ארבע הערות על התזה שהוצגה היום במשפט נתניהו

1. אחד ממוקדי החקירה הנגדית של מנכ״ל וואלה לשעבר אילן ישועה היום היתה תוכנית המקור של רביב דרוקר ב-25 בנובמבר 2018 שעסקה במתרחש במערכת וואלה. הסניגור בועז בן צור עימת את עד התביעה עם מעורבותו בכתבה שחשפה חומרי חקירה רגישים – הקלטות ומסרונים שהוחלפו  בין ישועה לאיריס אלוביץ'.

ישועה היה אז תחת חקירה וחתום על איסור ״הדלפה״. ישועה אישר שנפגש בביתו עם העיתונאי ברוך קרא ושוחח עמו מספר פעמים בטלפון, אבל הכחיש שמסר מידע מהחקירה והסביר ששיתוף הפעולה שלו היה מינורי, לא בנושאי חקירה, ותחת אישור פרקליטו עו״ד אייל רוזובסקי.

אילן ישועה בבית המשפט | עמית שאבי

הסיפור הזה מתכתב עם העתירה לבג״ץ שהגישו סניגורי שאול ואיריס אלוביץ', עוה"ד ז׳ק חן ומיכל רוזן עוזר לעליון, לחקור את ההדלפות מהתיק שפירנסו את תוכנית המקור. הם קיבלו רוח גבית מהעליון – אכן מדובר בעבירה פלילית שיש לחקור, אבל, כתבו הנשיאה אסתר חיות והשופט ג׳ורג׳ קרא, יש להמתין לחקירה הנגדית של ישועה, שאולי תסייע ללכוד את העבריינים. עו״ד חן קם וזעק: ״ביזו ורמסו את מרשינו, ואנו טוענים  גם להגנה מן הצדק, וגם לגופו של עניין, נגד אמינותו של העד ונגד משקל עדותו בשל היותו צד מעוניין״. חן התרעם על הסבלנות המתקצרת של השופטת פרידמן-פלדמן. ״העליון שלח אותנו לכאן, וכאן מבקשים מאתנו לקצר״.

לטענת ההגנה, המסרונים שהודלפו היו רק בידי ישועה והמשטרה/פרקליטות. אם הכחשת ישועה תתקבל, אז המדליפה היא המדינה. ולהיפך. וין-וין מבחינת ההגנה שמפלילה את התביעה או את עד התביעה.   

2. עו״ד בן צור הציף מול העד את הלגיטימיות של מו״ל ובעל  שליטה בכלי תקשורת להתוות קו מערכתי למערכת. במסגרת זו הציג את המאמצים בוואלה לאזן את הקו השמאלי ששלט באתר שנרכש מעמוס שוקן. לא רק החומרה נרכשה, אלא גם תוכנת ההפעלה. מטרה אחת היתה איזון. לעניין זה, הוצגו התכתבויות בין איריס אלוביץ' לאילן ישועה. אלוביץ' חששה שאמיר תיבון מתפתח ל״בן כספית חדש״ וישועה השיב שהיה שמח לראות את קלמן ליבסקינד או מישהו כמותו שמאזן את השמאלנים ששלטו באתר.

בן צור הזכיר לישועה את ההערצה הרבה שרחש, בחקירה הראשית, לבוס שלו בעבר, מו״ל הארץ, עמוס שוקן שטען בראיון עמו מאפריל 2021 ש״יש לו זכות, כבעלים של כלי תקשורת לקבוע קו מערכתי״.

קו מערכתי יכול להיות שמאל או ימין כמו ׳הארץ׳ ו׳מקור ראשון׳, הוא יכול להיות פרסונלי (בכפוף לדיני המתנות והבחירות) כמו ׳ישראל היום׳. טענת בן צור היא שהאלוביצ'ים פנו לישועה כדי שיאזן את האתר ללא קשר לנתניהו, ואפילו היה  אישור מעו״ד רלי לשם ש״זכותו של מו״ל ובעלים לדרוש איזה קו מערכתי שהוא רוצה וזה כולל לא להרגיז את ראש הממשלה״.

לחירות הבלתי מוגבלת של בעל שליטה לעשות כרצונו בכלי התקשורת יש עיגון חזק בפסיקת בתי המשפט, בזכות היסוד לקניין, בחופש העיסוק ואפילו בסיסמא העתיקה ש׳בעל המאה הוא בעל הדעה׳. לעומת זאת, לעסק שנקרא תקשורת מאפיינים נוספים כמו כללי אתיקה, חופש הביטוי של העיתונאים, ואפילו, המודל שהציע פעם אהרן ברק: התקשורת כגוף דו מהותי שחייב חובות אמון מהמשפט הציבורי. משפט המו״לים כפי שמכונים תיקי האלפים (2000 ו-4000) עוסקים גם ובעיקר בחופש הפעולה של המו״לים אל מול צביעתו בפליליתם על רקע יחסיהם עם המרחב הפוליטי, הכלכלי, העסקי. מחוייבותם לקוראים, מול מחוייבויות מתחרות. בדיון היום הציגה ההגנה את התזה שמול הקוראים ביקשו האלוביצ'ים לאזן, ומול נתניהו ביקשו לא להרגיז. 

3. ובחזרה לנספח 315 פריטי הסיקור שהתביעה  צירפה לכתב האישום כדי להוכיח את ההיענות החריגה של האתר ואת הסיקור המוטה בו לטובת נתניהו. בשלב זה כדאי להאיר על הישגה של ההגנה עד כה. בחקירה הראשית פרש ישועה תמונה שהיא גם חלקית וגם חד ממדית: האתר שועבד כדי להאדיר את לאש הממשלה ואין בלתו. בחקירות הנגדיות של חן, רוזן-עוזר וכעת של בן צור עולה תמונה רחבה יותר: ישועה״ שירת״ פוליטיקאים רבים, וגם אנשי עסקים ומפרסמים, ובנוסף, התמהיל באתר היה עויין לנתניהו וידידותי למתחריו, במיוחד בוז׳י הרצוג. או יאיר לפיד בדוגמא שהוצגה היום: פריט 16 בנספח. אמנון אברמוביץ' פרסם בערוץ 2  ידיעה על השתתפות בנו של שר האוצר יאיר לפיד בישיבה סגורה של קבינט הדיור. זאב רובינשטיין, מקורבו של נתניהו, ביקש מישועה לעשות פולו-אפ לידיעה. על לגיטימיות הפניה תעיד העובדה שכל האתרים וכלי התקשורת עשו פולו-אפ אלא שבכולם ניכרה הנימה הביקורתית. וואלה לעומת זאת הציג סיקור ידידותי ואפילו מחוייך תוך הבלטת תגובת אבא יאיר: ״אני מקווה שלא יערבו את המועצה לשלום הילד על ששעממתי אותו״. בן צור הזכיר שאילו בנו של נתניהו היה מוכנס לישיבה  סגורה, היחס היה פחות סלחני. 

ידיעה על הכלבה קאיה נפתחה בנאום קצר של בן צור על העניין התקשורתי בבעלי חיים של סלבריטאים, במיוחד ראשי ממשלות. גם  כלי התקשורת האחרים פרסמו, ובן צור אף הזכיר ידיעה  מהעבר שקאיה נשכה אורחים, שהעפילה גבוה במדרג החדשותי. ברצף הידיעות מתוך נספח הסיקור שהציג בן צור חזרה התזה: הפניות הן לגיטימיות כיוון שמדובר בידיעות לגיטימיות. גם קאיה, גם ידיעה ששרה נתניהו נבחרה כאישה המשפיעה בישראל וגם ידיעה על נסיעת ראש הממשלה ליפן. אל מול אחת התנגדויות של התובעת יהודית תירוש התפוצץ בן צור: ״התביעה לא עשתה  את הסלקציה המינימלית. יש כאן ידיעה על פגישה של ראש ממשלת ישראל עם ראש ממשלת איטליה. המחשבה שזה חלק מטובת הנאה שניתנה כתמורה בתיק שוחד זה רעיון עיוועים״.

תירוש הדגישה שמדובר בידיעות שהועברו במישרין לבעל השליטה ולמנכ״ל האתר, ידיעות ״בלעדיות״, ידיעות המשך. 

בן צור: ב״דקתם האם ראש הממשלה ובמיוחד אנשיו דיברו עם בעלי שליטה בכלי תקשורת אחרים? היו עשר פניות של נתניהו לאלוביץ', וזה פחות מאשר עם מו״לים אחרים. לקחו 315 פריטים, סטנדרטיים ברובם, ומיסגרו אותם כהיענות חריגה כשמדובר בהודעות דוברות לגיטימיות".

4. ניר חפץ, עד המדינה ושחקן מרכזי במשפט מופיע מדי פעם בסיפורי התקשורת של ישועה. אתמול הוא כיכב בסיפור הראיון של נתניהו עם דב גילהר והיום עלתה מעורבות מעניינת נוספת שלו. חפץ שהיה אחד המתערבים והמערבבים באתר מטעמו של ראש הממשלה לא שכח גם לעשות לעצמו ולכיסו. ישועה סיפר על חברת פרסום שהקים חפץ שביקש לרכוש שטחי פרסום באתר. ישועה דיבר על ״מודל התגמול״ כלומר, שלחפץ לא היה  כסף לשלם אז הפתרון היה סוג של שותפות עם וואלה והתחייבות לתשלום מינימלי. ועוד העיד ישועה: ״חפץ מחפש כל הזמן. שאול סיפר לי שחפץ רוצה לעבוד עבורו. קיבלתי התחושה שהוא רוצה לעבוד אצל שאול״. אלוביץ שהעסיק אז ובכסף גדול את אלי קמיר החליט שאין לו חפץ בחפץ  וסרב לחיזוריו.