גם הרף הנמוך גבוה מדי: ממשיכים לפלוט גזי חממה

מדינת ישראל דורשת מעצמה מעט, מעט מאוד בכל מה שנוגע לצמצום פליטות גזי חממה. כל כך מעט, שהיא כמעט לא דורשת מעצמה כלום. ואפילו במעט העלוב הזה היא לא מצליחה לעמוד. דו"ח המעקב השנתי שפרסם אתמול המשרד להגנת הסביבה מגלה שמדינת ישראל לא עמדה, ולא בדרך לעמוד, בכמעט אף אחד מהיעדים המסכנים שהציבה לעצמה, ושגם אלו שהיא עוד איכשהו עומדת בהם - מדובר רק בתוצאה של שנת הקורונה, ולא של מדיניות מוצלחת במיוחד.

פליטות מתאן | צילום: שאטרסטוק

בשעה שמרבית המדינות המערביות קובעות יעדים אבסולוטיים של צמצום כלל פליטות גזי החממה, בהתאם למתווה המקובל של הפחתה של 50% עד 2030 ואיפוס מלא עד 2050, ישראל קבעה עד עתה יעד יחסי של צמצום הפליטות לנפש, להיקף של 7.7 טונות פחמן לנפש לשנה עד 2030, ויעד ביניים של 8.8 טונות לנפש עד 2025. בגלל הגידול באוכלוסייה, יעדים אלו צפויים להוביל בפועל לגידול בהיקף הפליטות. כצעד נלווה קבעה ישראל גם שלושה יעדים מגזריים: התייעלות של 17% בצריכת החשמל עד 2030, שימוש ב־10% אנרגיה מתחדשת עד 2020 והפחתה של 20% בנסועה עד 2030.

לפי הדו"ח, היקף פליטות גזי חממה לנפש אמנם עמד ב־2020 על 8.5 טונות לנפש, לכאורה הישג. ואולם, הדו"ח מציין שהיעד הושג רק בגלל צמצום הפעילות במשק בעת מגבלות הקורונה. במקביל, ישראל לא עמדה באף אחד מהיעדים המגזריים. שיעור האנרגיות המתחדשות במשק החשמל עמד על 6.1% בלבד, והנסועה אף עלתה ב־2020 לעומת 2019. 

העולם רץ קדימה. מדינות מערביות, ובראשן האיחוד האירופי וארה"ב, וכלכלות גדולות אחרות כמו סין, התחייבו לצמצומים משמעותיים בהיקף פליטות גזי חממה, ומקדמות תוכניות של טריליוני דולרים על מנת לעמוד בהן. ישראל, מדינה בחוסר תפקוד כבר יותר משנתיים, לא עומדת ביעדים העלובים, לא מתקרבת אפילו לקבוע יעדים אמיתיים, וצפויה להישאר מאחור בשעה שכל העולם רץ קדימה.