אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כולם רצו שוג'די זאבט מכפר מנדא יהיה רופא. בסוף הוא ייסד חד-קרן צילום: מוחמד ח'טיב

הסולם

כולם רצו שוג'די זאבט מכפר מנדא יהיה רופא. בסוף הוא ייסד חד-קרן

מהיום שקיבל את המחשב הראשון שלו ידע זאבט מה ירצה לעשות כשיגדל. הוא השלים לימודי הנדסת תוכנה בטכניון, עבד 13 שנה בחברת הייטק, ולפני שנתיים הקים עם עוד שבעה שותפים את Orca Security. "זה היה מגניב להיפגש בבתי המייסדים ולעבוד, להתחיל משהו מאפס. החלום של כל אחד בהייטק זה לפתוח חברה ולהצליח. למזלנו זה עבד"

29.05.2021, 11:00 | מעין מנלה

את המחשב הראשון שלו קיבל וג'די זאבט מאביו כשהיה בן חמש. זה היה מחשב מסוג קומודור 64, והוא היה המחשב הראשון בכפר מנדא, כפר ערבי מוסלמי בגליל. כל תושבי הסביבה הגיעו לראות את הפלא החדש. "ככה התחילה האהבה שלי למחשבים. התחלתי לשחק, לראות איך זה עובד, ובכיתה א', ב' התחלתי לתכנת בשפת בייסיק ולוגו, ומשם זה לא הפסיק", הוא מספר. מאז אותו יום בו קיבל את המחשב מאביו, מורה למתמטיקה שהפך למדריך מורים למחשבים, זאבט ידע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. 


קראו עוד בכלכליסט:


העולם הגדול

בשנות ילדותו בכפר היה רק בית ספר יסודי ותיכון אחד והיה מקובל לשלוח ילדים שהצטיינו בלימודים לבתי ספר אחרים בחיפה, בנצרת או באעבלין. זאבט התקבל לבית הספר הנוצרי מכללת מר אליאס באעבלין, ושם לראשונה ניהל שגרת חיים מחוץ לכפר. 


אינפו סולם וג אינפו סולם וג'די זאביט אינפו סולם וג



"אחותי הגדולה למדה במכללת מר אליאס, וזו היתה הבחירה הטבעית ללכת לשם. זה מחוץ לכפר וצריך לנסוע באוטובוס ולהיות עצמאי, לכן בשנה הראשונה, כשהיא היתה בי"ב ואני בכיתה ט', היא עזרה לי וזו היתה הפעם הראשונה שיצאתי מהכפר והתחלתי לפגוש אנשים אחרים. באותה תקופה הכפר שלנו היה כפר מסורתי דתי, כזה שבו כולם מכירים את כולם, ואז התחלתי ללמוד בבית ספר חדש, עם מורים חדשים, הרבה תלמידים מכל הצפון מסחנין וערבה ועד עכו וג'דיידה. התחלתי לפגוש אנשים דרוזים, נוצרים, היו מורים ויועצים יהודים, התחלתי לראות את העולם האמיתי. המורים שם לא היו כאלה שסתם באים ללמד, אלא גם מנחילים ערכים, לימדו לא רק מתוך הספרים, אלא פתחו איתנו נושאים לדיון ועודדו אותנו לחשוב ולהביע דעה", הוא אומר. 

במהלך התיכון הוא נחשף לעולם, לאנשים אחרים ולתרבויות שונות דרך חברותו בלהקת הריקוד דבקה. "זה היה אחרי הסכמי אוסלו, רוחות השלום החלו לנשוב באזור והיתה התרגשות שאפשר לבקר בגדה המערבית. היינו משתתפים בהצגות עם להקות מכל הארץ, אפילו טסנו לחו"ל פעמיים, זה היה לא טריביאלי בגיל הזה, היו שם אנשים מצ'כיה, לטביה, אוסטריה, וחלקנו את אותו האוטובוס עם להקות יהודיות. המפגשים עם יהודים לא היו שגרתיים עבורי באותם ימים", הוא מספר. 

כשסיים את התיכון זאבט החליט לקחת שנה חופש כדי ללמוד לפסיכומטרי. "ידעתי מה אני רוצה ללמוד. המטרה שלי היתה ללמוד מחשבים בטכניון, לא משהו אחר. מבחינת ההורים שלי זו היתה בחירה מאוד הגיונית כי דוד שלי למד מחשבים בטכניון ודחף אותי לכיוון הזה, אבל מבחינת החברים והקרובים זו נראתה בחירה מוזרה. היו אומרים לי 'למה שלא תלך ללמוד רפואה? מה הבעיה שלך?'. אני לא אוהב לעבוד עם אנשים, אני אוהב לעבוד עם מחשבים, עם דברים דוממים. התקופה היתה תחילת התפוצצות בועת הדוט.קום ואמרו לי שהשוק הזה הולך למות עוד כמה שנים, אבל המשכתי והתקבלתי לטכניון באוקטובר 2000". 

חיפה

הלימודים בטכניון זכורים לזאבט כתקופה קשה, תקופה של מלחמת הישרדות. "התחלתי ללמוד בטכניון אחרי המהומות של אוקטובר 2000, שבהן אחד החברים הטובים שלי נרצח. הסמסטרים הראשונים היו מאוד קשים וזה מאוד השפיע על האווירה, על הציונים ועל מצב הרוח", הוא מספר. 

"גרתי בדירת שותפים בחיפה עם חברים שלמדו איתי בפקולטה, והתחלתי לפגוש סטודנטים יהודים, מרצים, עתודאים ויהודים מצרפת שאת חלקם פגשתי אחרי זה בהמשך הקריירה". הוא בחר במסלול של הנדסת תוכנה, שנחשב לאחד המסלולים התובעניים ביותר בטכניון. "אני מכיר הרבה אנשים שעזבו את ההייטק והלכו ללמוד רפואה", הוא אומר. בתום שלוש שנים הוא החליט להישאר שנה נוספת כדי לשפר את ממוצע הציונים שלו ולחפות על השנה הראשונה. הוא הציב לעצמו יעד להגיע לממוצע 82 ובסופו של דבר סיים בממוצע 82.1. 

תל אביב

בגיל 23 כאשר סיים את לימודיו בטכניון לקח זאבט כמה חודשים לטייל ולנוח מהתקופה האינטנסיבית שעבר. הוא ידע שאחרי חמש שנות מגורים בחיפה הוא רוצה לעבוד בתל אביב כי זה מרכז ההייטק ושם הוא רצה להיות. זמן קצר לאחר מכן חבר שלמד איתו בטכניון אמר לו שמחפשים ג'וניור בצוות שלו בצ'ק פוינט, ולראשונה כתב קורות חיים. "הזמינו אותי לסדרה של ראיונות בנובמבר 2005, עשיתי מבחן וראיון ואז שלחו אותי לעוד ראיון, וכל זה היה ברמדאן כשהייתי בצום. לקראת הערב הייתי כבר גמור, רעב וצמא, אבל בסוף התקבלתי לעבודה ועברתי לגור בדירת שותפים בתל אביב". 


וג וג'די זאביט, מייסד משותף Orca security | צילום: מוחמד ח'טיב וג


בצ'ק פוינט זאבט התקדם במסלול הטכנולוגי וסירב בתוקף להתקדם לניהול. "קיבלתי החלטה ביום הראשון של העבודה שאני רוצה להתקדם במסלול הטכנולוגי, ואני משקיע את כל האנרגיה שלי שם. אני לא אוהב לנהל אנשים. פעם אחת הציעו לי להיות ראש צוות, והבהרתי שאני לא מעוניין ומאז לא פתחו את הנושא", הוא אומר. ואכן הוא התקדם מהר מאוד בחברה, והיה מהתחלה חלק מצוות חזק שהיה אחראי על תשתיות של כל המוצרים בחברה. "בשלב מסוים החליטו להקים קבוצת מחקר חדשנית בחברה וגייסו לשם שלושה אנשים כולל אותי. בשלב הזה, אחרי שש שנים בחברה, התחלתי להתעסק בטכנולוגיות חדשות, באסטרטגיה, כי בשונה מהתקופה שבה אתה שקוע בלכתוב קוד ולרדוף אחרי בעיות, אתה מנהל מוצר משלך ומחליט מה לעשות, לאיפה לקחת את החברה. זה היה אחד התפקידים הכי משמעותיים שעשיתי, ולמדתי המון מהאנשים החזקים שעבדתי איתם בצוות". 

בתל אביב, באותה דירת שותפים ליד האוניברסיטה, פגש את אשתו דרך מכרים משותפים. גם היא התגוררה ליד מעונות הסטודנטים וגם היא היתה מהצפון. "היו לנו מחשבות לגור בתל אביב, אבל החלטנו לחזור לצפון, להיות יותר קרובים להורים, למשפחה, לא רצינו לגדל ילדים באווירה של העיר הגדולה", הוא אומר. אף שעברו לגור בכפר מנדא, זאביט המשיך לעבוד בצ'ק פוינט ולנסוע שעתיים לכל כיוון כי לא רצה לעבוד בהייטק בצפון. "כל הדברים המעניינים באמת בהייטק נמצאים מתל אביב עד הרצליה. למרות הקשיים המשכתי להגיע לעבודה המרוחקת כי התקדמתי כל הזמן בעבודה". 

כפר מנדא

אחרי שלוש שנים של נסיעות זאבט הפך להיות חלוץ העבודה ההיברידית, עוד לפני הקורונה. זאת בעקבות שיחה עם הבוס שלו שהובילה להצעה חריגה שחצי מהשבוע יעבוד קרוב לבית ביוקנעם. "שכרו בשבילי משרד באזור במיוחד כדי שאוכל לעבוד משם. זה לא היה מקובל באותן שנים, אבל רצו להמשיך את ההעסקה שלי. נשארתי בחברה גם כי לא רציתי להיכנס לתהליך של חיפוש עבודה וראיונות, כל פעם הייתי נכנס לכתיבת קורות חיים והייתי נמנע איכשהו מהמשימה", הוא מספר.

"ללכת אל הלא נודע"

ב-2019 עזב זאבט את העבודה היציבה והבטוחה בצ'ק פוינט כדי להקים מיזם שמייעל ביצועים של שירותי ענן נפוצים. Orca Security היא חברת סייבר בתחום אבטחת הענן שקמה על ידי חיבור בין שתי קבוצות יזמים ללא קשר בין אחת לשנייה. קבוצה אחת מנתה שישה יזמים והשנייה שניים, ויחד הם התגבשו לצוות של שמונה מייסדים, גברים ונשים, שהגיעו מרקעים שונים: מהמגזר הדתי, מהחברה הערבית ויוצאי יחידות מודיעין. כולם עבדו בצ'ק פוינט במשך שנים רבות, וזאבט היה חלק מהקבוצה הגדולה יותר מבין השתיים. לאחר דיונים בפורום של שמונת המייסדים החליטו לבחור ברעיון של הקבוצה הקטנה יותר ולהישאר בתחום הסייבר. "את הסייבר אנחנו מכירים טוב מאוד, אנחנו יודעים איך הענף עובד, על מה אנשים מוכנים לשלם, איך המכירות מתנהלות. כאשר אתה משנה תהליכים ארגוניים עם מוצר חדש בשוק, חשוב לדעת איך לעבוד. בשווקים שאתה לא מכיר יש סיכוי גבוה שלא תצליח", הוא אומר. 

ההחלטה לעזוב משרה מתגמלת ובטוחה בחברה יציבה וללכת אל הלא נודע לא היתה פשוטה. "כשאמרתי לאשתי שאני רוצה לעזוב היא אמרה שאני משוגע, למה לעזוב הכל ולהיכנס ללא נודע? אמרתי לה שזו הרפתקה, מה כבר יכול לקרות? שניכשל? אם זה יקרה אמצא עבודה. אחזור לצ'ק פוינט. האנשים שאיתם הלכתי היו מהטופ 10 של החברה, ללכת איתם זו היתה הזדמנות שלא צריך לוותר עליה. זה משהו שאני רוצה להגיד לאנשים, ובמיוחד בחברה הערבית, לא צריך לפחד לקפוץ למים, לקחת סיכונים, להיכנס להרפתקאות. כל האנשים, אבל אנחנו במיוחד במדינה, אוהבים יציבות כי תמיד יש לנו בראש משהו שאומר שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו, להיות הכי טובים כדי להמשיך לעבוד. יש פחד שיקרה משהו לא טוב, ואם מישהו מוצא משרה טובה הוא נשאר". 

את אורקה התחילו להקים מהדירה של לירן ענתבי, אחד משמונת המייסדים. "בהתחלה לא היה לנו בכלל רעיון מה אנחנו רוצים לעשות. התחלנו להיפגש כל פעם אצל מישהו אחר עד שהגענו לרעיון ואז התחלנו לעבוד בדירה של לירן וזה היה מגניב, להתחיל משהו מאפס. החלום של כל אחד בהייטק זה לפתוח חברה ולהצליח. למזלנו זה עבד. ישבנו בסלון, חשבנו על שם, לוגו, זה היה הכל מאפס, לא היה כלום, והיום יש לנו חברה שיש בה יותר מ-100 עובדים שאנחנו התחלנו. זה נותן הרגשת סיפוק מאוד גדולה. התחלנו לעבוד, לעשות Proof of Concept וראינו שזה כיוון טוב, אז הקמנו את החברה, שכרנו משרד קטן ביגאל אלון והתחלנו לעבוד", הוא מספר. 

במרץ 2021 הודיעה אורקה סקיוריטי על גיוס של 210 מיליון דולר בסבב C, לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר - והפכה לחד-קרן.

למרות ההצלחה הגדולה, כל השנים נשאר זאבט  מאחורי הקלעים ומעולם לא התראיין. "אנחנו בהייטק באים כדי לעבוד, ולא אהבתי לדבר על מה שעשיתי. רק אחרי שהקמנו את אורקה שיניתי גישה והבנתי שצריך לדבר על הצלחות כדי לעודד את בני הנוער והתיכוניסטים שמתחילים ללמוד לא להסתכל רק על רפואה ורוקחות. יש תחום שלם שהוא העתיד של האנושות וקורים שם דברים מגניבים - מלתכנן קוד, וויי פיי עד רכבים חשמליים וננו-טכנולוגיה, זה הכל תחת הייטק ומפספסים את האנשים האלה בחברה שלנו. יש המון אנשים מוכשרים טכנולוגית, אבל כדי להקים סטארט-אפ חסרים המון דברים, אנשים שטובים בניהול, בכסף, במשאבי אנוש, כל הדברים מסביב חסרים לנו בחברה הערבית. אנחנו 20% מהמדינה, ואין כמעט אנשים שהגיעו לדרגות ניהול מאוד גבוהות. אני רוצה שנתחיל להיכנס לתחום היזמות. זה יהיה win-win, גם לסגור פערים, גם למצוא מסגרות לבני נוער שייכנסו לתחום הזה, להעלות את הרמה הסוציו-אקונומית, להוריד את הפשיעה. יכולות להיות לזה השלכות מאוד רחבות על החברה שלנו. לכן עשיתי סוויץ' והבנתי שצריך לדבר, לא בשביל שיראו שאנחנו מצליחים אלא כדי שנהווה דוגמה לאנשים שאפשר לעשות את זה, אפשר לחלום, ואפשר להגשים את החלומות. רק צריך לא לפחד". 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות