אובדן המשמעת חלחל מהראש

אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה פרסם אתמול דו"ח מטלטל על פעילותו. לפי הדו"ח, בשנתיים האחרונות (2018־2020), מספר הפניות לאגף המשמעת זינק ב־81%; היקף פתיחת תיקי משמעת עלה באותה תקופה ב־37%; מספר המקרים שהתגלגלו לפתיחת חקירה פלילית יותר מהוכפל וזינק ב־135% בין אותן שנים; גם הפניות בנושא הטרדה מינית עלו בשיעור של 25%.

בין המקרים החמורים שהוזכרו בדו"ח הוא זה של מפקחת בכירה במשרד החינוך שדיווחה על שעות עבודה במועדים שבהם שהתה בחופשות בארץ ובחו"ל; מפקח ברשות המסים ששלף מידע על נישומים שאותם ייצגה רעייתו אל מול רשויות המס והעבירו אליה. 

רה"מ בנימין נתניהו. הדרדרות ערכית | רויטרס

קשה שלא להתרשם כי אותה הידרדרות מוסרית וערכית המשתקפת בדו"ח התרחשה בזמן שמדינת ישראל התקיימה ללא ממשלה וללא מנהיגות.

המסמך הוא הוכחה חיה לנזקים העמוקים של אותה תקופה שככל הנראה תסתיים בימים הקרובים. הוואקום השלטוני הארוך, ההידרדרות המוסרית של ההנהגה (רק בשבוע שעבר הודיע היועמ"ש על הגשת כתב אישום נגד שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן), אך גם המתקפה הפרועה והבלתי פוסקת על גופי אכיפה מצד רה"מ, לצד ההתקפות על הפקידות, הזלזול כלפיה והנסיון המתמשך להחלישה, תוך מינוי "יסמנים" ואנשים חלשים בתפקידי מפתח הקשורים לפיקוח. 

זו בעיה קשה עבור כלל האזרחים. ראשית, פחות אנשים ראויים נשארים בשירות המדינה ויותר אנשים בינוניים מבקשים להיכנס אליו; כאשר אין דין ואין דיין, אין מי שמפקח ואוכף, הפרצה קוראת לאנשים הבעייתיים יותר. ולא פחות חשוב: אלו אותם אנשים שאמורים לספק לאזרחים את השירותים החשובים ביותר (ביטחון, בריאות, חינוך, רווחה) – השירותים הציבוריים – והם אלו שיקבעו בין השאר איזה משק יהיה לנו וכמה הוא יצמח בטווח הארוך.