המדינה נגד איקאה: "עשיית דין עצמית מהסוג של רפובליקת בננות"

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפרסם בקרוב החלטה בעניין עתירת המדינה נגד חנות איקאה אשתאול שליד בית שמש, בעקבות טענות המדינה לעבירות בנייה שבוצעו במתחם. על פי העתירה, החברה היזמית, "פארק מסחר ותעשייה איקאה אשתאול" שבשליטת צחי נחמיאס, המשכירה את המתחם לרשת איקאה, בנתה בעת הקמת החנות אלפי מ"ר ללא היתר בנייה. הפרשה נחשפה לראשונה ב"כלכליסט".

איקאה אשתאול בית שמש | צילום: שלאגר מדיה

סניף איקאה אשתאול נפתח בדיוק לפני שנה, ביוני 2020, כשברקע הליכים שמנהלת מתכננת מחוז ירושלים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה שירה תלמי באבאי, נגד ענקית הריהוט. לטענתה במסגרת העבודות להקמת החנות היה בידי היזמיות היתר בנייה להקמת חנות בשטח 17 אלף מ"ר ביעוד מסחרי, בעוד שבפועל הוקמו 25.5 אלף מ"ר, בחריגה של 8,500 מ"ר שיעודם תעשייה. כידוע, שווי קרקע ביעוד מסחר גבוה משמעותית משווי קרקע לתעשייה, וניוד שטחים מתעשייה למסחר מחייב אישור תוכנית וקבלת היתר בהתאם.

לבסוף נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה היתר לפתיחת החנות, בניגוד לעמדת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. במאי 2020 החליטה ועדת הערר כי בשיא תקופת הקורונה, שיקולי הפרנסה של מאות עובדים גוברים על שיקולים הנוגעים לעבירות בנייה. 

"נעשתה פה פיקציה"

על החלטה זו עתרה המדינה, ובדיון שהתקיים השבוע בבית המשפט, אמר עו"ד יואב דור המייצג את הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כי השטח למסחר על פי התוכנית התקפה היה 17 אלף מ"ר, לצד שטחים המיועדים לתעשייה בהיקף נרחב יותר של 30 אלף מ"ר, כאשר חברת איקאה אשתאול, לקחה 8,500 מ"ר נוספים שנועדו לתעשייה והוסיפה אותם לשימושי מסחר. זאת כשהיתר הבנייה שניתן למסחר כלל 17 אלף מ"ר בלבד.

מנגד טען עו"ד אייל מאמו המייצג את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה, כי 8,500 המ"ר שהתווספו הם שטחי אחסנה שיכולים לשרת גם מסחר וגם תעשייה. 

"מה שנעשה פה זה פיקציה", אמר נציג המדינה דור בדיון. "בכל חנות רהיטים יש שטחי תצוגה ושטחי אחסנה אבל בלתי מתקבל על הדעת, לראות בשימושים האלה שהם משרתים את היעוד המסחרי של העסק כשטחים לשימושי תעשייה, במיוחד כשאינם עומדים לבד. השימושים שנקבעו לצורך תעשייה לא מתיישבים עם שטחי אחסנה ותצוגה של חנות מסחרית. הם מתיישבים עם שטחי אחסנה כשלעצמם ושטחי תצוגה כשלעצמם. מה שעושה התוכנית היא גורמת לכך ששימושים של אחסנה ישרתו עילות מסחרית: חנות רהיטים שגורעת 8,500 מ"ר שהיו יכולים לשמש לפעילות של תעשייה, ולכן מדובר בפיקציה.

"אם הכל היה בסדר מדוע ביקשו לנייד שטחים מתעשייה לטובת מסחר? הרי אם אותם שטחי אחסנה הם תעשייה אז לא היה צריך לבקש כלום והיה צריך לבקש היתר בנייה". 

בנוסף הגדיר דור את התנהלות היזמיות והוועדה המקומית כ"עשיית דין עצמית מהסוג של רפובליקת בננות. החלטות הוועדה המחוזית לא התאימו, אז זורקים אותן הצידה וממשיכים".

"העובדים לא בני ערובה"

עו"ד מצר לוי המייצג את ההסתדרות ואת ועד העובדים שביקשו להצטרף למשיבים ציין בדיון כי "קבלת העתירה וסגירת החנות משמעותה פגיעה באופן ישיר ביותר מ־300 עובדים שמרביתם תושבי בית שמש. העובדים האלה הם לא בני ערובה של אף אחד והתקבלו לעבודה כשהיו את כל האישורים הנדרשים, ועל בסיס זה היתה לנו הסתמכות והתחילו להתקיים יחסי עבודה. אם מישהו ביצע עבירת בנייה — שהוא ישלם את עונשו, העובדים האלה לא צריכים לשלם את המחיר". 

עו"ד איל מאמו, שותף ומנהל של מחלקת נדל"ן תכנון ובנייה במשרד אגמון ושות׳, רוזנברג הכהן ושות׳ מסר מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה: "צר לי שהפרקליטות לא בחלה בהכפשות ריקות ובתעמולה כנגד הוועדה המקומית. בהמשך גם לניסיון להשפיע על בית המשפט באמצעות הכותרות בתקשורת שאין להן בסיס. אם יש דבר הראוי לכינוי 'רפובליקת בננות' זו דווקא ההתנהלות של העוררת, שקיבלה בין היתר ביטוי בהחלטה המפורטת והמנומקת של ועדת הערר לפיה יצא המרצע מן השק והערר כולו לא נועד אלא להפעיל לחץ על מטה יהודה על חלוקת הכנסות עם עיריית בית שמש".