהה במיוחד. אותם מנגנונים מחזקים עוד יותר את האינפלציה, וזה רק מקשה להוריד אותה". 

כלומר בנקים מרכזיים, לרבות בנק ישראל, מחויבים על פי חוק לשמירת אינפלציה מרוסנת. ההתחייבות הזו צפויה לחדד עבורו את הדילמה המוניטרית, שכן הפסקת המדיניות המרחיבה (ריבית נמוכה) עלולה לפגוע בתהליך ההתאוששות ובתעסוקה מלאה, החשובה לצמצום אי השוויון. החדשות הטובות: המשך העודף בחשבון השוטף (כניסת דולרים) עשוי להחליש את הדולר, ובכך להוזיל את מוצרי היבוא כפי שהיה עד כה.

5. נקודה אחרונה, אך לא פחות חשובה: המגזר העסקי מעלה מחירים לא רק כי התנאים הכלכליים מכתיבים זאת, והוא מנצל את זינוק בביקושים ואת כמויות הכסף האדירות שמסתובבות במשק — אלא גם כי הוא מבין את תמונת המצב הפוליטית. ישראל בדרך לבחירות חמישיות, וכעת אין דין ואין דיין. עשור אחרי המחאה החברתית, אם היתה בישראל ממשלה חזקה ויציבה, שרק אזרחיה, לרבות החלשים שבה, עומדים לנגד עיניה, אותן חברות היו חושבות פעמיים ושלוש פעמים אם להעלות מחירים. גם הוואקום השלטוני־מנהיגותי מאפשר העלאת מחירים.


שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות