מפעל מכוניות וולוו שבדיה | צילום: Volvo
ניתוח כלכליסט
המלחמה על הג'יגה-פקטורי: באירופה לא רוצים להיות תלויים בסינים, גם ישראל תושפע מהמהלך
וולוו הודיעה כי תחבור ליצרנית הסוללות השבדית נורת'וולט להקמת מפעל ענקי לייצור סוללות לרכב חשמלי וזה לא המפעל היחיד המתוכנן באירופה. המטרה: להגיע לתאריך היעד של 2035, בלי תלות בגורמים מחוץ לאירופה. כיצד זה ישפיע על יבואני הרכב בישראל?
היום התרחש מהלך בעל חשיבות רבה לענף הרכב העולמי: וולוו הודיעה כי תחבור ליצרנית הסוללות השבדית נורת'וולט. המטרה היא לייצר את מה שהפך למילת הקסם החדשה בקרב יצרני הרכב: ג'יגה-פקטורי (מפעל ייצור הסוללות של טסלה בנבדה) - מפעל ענקי לייצור סוללות לרכב חשמלי.
לפי הודעתה של וולוו, היצרנית השבדית ונורת'וולט (שפולקסווגן היא בעלת מניות בה) יקימו את המפעל שיעסיק 3,000 עובדים בשנת 2026. המפעל יעשה שימוש באנרגיה ירוקה שתופק ממים ואוויר ומיקומו עדיין לא הוחלט. זה אינו מפתיע כי כשטסלה הודיעה שתקים מפעל לייצור רכב באירופה, ממש מחוץ לברלין, הפך מיקום המפעל לאבן שואבת לפעילי איכות סביבה.
השבדים של וולוו לא לבד: סטלאנטיס, מגה-יצרנית הרכב האיטלקית-צרפתית-אמריקאית החדשה, הודיעה שתקים מפעלי סוללות רכב חשמלי באיטליה, במימון נדיב של הממשלה. בספרד הממשל עובד קשה על הקמת מפעל לסוללות רכב חשמלי מחוץ לברצלונה, במקום שבו שכן עד לאחרונה מפעל ניסאן, וכמובן מפעל הסוללות הענק שטסלה מתכננת בגרמניה.
לא להיות תלויים בסינים
נושא הקמת מפעלי סוללות לרכב חשמלי הפך בשנים האחרונות לסוגיה בוערת בקרב יצרני הרכב העולמיים, לא רק בגלל שמדובר בחלק אינטגרלי ויקר מאוד במכונית חשמלית, אלא משום שמדובר בחלק שייצורו הוא יקר מאוד, פוגע בסביבה וגם מייצר פילוג בין מעצמות וגם בין מעמדות ומשנה את יחסי הכוחות בין מזרח למערב.
דו"ח מיוחד של האו"ם שפורסם אשתקד בנושא מעבר לרכב חשמלי לא הדגיש את השאלה כמה המכוניות החשמליות יהפכו את העולם לנקי יותר, אלא דווקא את האפקטים המסוכנים של כריית המשאבים עבור סוללות הרכב.
לפי עיקרי הדו"ח, 65% מהמים הזמינים לשימוש בצ'ילה משמשים בתהליכי הכרייה של הליתיום שמשמש לתעשיית הרכב. בקונגו מועסקים כ-40 אלף ילדים במכרות הקובאלט במדינה, שחלק ניכר ממנו מיועד לשימוש בתעשיית הרכב העולמית.
אבל הבעיה העיקרית היא שחלק ניכר מן המרבצים העולמיים להפקת ליתיום-יון נמצאים בסין. כאן נוצרת בעיה עבור יצרני הרכב המערביים: בניגוד לתעשיית הרכב כפי שאנו מכירים אותה כיום, שאין לה בעיה לרכוש מסין צמיג, נורה או מחשב לרכב, סוללה מהווה כ-50% ממחירן של מכוניות חשמליות והסינים הם אלה שיושבים חזק על הברז.
עשרות אחוזים מערכה הכספי ה"יבש" של המכונית מגיעים מסין. למעשה, אפשר לומר שכאשר הלקוחות קונים מכונית אירופית מעודנת, הם קונים מכונית שחצייה הוא סיני. יצרני רכב מערביים מעולם לא אהבו להיות נתונים לחסדי יצרני רכב או רכיבים סיניים, בטח לא כאלה שצריך לשתף עמם מידע טכני.
ההסתמכות הזו על הסינים היא כמובן בעייתית מאוד מבחינת יצרני הרכב האירופיים, אבל לא רק על הסינים: גם ביפן ובבדרום קוריאה קיים ייצור של סוללות ליתיום-יון, אבל לא בהיקף של הסינים.
באירופה מתוכננים להיבנות עד 2030 לא פחות מ-38 מפעלי סוללות לרכב חשמלי בהשקעה של מעל 40 מיליארד יורו. גם הסינים יודעים כיצד להסתנן לאירופה ולכן חברות סיניות גדולות מביעות עניין בבניית מפעלים אירופיים, ו-CATL למעשה כבר החלה בבניית מפעל בגרמניה.
המטרה של יצרני הסוללות האירופיים היא פשוטה: להגיע למועד היעד, בערך בשנת 2035, בלי תלות בגורמים מחוץ לאירופה. מדוע דווקא 2035? הסיבה היא הרגולטור האירופי. זה התאריך שבו אמור להיכנס לתוקף השלב המחמיר ביותר בתקנות זיהום האוויר לרכב באירופה, תקנות היורו, שהולכות ומחמירות מדי כמה שנים. לפיכך 2035 תהיה השנה שבה תידרש מכירה רק של רכב נקי, ואז יצרני הרכב שיש להם גם מפעלי סוללות, או לסירוגין יצרני סוללות שיש להם קשר עם יצרני רכב, יוכלו ליהנות מעצמאות ללא תלות במדינות אחרות.
המפעלים הראשונים לייצור של סוללות לרכב חשמלי אמורים לקום בשנת 2025, ולכך יש השפעה גם על רכבים שמיובאים לישראל. יבואני הרכב לישראל חוזרים וטוענים שאחת הבעיות העיקריות שעמן הם נאלצים להתמודד היא ששיעור מס הקנייה על הרכב מחושב גם לפי מדינת הייצור של הסוללה בהתחשב בהסכמי סחר. כיום לישראל אין הסכם סחר עם סין, והמשמעות היא שאחד הרכיבים המשמעותיים ביותר בעלויות של הרכב אינו זוכה להטבות שמגולמות בהסכמי סחר (7% הטבת מס) – מה שמייקר את הרכב לצרכן בישראל. העברה של ייצור הסוללות לאירופה עשויה להוכיח את עצמה בעוד כארבע שנים, כאשר ראשוני המכוניות החשמליות האירופיות יגיעו לארץ עם סוללות שיזכו להטבת מס במסגרת הסכמי הסחר.