אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"בהבימה הציעו לי מעט תיאטרון בעד תמורה מועטה" צילום: אלעד גרשגורן

"בהבימה הציעו לי מעט תיאטרון בעד תמורה מועטה"

השחקן המוערך גיל פרנק עזב את התיאטרון הלאומי לטובת התיאטרון העברי החדש, שבו ישחק בשלל הצגות, ובין השאר יגלם את דמותו של האופנובנק וגם יביים. "זו פעם ראשונה שאני מביים וזה מרטיט את לבי"

27.06.2021, 08:47 | מאיה נחום שחל

השחקן גיל פרנק (58) קיבל לא מעט תפקידים נחשקים ב־34 שנותיו בתיאטרון הישראלי, בהם סטנלי ב"חשמלית ושמה תשוקה", ג'ורג' ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף", אדולף ב"האב", קלאודיוס ב"המלט" ו”מקבת” שעליו גרף את פרס השחקן הטוב ביותר. לצופי הטלוויזיה הוא מוכר מהסדרות "המוסד", "תא גורדין", "בשבילה גיבורים עפים" ו"מלכות". הוא שיחק בכל התיאטרונים הגדולים ולאחרונה עזב את הבימה לטובת התיאטרון העברי. 


קראו עוד בכלכליסט:


למה עזבת את הבימה?

"בהבימה הציעו לי אחרי הקורונה מעט תיאטרון בעד תמורה מועטה, בתיאטרון העברי הציעו לי הרבה תיאטרון בעד תמורה הוגנת. אני מודה לגדי שקיבל אותי ושהחזיר לי את הפרפור בלב, ולא זה שבגללו עשיתי צנתור. מבחינה אמנותית זו מתנה גדולה".

השחקן גיל פרנק , צילום: אלעד גרשגורן השחקן גיל פרנק | צילום: אלעד גרשגורן השחקן גיל פרנק , צילום: אלעד גרשגורן

יריית הפתיחה שלו על בימת התיאטרון העברי, שחנך השנה את משכנו בתיאטרון הצפון, תהיה ב־9 ביולי בהצגה "גבירתי ראש הממשלה" שכתב וביים מנהל ומייסד התיאטרון גדי צדקה. פרנק יגלם את רוני כשר, ראש מפלגת "תמורה" והמועמד הוודאי להיות ראש הממשלה הבא. רגע לפני היבחרו חושפת העוזרת הפרלמנטרית כי הוא נישק אותה ללא רשותה והעניינים מתחילים להסתבך. "בישראל, ולמעשה בכל מדינה שיעלו בה את הסיטואציה הזו, אפשר לייחס אותה לשמות מסוימים", אומר פרנק. "אם היינו עושים את המחזה הזה בשנות ה־70, בישראל אפילו לא היו קוראים לזה הטרדה מינית וזה לא היה מתגלגל למה שקורה במחזה. העולם השתנה עם מהפכת Metoo#, והמעשה הזה היום מעורר, בצדק, מערבולות". בסתיו הקרוב הוא יגלם את רוני ליבוביץ', שודד הבנקים המפורסם שזכה לכינוי "האופנובנק". במפגש העיתונאים שנערך בשבוע שעבר לרגל הצגת הרפרטואר מחאו הנוכחים כפיים כאשר צדקה הציג את ליבוביץ' שנכח באולם. 

זה ראוי בעיניך להאדיר את שודד הבנקים הסדרתי ולתת לו במה בתיאטרון?

"זה כמו שתשאלי למה עשו סרט על בוני וקלייד. התיאטרון הוא בית הגידול והחממה של כל החריגים בחברה, פה הם יכולים לקבל את המקום האנושי שלהם. מבחינתי אין אדם שעושה מעשה לא אנושי, גם דאעש אנושיים כי הם אנשים. זה יכול לנוע ממעשה חסד עד העוולה הנוראית ביותר. אמנות רוצה להראות שגם הרע ביותר הוא אנושי ויש בו אור של טוב. רוני בא מבית אמיד ולא ממקום של מצוקה, ואני מאמין שמה שמשך את גדי לכתוב הוא להראות את הפן האנושי שקשור ביחסים בין אבא ובן שהם המניע והתוצאה של הפעולות. עד איפה אפשר להגיע מתוך יחסים של חוסר בסיפוק ובחום, חוסר בכבוד ובהערכה. גם ברוצחים של שייקספיר תמיד היה רגע של חסד. עצם זה שמתעוררת השאלה למה לעשות את המחזה זו כבר סיבה להעלות אותו. אם זה מעצבן, אז יש פה התחלה של הישג. התיאטרון לא מתעסק במוסר אלא בחוויה אינטלקטואלית רגשית. התיאטרון לא בא לשפוט אלא להראות תמונה רחבה, לעורר שאלות וספק. לאמנות יש תפקיד להראות את כל צדדי האנושיות, ומי שעשה את הרע המוחלט יש בו משהו אנושי, וזה לא אומר שהוא פטור מעונש".

גדי צדקה מנהל התיאטרון העברי, צילום: רפי דלויה גדי צדקה מנהל התיאטרון העברי | צילום: רפי דלויה גדי צדקה מנהל התיאטרון העברי, צילום: רפי דלויה

אתה שלם עם זה שאתה מקבל לרוב את תפקידי הרע, השנוא, הפושע?

"אני אומר תודה על זה שאני משחק 34 שנה, ושאת כל מה שאני לא יכול לעשות בחיים נותנים לי אופציה לעשות על הבמה — להוציא את כל האנרגיות השליליות במקום לשבת אצל פסיכיאטר. אלו גם תמיד התפקידים המעניינים ביותר, ודווקא ב’אופנובנק’ אני מגלם את האדם הטוב שהולך לדרך רעה".

פרנק, שהורגל לקבל תפקידים של מיטב המחזאים בעולם, מתחיל דרך חדשה בתיאטרון שמבוסס על חומרים מקוריים ישראליים. האם הקלאסיקות העולמיות לא יחסרו לו? "זכיתי לעשות כל כך הרבה דברים נהדרים כך שכרגע לא חסרים לי החומרים האלה. מה גם שאף אחד לא מקובע. גדי הוא אדם חסר בולשיט, מנהל מסוג אחר לגמרי וצריך לתת לו זמן לייצב את מה שהוא בנה ואני מאמין שהוא יעשה גם את זה. מניסיוני, בכל התיאטרונים רוצים לעשות חומרים שיימכרו, וגם כשעושים קלאסיקות לא תמיד עומדים מאחוריהן כי זה פחות נמכר". 

בנובמבר הקרוב הוא יביים לראשונה את המחזה "ברלין" מאת אילן חצור בהשתתפות גילה אלמגור. "יש דברים שלא הייתי מקבל בשום מקום אחר, אף שאני חושב שהגיע לי לביים, אבל זכותו של כל מנהל לקבוע את האג'נדה שלו וזה בסדר גמור. זו פעם ראשונה שאני מביים רשמית וזה מרטיט את לבי".

שנת הקורונה היתה עבורו מתנה אך התגעגע לחזור לבמה. "למזלי, היינו מסודרים כי שח"ם הגן עלינו ויצאתי לחל"ת. קיבלתי את חלום חיי לשבת ולכתוב. כל השנים הייתי עסוק ופתאום אומרים 'שב בבית, קבל כסף, אין לך כלום על הראש, גם בחוץ לא קורה כלום'. העליתי מדי יום שיר לפייסבוק ולאינסטגרם, ופרסמתי 292 שירים עד שהתיאטרון חזר. זה היה אושר. ותודה למדינה שנתנה את הכסף".

לשמוע ממך תודה למדינה זה לא טריוויאלי. "הרבה נפלו בין הכיסאות אבל הרוב קיבלו כסף במשך השנה. אז תודה שאת האלף־בית הזה המדינה עשתה. אני בעד ממשלת השינוי, אני בכלל נגד הגדרות של שמאל וימין, אלא בעד היגיון. תודה לביבי שהביא את החיסונים, אבל היה צריך להחליף אותו כי הדמוקרטיה נפגעה. נוצרת סתימה בצינור כשמישהו יושב 12 שנה, יותר משתי קדנציות, וזה החוק הראשון לדעתי שצריך לחוקק. ברגע שהתברר באופן ברור, בוטה וגס שהוא מעדיף שיקולים פוליטיים על שיקולים ענייניים של חיי יומיום, הוא היה צריך לעוף, זה הכוח המשכר כשאתה נמצא 12 שנים על הכיסא. זה לא נגד ביבי ולא נגד כלום, זה קשור לדמוקרטיה שהיא נשמת אפינו".

שני בניו של פרנק, נעם וגל, מטפחים כבר קריירות משלהם. נעם בן ה־16.5 משחק בתיאטרון גשר ובסדרות טלוויזיה ("נחמה", "זה לא הגיל"), וגל בן ה־23 (מנישואיו לשחקנית מירב גרובר) מתחיל לימודי משחק ומככב בסדרה "פלמ"ח". "העצה שלי אליהם תמיד היתה שאם הם רוצים משהו שיעשו אותו, לא מעניין אותי מה, אז יצא משחק, אבל אין לי שום קשר לזה, אצלנו לא דוחפים. בגנים שלי אני בכלל ספורטאי, הלכתי לתיאטרון מתוך הזיה של ילד מגמגם שיש לו חלום להיות דה נירו ואז גיליתי עולם ומלואו".


שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות