התמהיל השאפתני של הסמריטן המשופץ: לואי ויטון ודיור מוזל

כמו אותה נסיכה מהאגדות, חנות הכלבו היוקרתית לה סמריטן, אייקון שנולד על גדת נהר הסן בפריז במאה ה־19 ודהה לאורך השנים, הוצאה בשבוע שעבר מתרדמתה הארוכה וחזרה לייעודה שכולל קניות, תיירות והסעדה.

הסמריטן המחודש שמכיל בין כתליו כלבו יוקרתי, בית מלון ויותר מתריסר בתי אוכל, נחנך ביום שני שעבר על ידי הנשיא עמנואל מקרון שהכתירו "אוצר מורשת צרפתי אדיר". הוא שופץ על ידי תאגיד היוקרה הצרפתי LVMH בעלות של 750 מיליון יורו וחנוכתו המחודשת הפכה לאחד האירועים הגדולים בבירה שמבקשת לעצמה עוד סמל שירחיק אותה מחוליי הקורונה המדכאים. LVMH, תאגיד היוקרה הגדול בעולם שבבעלותו מותגים כמו לואי ויטון, דיור, טיפאני וז'יבאנשי, מנוהל על ידי ברנאר ארנו שמתחרה עם ג'ף בזוס על תואר האיש העשיר בעולם.

מיקום יוצא דופן

עם פתיחת שעריו, הכלבו שמשקיף על הפון נף שעל נהר הסן ונסגר בשנת 2005 בשל מצבו הרעוע, הופך ליוקרתי מסוגו בבירת צרפת: בעוד שגלרי לפאייט מתגאה במרפסות התיאטרליות ובכיפת הזכוכית הניאו־ביזנטית שלו, ובעוד לה בון מארשה מתהדר בהיותו הכלבו הוותיק בעולם שפועל ללא הפסקה, האטרקטיביות של הסמריטן טמונה, בין היתר, במיקומו יוצא הדופן: הכלבו המשתרע על 20 אלף מ"ר ממוקם במרכז פריז, על הגדה הימנית של הסן, מול גשר האבן העתיק ביותר בבירה. הבניין מרוחק כחמש דקות הליכה בלבד ממוזיאון הלובר שממערב, קתדרלת נוטרדאם ממזרח, ומוזיאון האמנות העכשווית בורס דה קומרס־פינו, שנחנך לאחרונה, מצפון. "האזור כולו יוולד מחדש, ויהפוך לטרנדי מאוד", הבטיחה בטקס החנוכה אלאונור דה בואסון, מנהלת אזורית בקבוצת DFS מפעילת קמעונאות היוקרה בכלבו מטעם קבוצת LVMH.

בינתיים נשאלת השאלה מתי כל זה יקרה. הקורונה נמצאת אמנם בנסיגה בצרפת והממשלה ביטלה את מרבית ההגבלות, ואולם ההשקה המחודשת של הכלבו מגיעה ברגע קשה עבור קמעונאים רבים במדינה ותחת צלו של הווריאנט ההודי החדש. בעוד שהסמריטן בונה על כוח הקנייה של התיירים, משרד התיירות מעריך שמספרם יגיע רק לכמחצית מההיקף הממוצע בקיץ, שעומד על 10 מיליון איש. זאת בנוסף לעובדה שהקניות המקוונות, שהואצו במהלך הקורונה, פגעו בחנויות הפיזיות בבירה.

מבחינת מותגי היוקרה, למגבלות על מבקרים זרים היתה השפעה חריפה יותר באירופה מאשר בסין ובארה"ב, שם הלקוחות המקומיים הגבירו את הביקושים. התיירים הסינים בפריז וביעדים אחרים באירופה ידועים כמי שרוכשים כמויות גדולות של מוצרי יוקרה שאותם הם מביאים למשפחתם ומכריהם בבית, מנהג המכונה דייגו. ואולם בעוד שמספר החנויות הפיזיות של LVMH גדל מ־4,915 ב־2019 ל־5,003 בשנה שעברה, ההכנסות של יחידת הקמעונאות הסלקטיבית של הקבוצה, הכוללת גם את חנות הכלבו לה בון מארשה בגדה השמאלית של העיר, צנחו בכמעט שליש. הכנסות הקבוצה שעמדו על 53.6 מיליארד יורו ב־2019 הסתכמו ב־44.6 מיליארד יורו ב־2020, כשהרווח הנקי צנח מ־7.7 מיליארד ל־4.9 מיליארד.

ברנאר ארנו חונך את הסמריטן ב פאריז | צילום: אי פי איי

"קשה לחזות מה יהיה היקף מכירות הסמריטן בשנה הקרובה, אמר סמנכ"ל הכספים של LVMH ז'אן־ז'אק גיוני במסיבת עיתונאים, "וזאת בין היתר בגלל שבמשך שנות הסגירה של המקום, הצרכנים 'איבדו את הרגל' הקניות שם". הוא הוסיף, עם זאת, כי תקוותו שהכלבו המשופץ ישיג בסופו של דבר את אותן מכירות למ"ר כמו אלה בלה בון מארשה וכי מספר המבקרים יגיע ל־5 מיליון בשנה.

דה בואסון אמרה, לעומת זאת, כי "אנו מצפים שייקח עוד שנה־שנתיים עד לשיבה מלאה של התיירות. מהסיבה הזו, ייתכן שמלון היוקרה שבאל בלאן־פריז הממוקם במבנה, ייפתח רק ב־7 בספטמבר. בכלבו, שמבקש להתחרות בענקים כמו Printemps שבבעלות קטארית וגאלרי לפאייט עם 37 מיליון מבקריו השנתיים, ישכנו מותגי יוקרה ותיקים כמו לואי ויטון, דיור וסלין, כמו גם מעצבים עולים דוגמת פטאר פטרוב האוסטרי. הבניין יכלול ספא של דיור במחיר התחלתי של 116 יורו לשעת טיפול. כל 72 החדרים והסוויטות יציעו נוף לסן, במחיר התחלתי של 1,500 יורו ללילה.

כדי להשיב את המקום לזוהרו, LVMH ו־DFS גייסו חברות עיצוב בינלאומיות מובילות. בין אלה, חברת יאבו פושלברג, שעיצבה את חללי הפנים, הסוכנות המקומית Malherbe Paris שעיצבה את אולם היופי בקומת המרתף והחברה היפנית Sanaa שהופקדה על עיצוב חזית הזכוכית יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת שניצבת על רחוב דה ריבולי. כשהתוכנית להקמתה נחשפה ב־2011, מבקרים טענו שהיא מזכירה להם "וילון מקלחת".

אולם מוצרי היופי של הסמריטן משתרע על פני 3,400 מ"ר ונחשב לגדול ביותר באירופה, ואולם מלבד קוסמטיקה ואופנה הכלבו מתגאה גם בקטגוריות השעונים והתכשיטים הבלעדיים שלו. "מדובר באחת מחנויות הקונספט הגדולות בעולם שבה יהיו יותר מ־600 מותגים, ביניהם 50 בלעדיים ויותר מ־400 מוצרים שיימצאו רק כאן", אמרה דה בואסון. "זה לא רק מקום לעריכת קניות אלא גם כזה שיאפשר לצפות באוונגרד של היצירה: אנשים יוכלו לטעום כאן ממטבחו של שף עכשווי ומעוטר, לפגוש אמנים צעירים ולפנק את עצמם במותרות. כל זה יהפוך לחווית חובה במרכז העיר".

קשה להתעלם מהיוקרה הנוצצת בכל פינות הכלבו, ועם זאת, נעשו כאן מאמצים לכלול מוצרים ומחירים שיתאימו לכל כיס: מטעם DFS, נמסר למגזין "פורבס" כי "בחלק אחד של הכלבו שמכונה בית הבושם, המחירים נעים אמנם בין 3,000 ל־30 אלף יורו, אך בבוטיק לולו, למשל, נמכור מגוון פריטים שמחיר חלקם יהיה נמוך מאוד". כבר בשנות השיא המוקדמות של המאה ה־20 משך הכלבו קהל לקוחות ממעמד הביניים ומעמד הפועלים בהציעו מחירים נוחים למגוון הסחורות, ומתכנני הבניין המחודש עשו מאמצים לבסס אותו על תפיסת השימוש המעורב, באופן שיאפשר לפרויקט לכלול גם 97 יחידות דיור בר השגה, משרדים ומעון יום. 

כמו מבנים רבים אחרים בבירת צרפת, שהיו תחילה מעוררי מחלוקת והפכו ברבות השנים לאייקונים אהובים, ההיסטוריון לענייני אדריכלות ז'אן פרנסואה קבסטאן  מספר שגם הסמריטן היה מקור לשערוריות. קבסטאן, ממחברי הספר "לה סמריטן פריז" אמר בראיון ל־CNN כי "מההתחלה, הבניין, שהיה מעוטר בחיפויי אמייל צבעוניים ובו נעשה שימוש בזכוכית וברזל במקום באבן מסורתית, נחשב לצעקני".

איחוד סגנונות אדריכליים

ואמנם בניגוד בולט לאחידות הבניינים הסמוכים, שנבנו בתקופת הברון אוסמן שחידש במאה ה־19 את פני הבירה והקים את שדרותיה הרחבים, השלטים על חזית הכניסה הראשית של הכלבו ברחוב דה לה מונה, שתוכנן על ידי פרנץ ז'ורדן עוצבו עם מוטיבים פרחוניים קלאסיים בסגנון אר־נובו. החזית הפונה לסן היא דוגמא קלאסית לאר־דקו. היא תוכננה על ידי אנרי סובז' והושלמה בשנת 1928. הבניין כולו מסווג בצרפת כאנדרטה ארכיטקטונית היסטורית בהיותו דוגמא איקונית לאר־נובו ואר־דקו גם יחד. 

האדריכל הראשי שעבד ב־11 השנים האחרונות על שיפוץ הבניין, ז'אן פרנסואה לאניו, אמר ל־CNN כי "מדובר בבניין שמייצג יותר מכל בניין אחר בפריז את העימות שבין שני סגנונות האמנות האלה, שבדרך כלל אינם יכולים לחיות יחד. אני גאה בכך שהצלחנו לשחזר את הבניין כך שהוא נראה כפי שהכירו אותו מתכנניו".