האינפלציה אמנם תחלוף, אבל עד אז היא עלולה להכביד על משקיעי האג"ח

אגדת הבייסבול יוגי ברה אמר ש"בתיאוריה אין הבדל בין תיאוריה לפרקטיקה, אך בפרקטיקה יש הבדל גדול". 

אכן, התיאוריה מציגה כי להוציא תקופה של כמה חודשים, שבהם האינפלציה מושפעת מכושר הייצור, נמוכים הסיכויים להיווצרות אינפלציה מובנית המובילה לעליית מחירים קבועה ומתמשכת. המשקיעים, לעומת זאת, מסתכלים על השילוב של הדפסות הכסף והריבאונד הכלכלי, ומתמחרים אינפלציה שמייצרת עדיפות ברורה לאיגרות החוב הצמודות למדד.

מכירת מסכות בתחילת משבר הקורונה | צילום: יואב דודקביץ

הנחת העבודה של הבנקים המרכזיים היא שהאינפלציה של החודשים האחרונים היא "חולפת", ולא אינפלציה אמיתית שאחריה יספרו אנשים, "אני זוכר שלחם עלה 7.10 שקלים". יש כאלה שלא אכפת להם מזמניות האינפלציה. כל עוד יש אינפלציה, הם אומרים, אפשר ליהנות ממוצרים שמקבלים רוח גבית מעלייתה. 

ברוב העולם יש היצע דל למי שרוצה לסחור במוצרים צמודים, וישראל חריגה עולמית במובן הזה. אף שיש לנו שוק צמוד משוכלל, רחב ועמוק, בכל פעם שאנחנו קונים איגרת חוב צמודה, אנו קונים לא רק את האינפלציה העתידית שתגיע, אלא גם את ציפיות השוק. 

בתיאוריה, לא מספיק להיות צודקים לגבי כיוון האינפלציה, אלא צריכים לוודא שהאינפלציה הגלומה משאירה סיכוי סביר להרוויח. בפועל, בעולם של הדפסות חריגות, יש משקיעים שחוששים מהתפרצות אינפלציונית, ואז פוטנציאל שחיקת הכסף משמעותי הרבה יותר מפוטנציאל ההפסד במקרה שהאינפלציה תהיה נמוכה וזמנית.

חומר גלם יקר שהופך למוצר יקר 

למרות הנחת העבודה המרכזית שלפיה אנחנו עדיין בעולם דפלציוני בהסתכלות ארוכת טווח, בעת הנוכחית האינפלציה מרימה ראש. 

חלה עלייה משמעותית למדי במחירי הסחורות בחודשים האחרונים. נביאי האינפלציה מסבירים, בצורה הגיונית ונכונה, כי עץ יקר מאוד מעובד ללוח יקר מאוד, והלוח הופך לרהיט או לבית יקרים מאוד. 

אותו היגיון מחזיק גם כשמדובר בנחושת יקרה, שהופכת לחוט חשמל יקר שהופך למכשיר חשמלי יקר; וכשחיטה, אורז וסויה הופכים למוצרי מזון שונים. כל המוצרים הללו מגיעים ליעדם בעזרת רכבות, משאיות ומטוסים, שצורכים דלק ומקורות אנרגיה אחרים, יקרים גם הם.

אלא שבשביל להבין את העתיד, צריך להבין את העבר. אינפלציה מגיעה ממנטליות של כיס פתוח והכל יהיה בסדר. הממשלה מדפיסה כסף, העסקים ומשקי הבית מקדימים רכישות כי "מחר יהיה יקר יותר". מחירי מוצרים רבים וסחורות רבות השתנו דרמטית בשנה האחרונה. 

היה חוסר הלימה בין היצע טובין ושירותים לבין הביקוש לאותם טובין ושירותים. אותו חוסר הלימה פעל בשני הכיוונים, והשפיע על מחירים כלפי מעלה וכלפי מטה. 

אם איתרע מזלו של מישהו והוא עבד בתחומי התרבות, הוא גילה שבעוד ההיצע נשאר כשהיה, הביקוש ירד לאפס. פתאום אמנים שמילאו את קיסריה ואת היכל נוקיה הסכימו לעשות הופעות מצומצמות בזום, הופעות פרטיות בהנחה של 90% ויותר מהימים של טרום הקורונה. מנגד, אנשים קנו מסכות N95 במחירים של עשרות שקלים למסכה.

כשמאגרי החירום נוצלו כבר 

מגמת המחירים הנוכחית יכולה לשכנע אותנו שהביקוש עלה בצורה קבועה ושכולם התחילו לצמוח. האמת אחרת לגמרי. כל יחידה כלכלית, מהפרט הסגפן ועד חברות ענק וממשלות, שומרת משהו לשעת חירום. 

בהרבה מקרים מדובר על מלאי עודף של חומרי גלם. העלות של אחזקת מלאי נוסף זניחה יחסית לעיכוב של כמה ימים שבהם המפעל מושבת. תעשיית הרכב מהווה דוגמה טובה למחסור כזה. כלי רכב בימינו הם יותר סיליקון ופלסטיק מאשר פלדה. 

אם אפשר לכוון את מראת הצד בעזרת שלט בדלת הרכב, ישנם בקרים מסיליקון צמודים למנוע המפעילים אותה, ובקרים נוספים שקולטים את האותות מהשלט. יש צ'יפים רבים עבור כל מערכת ברכב. תעשיית הרכב מתמודדת היום עם מחסור של סיליקון וישנם כבר מפעלים של כמה חברות שמייצרים בתפוקה חלקית, משום שפשוט אין חלקים להרכיב.

בימים כתיקונם, יש מספיק חלקים במפעלי חברות הרכב להמשיך לעבוד גם אם לא יגיעו חלקים במשך כמה שבועות. במהלך הקורונה מפעלים רבים, כמו גם משקי בית וממשלות, סיימו את מאגרי החירום. אם הם החזיקו מלאי עודף שיכול להחזיק למשך חודש של הפרעה בתפקוד הספקים, הם גמרו את כל המלאי העודף הזה. האינפלציה שניכרת היום נובעת ברובה מהרצון למילוי "מחסני החירום" של החברות. 

ברגע שהן יגיעו לרמות מלאי שגורמות להן לנוחות, הביקוש האדיר ידעך, ומנגד כל החברות יהיו ערוכות, עם היצע חזק אל מול כל הביקוש שנעלם. ממש כמו מחירי המסכות המופרזים כשהפציעה הקורונה. 

השורה התחתונה

האינפלציה הנוכחית תתפוגג ברגע שהחברות ומשקי הבית יסיימו לבנות את מאגרי החירום מחדש

דרור גילאון הוא שותף מנהל בגילאון & גורדון Wealth Management, וכלכלן ראשי באזימוט בית השקעות. אורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות

מכירת מסכות בתחילת משבר הקורונה. המחירים זינקו