אקו | צילום: עמרי רוזנגרט
"לאט לאט אכנס למיינסטרים. אין ברירה"
עם פסקול משובח שיצרה לסדרה "המפקדת" ועבודה לפסטיבל ישראל, הראפרית אקו כובשת קהלים חדשים. "זה חלק מההתבגרות שלי כאמנית"
כשצפיתי בסדרה המדוברת "המפקדת" בכאן 11, לא יכולתי להתעלם מהפסקול שליווה אותה — ביט קצבי שלא נשמע כמותו לפני כן בלב הפריים טיים הישראלי, שהפך את הפקודה "עיניים אליי" לאחד השירים הגרוביים שיצאו כאן לאחרונה. אליו הצטרפו עוד רצועות שהתקבצו לאלבום הנושא את שם הסדרה והופץ בשירותי הסטרימינג בשבוע שעבר. על היצירה הוורסטילית אחראים המוזיקאים אקו ותומר כץ. "מההתחלה היה ברור שמהחיבור ביני לעטרה (פריש, יוצרת הסדרה — מנ"ש) ותומר לא תצא מוזיקת רקע אגבית", אומרת אקו, "עטרה ממש בנתה את הסצנות עם המוזיקה ולכן זה נותן תחושה שהיא בפרונט".
הראפרית אקו (בשמה המלא אקו אריאל מורגנשטרן) פועלת כבר יותר מעשור בסצנת מוזיקת ההיפ הופ והראפ. בתחילה פעלה כחלק מהצמד אקו וטיטו (עם תום אידן), ואז הופיעה והקליטה עם אבישי כהן, קרולינה, ג'יין בורדו והדג נחש. על אלבום הבכורה שלה בעברית "אחת" עבדה עם שאנן סטריט. היא גם שיתפה פעולה עם נגה ארז בלהיט "Chin Chin" והפיקה את פסטיבל "אחת" ליוצרות במועדון הבארבי. מי שעוקב אחריה לאורך השנים מכיר את פועלה המוזיקלי העשיר, אבל דריסת הרגל בפריים טיים הקפיצה את החשיפה לקהלים חדשים. "רק לטלוויזיה יש כוח להגיע למגוון כזה של אנשים. זו מחמאה מדהימה שכל מי שצפה בסדרה שם לב למוזיקה, והמספרים באים לידי ביטוי בספוטיפיי וגם ברשתות החברתיות. מספר הצופים בסטורי שלי הכפיל את עצמו".
הצעד הבא של אקו למיינסטרים יהיה בפסטיבל ישראל (9.6) שבמסגרתו יצרה עבודת סאונד בעקבות מיצב התאורה "You are a saint" של האמן יוחאי מטוס ותוצג בתיאטרון ירושלים. "זה שונה מכל מה שאי פעם עשיתי. 10 דקות של מיצג של אור וקול שבו אני יוצרת עם לופר את ההופעה, כשהקהל יהפוך להיות חלק מהיצירה עצמה. יצא לי להופיע בעבר בפסטיבל, אבל זו פעם ראשונה שאני יוצרת עבודת אמנות רשמית לכבודו. זה מרגש וזה חלק מההתבגרות שלי כאמנית. לאט לאט ניכנס למיינסטרים, אין ברירה", היא צוחקת.
זה משהו שחשוב לך? מרגישה שההכרה מתקרבת?
"טבעי שארצה להגיע לכמה שיותר קהל. אני עושה המון שנים מוזיקה בצורות שונות ובא לי לדבר ולעשות כיף לכולם. אני לא לגמרי באינדי ולא לגמרי במיינסטרים, נהנית מהתהליך הגדילה. אני בעיקר מאוד מתגעגעת לקהל ורוצה לראות את הפידבק שאני מקבלת ברשתות החברתיות גם בהופעות. לפני כמה שנים המוזיקה שלי נחשבה של חייזרים, ואם היית אומרת לי שהיא תגיע למיינסטרים, הייתי צוחקת, אבל וואלה, היום זה לגיטימי ולא נשמע לאנשים מוזר וזר".
ב־31 ביולי היא תופיע בבארבי עם חומרים מוכרים וחדשים, חלקם מהאלבום עליו היא עובדת עכשיו עם המפיק אופיר יוגב. "אני עובדת עליו כבר הרבה זמן ותודה לקורונה", היא צוחקת. "בשנה וחצי האחרונות קרו הרבה דברים שעצרו, אני מרגישה שאני רוצה לטרוף את העולם, וכל הזמן מישהו אומר לי: 'שבי, לא עכשיו'. אני שמחה שעם ההכרה שגדלה אני יכולה ליצור עם חומרים חדשים שמייצגים אותי היום בצורה ברורה יותר. חשוב לי שאנשים ירגישו בסדר כמו שהם. אני מראה גם את הפגמים והשברים, אם זה הכאבים במסע להגשים את החלום, ואם האלבום הראשון שהתמקד בנשיות. באלבום החדש אני עוסקת בזוגיות. חשוב לי לחשוף גם צד יותר פגיע ולהראות ששום דבר לא מושלם — לא החלומות, לא הזוגיות ולא החיים".
היא נולדה לפני 32 שנה באי קטן "Key West" בארצות הברית. את השם שמשמעותו "הד" בחרו הוריה. "בבועה הקטנה שלהם זה התאים אבל כשהגיעו לארץ קלטו כמה זה מיוחד ושונה". בגיל 16 החליטה לחזור לארץ. המוזיקה היתה עבורה בית ונתנה לה כוח. היא מטיילת ביצירתה בין העברית והאנגלית. "אני לא אמריקאית עד הסוף וגם הזהות הישראלית שלי מורכבת מהמון דברים. והיום אני משחררת ונהנית מכל העולמות, סומכת על המאזינים שידעו למצוא את האותנטיות במה שאני עושה".
מה את חושבת על המוזיקה בארץ?
"אני עפה על מה שקורה פה. יש פה עולמות מאוד עשירים גם באינדי וגם בפופ. סטטיק ובן אל ונועה קירל עושים מהפכה בפופ, הם מביאים את מה שקורה בעולם לפה וזה מדהים. כל הסגנונות המוזיקליים מתערבבים וזה נפלא, כי כשז'אנרים מתערבבים גם אנשים מתערבבים, ובהופעה יהיה קהל שמורכב מהרבה גוונים".
בימי ההפגנות בבלפור היא הוציאה יחד עם דורי סדובניק וטדי נגוסה את שיר המחאה "אנחנו באים". "מי שעוקב אחריי יודע שכשיש לי משהו להגיד, אני אומרת. בגדול, אני מעדיפה להשתמש בפלטפורמה כדי לקרב ולאחד ולהביא אור, בזמן שכל העולם מתעסק בדי הרבה חושך. אני מורכבת מהרבה צבעים וגוונים וחלק מזה זה להגיד מה אני חושבת אבל זה לא העיקר במוזיקה שלי. אני רוצה להביא את עצמי".