האלמנט העדין שייקבע מי תיקח את היורו

בשנה שעברה התפרסם מחקר פורץ דרך של מחלקות פסיכולוגיית הספורט בלונדון, טוויקנהאם, מנצ'סטר וגלזגו. חמישה חוקרים ממוסדות הספורט מיפו את "המסגרת הפסיכולוגית" דרכה ספורטאים תופסים ומעבדים גורמים מאיימים.

רוב הספורטאים עומדים בפני 'איומים' כלשהם במהלך הפעילות שלהם - פיזיים ומנטליים - והמוח שלהם מחלק את אותם איומים לרמות: אתגר גבוה, אתגר נמוך, איום נמוך ואיום גבוה. כאשר ספורטאי סובל מחוסר ביטחון, כל סיטואציה יכולה להיות מפורשת כאיום גבוה - כלומר כישלון יניב תוצאה קטסטרופלית, שעשויה להשפיע לטווח הארוך על הקריירה וחייו. במצב כזה הגוף עשוי להיכנס ל"מצב חירום": רמת ההורמונים ההכרחיים להתמודדות עם לחץ (הורמונים כגון אוקסיטוצין) יורדת, לחץ הדם עולה, העורקים מתכווצים ופחות דם מוזרם לגוף ולמוח. מערכת העצבים המרכזית - שאחראית לכל הפעולות והעברת המסרים - נכנסת למצב חירום ופועלת בצורה יותר "פרימיטיבית" (תגובת הילחם או ברח), הורמונים מאזנים לא נכנסים למערכת ואז גם רואים שחקנים מאבדים ריכוז וכושלים בקבלת החלטות ובפעולות פשוטות. זה מקרה קיצון, אבל סקאלת הביטחון העצמי של שחקן משפיעה באופן ישיר על איך הוא מתמודד עם איומים.

ארסן ונגר, מאמן ארסנל, אמר בזמנו: "ההבדל בין שחקן עם ביטחון עצמי לשחקן בלי ביטחון עצמי הוא ההבדל בין חילזון לארנב". הוא גם טען ש"להשיג ביטחון זה כמו לעלות במדרגות ולאבד ביטחון זה כמו לרדת במעלית". כלומר, ליצור ביטחון עצמי חזק מספיק זו עבודה קשה, ולאבד אותו זה קל. 

ביטחון עצמי - הדבר הזה שנמצא בחללים הקטנים שבין ההורמונים לאנזימים במוח - זה מה שעשוי לקבוע מי תזכה ביורו הקרוב. זה מה שעשוי לקבוע מי תנצח את סדרת הגמר ב-NBA. ביטחון עצמי עשוי לקבוע מי יזכה במדליית הזהב בטוקיו 2021. 

פסיכולוגים שמתמחים בספורט עוסקים בעיקר בעניין הביטחון העצמי ומפתחים שיטות להרגעת הספורטאי ולחיזוק הביטחון העצמי שלו. השיטות רבות. למשל, חלוצים שסבלו מבצורת שערים ארוכה הרגישו טוב יותר על המגרש ואף כבשו יותר אחרי שצפו בביצועים טובים שלהם ביוטיוב לפני משחקים. ספורטאים רבים משתמשים ב"דמיון מודרך", שיטה בה ספורטאי מתבקש לדמיין איך יבצע את הפעולה שהוא אמור לבצע. ספורטאים אחרים עובדים טובים עם הדרכה עצמית ושיחה עצמית. 

אצל כדורגלנים וכדורסלנים - שם הפעולות דורשות יותר מחשבה מריצה בקו ישר או קפיצה לגובה, והם גם מאוד תלויים באחרים - הביטחון העצמי מאוד תלוי ברמת הכושר הגופני, ביכולות הטכניות, בהבנת המשחק וביכולת פתרון בעיות, שלהם ושל כל חבריהם לקבוצה. 

רונלדו לאחר הזכייה ביורו הקודם | צילום: איי פי

ביטחון עצמי יכול להיות "מדבק" בדיוק כמו שחוסר ביטחון עצמי, עצבות ודיכאון יכולים "להדביק" אחרים. בנוסף, כדורסלנים וכדורגלנים עומדים בפני הרבה יותר ביקורת חיצונית - תקשורתית או במדיה החברתית - ולמרות שרובם יגידו שהם מתעלמים ממה שכותבים עליהם, על רוב הספורטאים הביקורת משפיעה. בטח כשהם צעירים יותר והחוסן הנפשי שלהם עבר פחות מבחנים. 

עבודת המאמנים - המקצועיים והמנטליים - היא להכין את השחקנים טקטית, מנטלית, נפשית וטכנית למצבים הרבים שהם יתקלו בהם במגרש ומחוצה לו - כדי שהביטחון העצמי לא ייפגע. 

ואולם, ההכנה הגופנית היא כנראה הקריטית ביותר. 

לפי מחקר של אוניברסיטת מינכן, שחקנים שמרגישים שהם יכולים לסמוך על הגוף שלהם בדרך כלל נהנים מביטחון עצמי גבוה. שחקנים שחוזרים מפציעה או עברו פציעה קשה סומכים פחות על הגוף שלהם ולכן גם סובלים מביטחון עצמי נמוך יותר. 

שחקן מוכן יותר לכל האתגרים הגופניים, הנפשיים והמנטליים, יהיה בעל ביטחון עצמי גבוה יותר ולכן יהיה שחקן טוב יותר. אבל מה קורה בכדורגל עם לוח שנה כל כך עמוס שבו אף שחקן לא באמת יכול להיות מוכן לכל האתגרים האלה?

האם נבחרת אנגליה - שהזמינה שני שחקנים מרכזיים פצועים (הארי מגווייר וג'ורדן הנדרסון) -  יכולה להגיע למשחקים עם שחקנים בעלי ביטחון עצמי מלא? האם קווין דה בריינה, ששבר את אפו ואת ארובת העין בגמר ליגת האלופות, יכול להיות בטוח בעצמו על המגרש? האם העובדה ששחקן איטלקי שיחק בממוצע 2,177 דקות מאז ה-1 בספטמבר 2020 - שזה פחות מהספרדי, האנגלי, הגרמני, הצרפתי וההולנדי - עובדת לטובתו או לרעתו? 

אלו, כנראה, השאלות שעשויות להכריע למי יהיה ביטחון עצמי גבוה יותר ביורו הקרוב. התשובות לשאלות הללו יגיעו בהכתרה של אלופת אירופה.