רכב טויוטה BZ4X חשמלית |
מפצל חשמל: האירופיות והאסייתיות מושכות לכיוונים שונים
טויוטה הצהירה כי אין בכוונתה לעבור לייצור בלעדי של רכב חשמלי עד 2030, ומנגד אאודי הודיעה כי עד 2026 תפסיק לייצר מנועי בעירה פנימית. שתי ההכרזות הללו משרטטות מפה שלפיה הטכנולוגיה הירוקה תשלוט באירופה, בזמן שאסיה ואפריקה עדיין יתאפיינו במערכות הנעה משולבות. בארצות הברית היצרניות יישרו קו לפי החלטת הממשל
טויוטה, יצרנית הרכב היפנית הגדולה בעולם, הפתיעה את משקיעיה בשבוע שעבר עם הודעה שאין לה שום כוונה לעבור לייצור בלעדי של מכוניות חשמליות עד 2030, זאת בניגוד לחלק ניכר מן התעשייה הגלובלית. לפי טויוטה, התוכנית לייצר רוב של מכוניות חשמליות תתרחש רק לקראת 2050, וגם לא בטוח. טויוטה כן הדגישה שבעתיד הלקוחות יוכלו ליהנות מתמהיל של רכב היברידי, חשמלי, מימני וגם רכבים בעלי בעירה פנימית, אבל נמנעה מאוד מלהצהיר על חובה לייצר רק רכב חשמלי.
קראו עוד בכלכליסט:
ההצהרה של טויוטה נשמעת אולי חריגה, אבל אף אחד לא הופתע בענף הרכב העולמי, וגם לא בקרב אנליסטים בתעשייה. טויוטה היא יצרנית ענקית שמודיעה בפועל את מה שרוב יצרניות הרכב רוצות להודיע אבל לא יכולות: לא רק שחשמל אינו בהכרח הפתרון, אלא שייצור רכב חשמלי יפגע בטויוטה ובמשקיעיה.
מנגד, רוב יצרניות הרכב הגדולות - וולוו, פורד, ג'נרל מוטורס, סטלאנטיס - הצהירו שעד 2030 יעברו בדרך זו או אחרת לייצור שרובו יהיה מבוסס על מכוניות חשמליות. רק בשבוע שעבר היתה זו אאודי הגרמנית שהודיעה שב־2026 תפסיק לפתח מנועי בעירה פנימית, כלומר פחות או יותר עד 2030 תייצר רק רכב חשמלי.
אבל ההבדל בין טויוטה ובין כל יתר היצרניות האלה הוא בסיסי: הן מייצרות בעיקר עבור ארצות הברית ואירופה, ואילו טויוטה מייצרת עבור כל העולם. כלומר בעוד הסיכוי שמישהו באפריקה ייסע בוולוו חשמלית חדשה הוא נמוך למדי, הסיכוי שמישהו בברזיל, בקונגו או באתיופיה ייסע בטויוטה לנד קרוזר חדיש הוא גבוה מאוד.
מלבד זאת, סטלאנטיס, ג'נרל מוטורס ודומותיהן ימשיכו לייצר מכוניות מזהמות גם אחרי 2030, והמכוניות האלה יישלחו אל כל המקומות שמחוץ לאירופה וארצות הברית. ההבדל הוא שכל היצרניות האלה אינן מדגישות את התחזית הזאת בדיווחיהן, וטויוטה כן.
שתי סיבות עיקריות הובילו את יצרניות הרכב המערביות להצהיר שיעברו עד 2030 לחשמל באופן בלעדי: האיחוד האירופי והממשל האמריקאי. באיחוד האירופי נקבע כי יצרן רכב שמעוניין לשווק מכוניות באירופה חייב להגיע לרמת מזהמים נמוכה מאוד של 95 גרם לקילומטר למכונית בממוצע, ובעוד כחמש שנים הממוצע הזה ירד עוד יותר. בארצות הברית, מעוזן של יצרניות הרכב הגדולות, עדיין לא נקבעו באמת תקנות חמורות מחייבות, אך הממשל של נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן מצהיר שפע של הצהרות - ויצרניות הרכב האמריקאיות פשוט מיישרות קו בהתאם לעוצמת ההצהרות.
המלצות צולעות
בתקופת הנשיא הקודם דונלד טראמפ, לפני חצי שנה בלבד, יצרני הרכב יצרו מכוניות מזהמות, וסביר להניח שעם הגעת נשיא אחר עם אג'נדה אחרת, היצרניות ישובו לייצר את מה שצריך כדי ליישר קו עם הממשל. הבעיה של יצרניות הרכב הגדולות היא כמובן הרגולציה, אבל מי שבאמת משפיעים עליהן הם בעלי המניות. אלה רוצים לראות התפתחויות טכנולוגיות שמונעות מהיצרניות להפסיד כסף.
לפני כשבועיים התקיימה בבריטניה ועידת המדינות המתועשות G7. נציגי בריטניה, ארצות הברית, יפן, צרפת ויתר המדינות בעלות הכלכלות החזקות ביותר ישבו ביחד כדי לגבש בין היתר מדיניות סביבתית. ההצהרה בסוף האירוע לא באמת הפתיעה מישהו בתעשיית הרכב העולמית. נציגי ה־G7 הודיעו שהעולם צריך לשאוף לנסוע בכוח חשמל עד 2030 אבל לא יותר מכך, כלומר מדובר בהמלצה בלתי מחייבת.
הצהרה לא מחייבת כזו היא כנראה בעייתית ליצרניות שכבר השקיעו בטכנולוגיות חשמליות. פולקסווגן העולמית - שעל פניו חותרת בעוז לכיוון עתיד חשמלי, לא מעט כניסיון לכפר על עוונות פרשת דיזלגייט. פולקסווגן - היא גם הראשונה ולמעשה היחידה שבכיריה מיהרו להודיע בטוויטר שהחלטת ה־G7 מאכזבת ושהחשמל צריך להגיע מתחנות כוח נקיות יותר. ובמילים פשוטות יותר: ההצהרה הזו מגיעה בעיתוי לא טוב לתהליך ה"חזרה בתשובה" של פולקסווגן, ועלולה לגרום למשקיעים לחשוב שהיא מיהרה לעלות על העגלה החשמלית ולהשקיע מיליארדי יורו במוצר שייתכן שלא יהיה נחוץ ב־2030.
עבור פולקסווגן מדובר בבעיה כפולה. בדומה לטויוטה, גם היא יצרנית גלובלית אשר משווקת בסין, בארצות הברית, דרום אפריקה וכמובן אירופה. הצהרה כה מהוססת של המדינות המתועשות אמנם אינה פוגעת בכוונות הירוקות של פולקסווגן, אבל כן תגרום למשקיעים, שבסופו של דבר מסתכלים על החור שביורו, לתהות מדוע פולקסווגן מיהרה להשקיע הון בתחום שייתכן שעדיין לא דורש השקעה.
המלצה כזו של ה־G7 עשויה לגרום ליצרני רכב אשר הצהירו על נסיעה בכוח חשמל לשנות תוכניות, אבל יותר מכך, המלצה כזאת נובעת כמובן גם מלחצים של יצרניות רכב דומיננטיות במדינות היותר חזקות, כלומר ארצות הברית, גרמניה ויפן. ההמלצות הצולעות אשר יצאו מפסגת ה־G7 בכל הקשור בתעשיית הרכב העולמית יצאו זמן קצר בלבד לפני שכמה יצרניות רכב גדולות חשפו את תוכניותיהן לשנים הקרובות בדיווחים לבעלי מניות.
החשמל מתרחק מישראל
התוכניות האלה מפלגות את יצרני הרכב לקבוצות בהתאם לארץ המוצא. החלוקה פשוטה: באירופה עד 2030 יהיה חשמל. ביפן יהיה מעבר הדרגתי לחשמל, אבל לא יהיה ויתור על מערכות ההנעה המשולבות. בסין יהיה חשמל, ואילו בארצות הברית יהיה מה שיהיה, כלומר בהתאם למה שהממשל יבחר.
את הדוגמה הטובה ביותר לכך סיפקה מאזדה, יצרנית קטנה יחסית אבל בעלת חשיבות גבוהה לשוק הישראלי. כל יצרן רכב עולמי מבסס את המוצרים שלו בטווח של כעשר שנים קדימה על מה שמכונה בתעשייה "פלטפורמה" כלומר שלדה. פלטפורמות הפכו בשנים האחרונות למעבדות אלקטרוניקה ממתכת, אשר מאכלסות מנועים, רכיבי הנעה חשמליים, מחשבים, אביזרי בטיחות ועוד. למעשה פיתוח פלטפורמה תופס את עיקר תקציבי היצרנים. והפלטפורמה של מאזדה, אשר מיועדת לשמש את היצרנית עד 2030, מיועדת למנועי בנזין, דיזל, מערכות פלאג אין הייבריד - וגם רכב חשמלי. גם הקוריאנים נוקטים ברובם גישה דומה, כלומר פלטפורמות שיאפשרו מגוון של מערכות הנעה, ואילו באירופה עובדים בעיקר על פלטפורמות עתידיות שיאכלסו רכיבי הנעה חשמלית.
הפילוג הזה בין יצרניות הרכב מייצר מצב מעניין שישפיע גם על שוק הרכב הישראלי. יצרני הרכב היותר "אירופיים" הולכים ומקטינים את היצע הדגמים הרגילים שיהיו זמינים לקונים עד 2025. גם הסינים נמצאים בכיוון של ייצור רכב חשמלי, וככל הנראה יהיו גם הראשונים שעיקר יכולת היצוא שלהם תהיה של מכוניות חשמליות. לעומת זאת, יצרני הרכב היפנים והקוריאנים לא ימהרו לייצר מכוניות חשמליות. המשמעות של מהלכים כאלה עבור השוק הישראלי גבוהה. כיום שוק הרכב הישראלי נשלט בכל מקרה על ידי מותגים קוריאניים ויפניים, ומידת הדומיננטיות שלהם צפויה רק לעלות בשנים הקרובות.