מחיר השינוי: המטרה מצדיקה את המחיר

לאחר לילה לבן, ויש יאמרו שחור, אישרה הכנסת אתמול לפנות בוקר סדרת תיקונים לחוקי יסוד הממשלה והכנסת וחוק הכנסת, במטרה לתחזק חוקתית את ממשלת השינוי. ואלה הם: מנגנונים לשמירת הפריטטיות והבטחת הרוטציה, הרחבת החוק הנורבגי, הארכת המועד לאישור תקציב המדינה וגם הצעת חוק שתאפשר לארבעה חברי כנסת להתפצל מסיעתם.  

המהלך עורר כצפוי מרמורים ותהיות – אם כך היחס לחוקי היסוד שניתן ללוש אותם למען אינטרס פוליטי, במה אנחנו טובים מנתניהו? כלומר, מותר ללמוד מנתניהו דברים טובים כמו הכשרת מנסור עבאס לחבר קואליציה לגיטימי, אבל אסור ללמוד ממנו את הדברים הרעים כמו התעללות בחוקי היסוד.

פוטו השבעת ממשלה בנט נתניהו | צילום: רויטרס

המרמורים האלה מצטרפים לבעיות נוספות שמעיקות על הממשלה כמו חוק האזרחות ומאחז אביתר, בעיות שגוררות אותה ימינה, לפשרות שמחזקות את סניף הימין בממשלת האחדות. ומה השמאל מקבל? אולי את החלשת המזגנים ברכבת, בזכות עמידתה האיתנה של השרה מרב מיכאלי.

המחירים של החלפת נתניהו אינם קלים, אבל הם חיוניים, גם אם הם מחייבים את סתימת האף באטבים מברזל. חוק אזרחות, פשרת אביתר ואפילו המשך ההתעללות בחוקי היסוד. המצקצקים מוזמנים לחשוב על ממשלה שמרכזה ברית הביביסטים־חרדים־כהניסטים, כדי להתעורר למציאות החדשה, והמציאות הזו מגיעה עם מחירים לא קלים. תקופת הגמילה מנתניהו לא תהיה קלה וייסוריה כוללים לא מעט מהלכים גרועים שמוטב להימנע מהם, אבל אלה זניחים ביחס למטרה הגדולה: להחליף תרבות וסגנון שלטוניים ובעיקר לחלץ את הדמוקרטיה הישראלית מסכנת הפקרתה לאינטרסים אישיים של מנהיג ומשרתיו חסרי הרסן. די לשמוע את הביקורת האופוזיציונית שמוטחת מאמיר אוחנה, דוד אמסלם ואריה דרעי כדי להבין: א. את גודל הצביעות שנוטפת מהמטיפים הללו. ב. את ההקלה הגדולה שבהרחקתם מעטיני ומוקדי השלטון.