האם בנט ינשים את משרד רה"מ

מאז ימיו של הראל לוקר ובמידה פחותה גם של אלי גרונר, אי שם בשנים 2018-2011, משרד ראש הממשלה החל לרדת מנכסיו, איבד את מקומו הרם בעיצוב המדיניות של ישראל, דעך והתנוון. זה לא מקרי: ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו החליט להרוג את פעילות המשרד הזה כאשר מינה למנהליו שני פעילים פוליטיים זוטרים, עושי דברו (ומשפחתו): רונן פרץ וצחי ברוורמן. 

עד 2018, עת עזב גרונר בפתאומיות על רקע עימות עם שרה נתניהו בשל הוצאות המעון ומינוי עושי דבר של נתניהו, משרד ראש הממשלה היה הייחודי והמיוחד מבין כלל משרדי הממשלה. הוא עוסק אך ורק בעבודת מטה ושם את כל כובד משקלו בתכלול בין גופים ומשרדים אחרים, שכן הוא כמעט נטול סמכויות ויכולות ביצועיות אשר שמורות למשרדים עצמם. אך קיימת בו הלימה מובהקת בין היוזמות שהוא מבקש לקדם לבין השקפת עולמו של ראש הממשלה וסדר העדיפויות הלאומית שלו. כאשר כיהנו בראשו אנשים מוכשרים, הוא שיחק תפקיד קריטי בעיצוב המדיניות המאקרו־כלכלית, לרבות בגיבוש תקציב המדינה, ככוח מאזן לפקידי האוצר, תפקיד שקיבל משנה תוקף כאשר ראש הממשלה ושר האוצר היו ממפלגות שונות.

כעת הגיע תורו של ראש הממשלה נפתלי בנט להחליט האם הוא יותיר אותו כמשרד ריק מתוכן, מעבודה ומאנשים או שמא הוא יחזיר עטרה ליושנה. האם הוא יצליח לקחת את האדמה החרוכה שהשאיר קודמו ולבנות מחדש את אחד המשרדים שידעו להשפיע על האג'נדה הכלכלית־חברתית של ישראל. 

ראש הממשלה נפתלי בנט | AFP

הדבר הראשון שבנט צריך לעשות הוא לבנות מחדש את השדרה הניהולית שלו. בדיוק כפי שעשה אביגדור ליברמן במשרד האוצר עת מינה את רם בלינקוב למנכ"ל: אנשי מקצוע, עם ידע ונסיון, שמכירים כל פרט ופרט בעבודת הממשלה ויודעים לצלוח את המים העכורים של המגזר הציבורי.