אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"משנת 1986 אני מוכר מילים. לכל פסיק יש מחיר" יוסי גמזו

הסולם

"משנת 1986 אני מוכר מילים. לכל פסיק יש מחיר"

יוסי צור, מייסד ומנכ"ל חברת איטייפ שעוסקת בתמלול, הקלטה ותרגום הגיע לתחום מתוך שיחה אקראית ששמע ובעקבותיה החליט לנצל הזדמנות. כאשר שנים לאחר מכן עמד בפני פשיטת רגל ונאלץ למכור את כל נכסיו הוא הימר רק על חברת התמלול - וההימור הצליח

05.06.2021, 10:27 | מעין מנלה

הכניסה של יוסי צור, מייסד ומנכ"ל חברת איטייפ (eType)  לעולם התמלול הייתה מקרית. ממש לפני שהשתחרר מהצבא, במהלך שיחה עם חברים בשישי בערב, הוא שמע על דיון בסיווג ביטחוני גבוה שמתקיים בבית המשפט בחיפה. הוא זיהה הזדמנות - היה לו את הסיווג הביטחוני המתאים, הוא ידע להקליט כי היה DJ מגיל 16,  ולאמו הייתה באותו זמן מחלקת קלדניות מסווגות שעבדה ברפא"ל. משכך, פנה לקב"ט הראשי של בית המשפט והציע להקליט את הדיון. 


קראו עוד בכלכליסט:


"זה היה בשנות ה-80, לפני חוק חובת מכרזים, והוא אמר לי 'יופי. אז תחתום פה ופה' והתחלתי להקליט את הדיון הזה. היום כבר אפשר להגיד שזה היה התיק של סמיר קונטאר ובאותו דיון אני ישבתי והקלטתי ולפעמים גם תמללתי בערבים. כך נכנסתי אל עולם ההקלטות והתמלול של בתי המשפט. לאט לאט גדלתי, קיבלתי עוד שופט ועוד שופט וישבתי והקלטתי את הדיונים. האונס בשומרת, אסון הבונים, אלה תיקים שמתרחשים באותה תקופה ואני אישית יושב בהם ומקליט", הוא מספר. 

כך, התחיל צור להקליט דיונים בבתי המשפט ולאט לאט גדל עד שהקים חברה בשם גומא להקלטה ותמלול דיונים בבתי משפט שהייתה אחראית על כל הדיונים באולמות בחיפה. באותה תקופה ועד שנות התשעים לא היו בישראל קלדניות בבתי המשפט. גם היום, אין קלדניות בכל הדיונים בבתי המשפט וישנם מקרים בהם מסיבות שונות כמו מורכבות הדיון או ריבוי משתתפים מקליטים ומתמללים לאחר מכן. 


יוסי צור מנכ"ל איטייפ מקבוצת מלם תים, יוסי גמזו יוסי צור מנכ"ל איטייפ מקבוצת מלם תים | יוסי גמזו יוסי צור מנכ"ל איטייפ מקבוצת מלם תים, יוסי גמזו


בתחילת שנות ה-90 החליטה הנהלת בתי המשפט להתחיל להשתמש בקלדניות בדיונים ופנתה לצור בשאלה האם יוכל לספק עבורה 16 קלדניות. "התשובה הייתה כן, כמובן. גייסתי את 16 הקלדניות הראשונות והכנסתי אותן במסגרת פיילוט לבית המשפט המחוזי בחיפה ומשם לאט לאט גדלתי. ביקשו ממני לקחת עוד בית משפט ועוד בית משפט וקיבלתי גם את ירושלים ותל אביב ובעצם, מנקודה מסויימת בזמן העסקנו מעל ל-600 קלדניות". 

אבל ההיכרות של צור עם תחום התמלול והמילים הגיעה מהבית. אמו הייתה כתבנית ונראה שהמקצוע בחר בו. "אמא שלי התעסקה במילים. הרעשים של מכונות כתיבה אלה הרעשים איתם גדלתי ועם השנים היא קנתה את המקום בו היא עבדה ופתחה בית דפוס, אותו היא מנהלת עד היום בגיל 75. גדלתי באיזור של עצמאי, שבו אין 'אין' ותמיד אפשר לעשות הכל, זו רק שאלה של כמה זמן זה ייקח וכמה זה יעלה אבל אפשר. בגיל מאוד צעיר הבנתי שאין 'אין'. שאפשר לעשות הכל גם בלי ללכת לאוניברסיטה או ללכת במסלול הרגיל. מצד אחד אני יזם ואני יצירתי ויכול לפרוץ גבולות כל פעם מכיוון אחר אבל מצד שני אני באותו תחום משנת 86 שבו אני מוכר מילים. כל חיי לכל פסיק יש מחיר", הוא אומר.  

הגישה הזאת שהכל אפשרי, ושהבלתי אפשרי אינה אופציה, הובילה את צור בהמשך בצמתים נוספות בקריירה שלו. בשנת 96 התקשר אליו מנהל בתי המשפט, שהכיר אותו מכיוון שסיפק קלדניות ושירותי הקלטה ותמלול וסיפר לו על תחום חדש שנכנס לישראל – גישור. הוא חשש שלא יהיו אנשים שיידעו לגשר כך שלא יהיו אנשים אליהם ניתן להפנות תיקים לגישור. "הוא אמר לי 'אתה יזם, אולי זה משהו שתוכל לעשות, - וכך עשיתי באופן מוזר כי לא הבנתי בזה כלום. בעצם התחלתי למכור קורסי גישור. שלחתי מייל להרווארד וביקשתי מהם את תוכנית הגישור שלהם. בשלושת אלפים דולר מצחיקים שלחו לי את התכנית. היא תורגמה והותאמה לקהל הישראלי.", הוא מספר. 

נקודת המפנה

במהלך השנים הקים צור עוד עסקים וביניהם סוכנות ביטוח, חברות הקלטה נוספות מלבד גומא ובית ספר למקצועות המלונאות. הוא מצא את עצמו בגיל צעיר יחסית עם מספר חברות בבעלותו וביום בהיר אחד הכל התהפך. עם כניסתו לתוקף של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קיבל פקס מהנהלת בתי המשפט שדרש ממנו לפטר את כל העובדים – והם הופכים להיות עובדי הנהלת בתי המשפט. 

"הודיעו לי בפקס שאני צריך לפטר את כל העובדים ואני מוצא את עצמי יחסית צעיר, די יציב, עם מספר חברות לא קטן במצב שמוחקים לי את העסק הכי גדול שלי ואני חייב כמה מליוני שקלים פיצויים. זה היה מאתגר.כל חברת כוח אדם מכינה עתודה לפיצויים במקרה של פיטורים אבל אף אחד לא מתכונן ל-100% פיצויים כי לא קורה מצב בו צריך לפטר את כל העובדים ביום אחד. זה היה משבר מאוד קשה. המקום בו למדתי שיעור בצניעות ושצריך תמיד להסתכל רחוק. נשארתי עם מספר חברות שביניהן גומא תמלול, שהפכה להיות איטייפ, אבל הן נשארו כמטבע, חיפשתי להן קונה כדי לממן את הנזקים שלי, את הפיצויים את הפסקת הפעילות. נלחמתי על החיים, על המשפחה שלי. יום אחד הגעתי הבייתה וחיכו שם רואה החשבון ומנהלת הכספים שלי דאז כדי להגיד לי שאני צריך לפשוט רגל. אמרתי להם שזה לא יקרה. אם אני אפשוט רגל אין לי מה לחיות פה, אין לי במה להתעסק כי זו המומחיות שלי. הם אמרו לי שאי אפשר. שאני מדמם ברמות כאלה שאי אפשר לא לפשוט רגל. אמרתי להם שאני לא מקבל את הגישה שזה לא אפשרי ושחייבת להיות דרך. זה לקח כמה שנים טובות והייתי צריך למכור כמעט את כל מה שהיה לי בדרך, את כל החברות, את הבית שלי, נפרדתי מהכל חוץ מאיטייפ שבה אני מאמין. מבחינתי זה היה הקלף שהימרתי עליו", הוא אומר. 

שלוש שנים לאחר שמכר את כל עסקיו למעט גומא הקלטה ותמלול שהפכה אחר כך לאיטייפ החברה נרכשה (51%) על ידי 'תים תוכנה' שהפכה ל'מלם תים'. עם המכירה איטייפ נכנסת לעולם זיהוי הדיבור, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות מעולמות הבינה המלאכותית להפיכת קול למלל. "באיזשהו שלב התחלתי להבין שלהקליט ולתמלל זה נחמד אבל שאף אחד לא קורא את זה. אני תמיד אומר שאנחנו יצרן התוכן הכי גדול בישראל אבל עם 0% רייטינג ואז התחלנו להבין שצריך לאפשר לקורא להיות מסוגל לחבר בין עולמות הטקסט, האודיו והווידאו. שצריכה להיות היכולת לחפש מילה ולשמוע אותה, כי כששופט בא לכתוב פסק דין אחרי שישב בדיון הזה ארבע שנים רוצה רגע לשמוע את הנאשם אומר 'לא גנבתי'", מספר צור. בעקבות כך החברה מפתחת ב-2011 את יכולת הפרוטוקול המסונכרן אשר נמכר לכנסת ישראל. ארבע שנים לאחר מכן החברה פיתחה פתרון לזיהוי דיבור בשפה העברית ולאחר מכן גם ערבית. 

גם לאחר הרכישה המשיך צור לנהל את איטייפ, שמעסיקה היום כ-1,200 עובדים ומספקת שירותי הקלטה ותמלול ישיבות לגופים כמו בנק ישראל, משטרת ישראל, רשות המסים ורשות השידור. "נכון שאני בעלים אבל זה לא קשור ליום-יום בכלל. בפועל אני המנכ"ל ומעורב בכל מה שקורה בה ואיכשהו דרכה אני מממש את כל היזמויות שלי. בעצם זיהוי דיבור, כל העולמות שאנחנו נכנסים אליהם הם לא עולמות שקשורים מיתולוגית לענף שלי". 

ההתעניינות של צור בעולמות זיהוי הדיבור התחילה לפני כעשור, כאשר ביתו הייתה בת 14 ולקתה בחירשות כמעט בן לילה. "הייתי אז בתקופת הגירושים שלי, היא התלוננה שכואבת לה האוזן, שהיא לא שומעת טוב וכולנו חשבנו שתכף זה יעבור, בטח יש לה נוזלים באוזן כי היא הייתה חולה קצת לפני זה. באיזשהו שלב הלכתי איתה לבדיקה ואני לא אשכח את המבט של האחות שהסתכלה בי ואמרה: 'תגיד, אתה לא יודע שהילדה שלך חירשת?' אמרתי לה שהיא לא הייתה חירשת אף פעם אז היא אמרה 'טוב, אז עכשיו היא חירשת'". עם הזמן צור מתחיל להבין שהפתרון היחיד שיוכל לספק הנגשה הוא תמלול וזה חייב להיות באמצעות מנוע אוטומטי כי זה יהיה יקר מדי לשלוח קלדנית של ביטוח לאומי לכל כבד שמיעה שלומד באוניברסיטה למשל. "המחשבה הייתה איך לעשות אוטומציה ממה שאני עושה היום כשירותי הקלטה ותמלול ולעשות לזה אוטומציה. היו אז שמועות על זיהוי דיבור ולא היה שום פתרון בעברית. בתקופה הזאת התחלתי להמר מבחינת החברה על הכיוון של פתרונות זיהוי דיבור כשהבנתי שזה הדבר הבא", הוא אומר. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות