"לא רק שאין ריכוזיות בפנסיה, יש עודף תחרות בשוק"

רשות שוק ההון פרסמה לאחרונה את המכרז השלישי לניהול קרנות פנסיית ברירת המחדל, שכולל, כמו במכרזים קודמים, קריטריונים שיעניקו עדיפות לשחקנים חדשים שיצטרפו לשוק. זה צעד נכון?

“לא רק שהענף לא סובל מריכוזיות, אלא שיש בו עודף תחרות. דמי הניהול מעידים על כך יותר מכל דבר אחר — המגמה היא מגמה חדה כלפי מטה. הרווחיות נמוכה ומנגד יש מבנה הוצאות אדירות, שנדרשות כדי לקיים קרן פנסיה לאורך זמן. לכן לגופים קטנים קשה יותר לשרוד, ובעצם אחת הסכנות של עלייה בתחרות היא ערעור היציבות בענף”.

קריסה של גופים זו לא הגזמה? אולי פשוט אתם ויתר חברות הביטוח מעדיפים להמשיך ולשלוט בתחום.

“בואי ניקח כדוגמה את ענף הבנקאות. לפני כמה עשורים קרסו כמה בנקים קטנים, ולכן הפיקוח על הבנקים השתדל לרכז את הבנקים בחמש קבוצות גדולות, וויתר על הגופים הקטנים. את אותה הגישה צריך לשקול גם במערכת הפנסיונית. אסור להמר על העתיד של מיליוני עמיתים, שצריכים אותך עשרות שנים קדימה בתשלומי הקצבאות שלהם. זו לא מערכת שניתן לבצע בה ניסיונות כלכליים”.

למה? מה ההבדל לעומת תחומים אחרים בפיננסים?

“קרן פנסיה מחייבת ניהול מערכת ענקית של תשלומים, בניגוד לקופת גמל, שזה רק הפקד ומשוך. קרנות פנסיה גם לא מסתכמות בקצבאות זיקנה, אלא כוללות סוגיות של ועדות רפואיות, אובדן כושר עבודה, קצבאות לשארים ועוד. אנחנו במנורה מבטחים משלמים היום קצבאות לכמעט 40 אלף לקוחות. זה הופך אותנו במובן מסוים לאחד המעסיקים הכי גדולים, שכן תשלום קצבה הוא כמו תשלום משכורת”.

אתה משווה את המצב לבנקים, אבל דווקא לאורך שנים מנסים לעשות הכל כדי שהמערכת הבנקאית לא תישלט על ידי חמש קבוצות בלבד. יש הרבה חסרונות ברמת התחרות והמחירים בכך שיש מעט גופים.

“בפנסיה יש תחרות אדירה ואפשר לראות זאת ברווחיות הגופים המנהלים. כמו כן, היכולת להעביר קרן פנסיה מיצרן ליצרן היא הרבה יותר פשוטה מאשר להעביר חשבון בנק, במיוחד כשיש את אתרי הר הביטוח והמסלקה פנסיונית וכל המידע גלוי. עצם הידיעה שכל המידע שקוף ונגיש, גורם לי תמיד להיות ערני”.

יהודה בן אסייאג, מנכ"ל מנורה מבטחים | צילום: אוראל כהן

אתה מדבר על כך שדמי הניהול בפנסיה ירדו, אבל זה קרה בעיקר בגלל קרנות פנסיית ברירת המחדל וכניסת שחקנים חדשים לתחום.

“קרנות ברירת המחדל האיצו את התחרות אבל לא היו הגורם היחיד לירידה בדמי הניהול. מגמת הירידה בדמי הניהול החלה קודם לכן. האצת התחרות ערערה גם את הרווחיות של הקרנות הקטנות, וצריך להיזהר, שכן מה הטעם בהכנסת שחקן חדש אם זמן קצר לאחר מכן אין לו ברירה אלא להתמזג”.

לאחרונה רכש אלטשולר שחם, שהוא ממילא השחקן הגדול והצומח בשוק הגמל, את בית ההשקעות פסגות. אתה לא חושש מהמשך התעצמותו בעקבות העסקה, ומההשפעה של זה על התחרות בשוק?

“העסקה הזו מבטאת את חשיבות הגודל בעולם שבו אנחנו עוסקים. זה היה טבעי שזה יקרה, מכיוון שהגודל הוא הערובה להישרדות בשוק כה תחרותי. אני לא רואה השפעה על התחרות בשוק הפנסיה והגמל עקב כך מכיוון שהשווקים הללו תחרותיים ביותר”.

אינפו יהודה בן אסאייג

לפני כמה חודשים הכנסתם את קבוצת אלייד, בראשות יצחק סוארי, כמשקיעה בפעילות הפנסיה והגמל של מנורה מבטחים. אלייד רכשה 4.9% מהמניות לפי שווי של 2.5 מיליארד שקל. מה נותנת לכם עסקה שכזו והאם זה אומר שתנפיקו את החברה בעתיד?

“יש בהשקעה הזו ממד חשוב של הצפת ערך (מניית מנורה מבטחים זינקה ב־14% בעקבות העסקה - ע”א), וגם חבירה לגוף שהוא מהמכובדים ומהמנוסים במשק ובהחלט יכול לעזור לקבוצה. אני לא רואה כרגע הנפקה. זה פחות נדרש אצלנו. אולי זה משהו שיקרה בעתיד”.

“בסוף יוצאים מהמשבר”

ההתאוששות הכלכלית והיציאה המהירה ממשבר הקורונה אולי הפתיעו רבים, אך לא את בן אסאייג. כבר במאי אשתקד הוא אמר שההתאוששות הכלכלית מהמשבר תהיה מהירה הרבה יותר ממה שחושבים. “אחד הדברים הקשים זה להקרין את הביטחון שהדברים יתיישרו. כשיש לך כבר שיער לבן, אתה מבין שגם כשיש משברים שנראים דרמטיים, בסוף יוצאים מהם”, הוא אומר היום.

אבל בכל זאת, משבר הקורונה היה מגפה עולמית, לא ראינו כזה דבר בעבר.

“כל משבר שונה מקודמו. כי אם הוא היה דומה לקודמו, היו עוצרים אותו בזמן”.

ובכל זאת, מה גרם לך להיות אופטימי לגבי משך המשבר?

“לאורך שנים אפשר לראות שתקופת הזמן שבה משברים נמשכים הולכת ומתקצרת. אם משבר הקורונה היה מתרחש לפני 50 שנה, ההתאוששות היתה הרבה יותר איטית ממה שקרה כיום. יש כמה סיבות לכך: הראשונה טמונה במידע שעובר הרבה יותר מהר מאי פעם ואפשר לדעת מהר יותר מה ההזדמנויות שיצר המשבר. הסיבה השנייה היא מוביליות הכסף. היכולת להעביר היום כסף לקצה העולם לניצול הזדמנויות מהירה יותר. הדבר השלישי הוא הזמינות והמחיר הזול של הכסף שנובעים מהריבית האפסית. כל אלה ביחד יוצרים מציאות שבה היכולת של העולם להתאושש ממשברים מהירה יותר מאי פעם”.

לא כולם התאוששו ממשבר הקורונה. הוא דווקא העמיק פערים חברתיים, שכן הנפגעים היו החלשים שנותרו מאחור.

“דווקא המשבר הזה יוצר את האפשרות לצעירים חסרי כל לפתח אפליקציה כלשהי שגם יכולה להפוך ליוניקורן. ההון המסורתי היה פחות דומיננטי במשבר הזה. מה שצץ ותפס זה יזמויות טכנולוגיות, ולא צריך את ההון הענק כדי לשלוט בתהליך הייצור. בכל משבר מי שבעיקר נפגע זה החלשים. אבל ההבדל בין המשבר הזה לאחרים בהיסטוריה זה שניתנה הזדמנות לא לבעלי הון, אלא דווקא ללא מעט יזמים לחדש ולייצר דברים חדשים”.

אינפו יהודה בן אסאייג

היית אומר שהמשבר מאחורינו?

“במובן הכלכלי המשבר מאחורינו, במובן החברתי יש עוד עבודה לפנינו. במובן הבריאותי נוצרו הזדמנויות אדירות, כי הטכנולוגיות שהתפתחו במהירות שיא, יצרו מערכת חדשה של יכולות שקידמה אותנו מבחינה רפואית בקצב שלא היו קורה לולא הלחץ שהביא המשבר. כך, למשל, טכנולוגיית ה־MRNA בחיסונים קיבלה דחיפה אדירה במשבר, והיא צפויה להשפיע על תחומים נוספים כמו המלחמה בסרטן”.

ובכל זאת, המשבר הרי השפיע על ההפקדות לפנסיה.

“אכן היתה ירידה בהפקדות בעקבות המשבר, אבל לא ראינו משיכות חריגות של כספי פיצויים כמו שראינו במשברים קודמים, שבהם אנשים גם היו מוכנים אפילו לשלם את המס, העיקר שיוכלו למשוך כספים”.

מבחינת קצב ההפקדות, יש חזרה לשגרה?

“אנחנו החיישנים הבולטים לחזרה של שוק העבודה (בשל ההפקדות לקרן הפנסיה — ע”א). העלייה בהפקדות התחילה במרץ והתגברה באפריל ובמאי. היא עוד לא חזרה לקצב הצמיחה של טרום המשבר, אבל מתחילים להרגיש שהמשק חוזר למסלול. אנחנו גם מרגישים את החזרה לשגרה בתור מעסיק: לפני שלושה חודשים גם לנו היה קשה לגייס עובדים, אבל עכשיו מרגישים מחדש את הרצון לבוא לעבוד”.

“השווקים במחיר סביר”

אחד האתגרים המרכזיים של הגופים המוסדיים הוא במציאת הזדמנויות השקעה. מצד אחד, מיליארדי שקלים זורמים אליהם מדי חודש מצד העמיתים - בעיקר בשוק הפנסיה - ומנגד, רמות המחירים בשוק גבוהות. גם בן אסאייג חושב שהמחירים לא זולים, אך לא חושב שמדובר בבועה.

“זה נכון שהשווקים לא זולים, אבל בכלכלה הכל יחסי. לכן, לאור האלטרנטיבות בשוק הסולידי, השווקים מגלמים מחיר סביר. מה שיכול לשנות את הפרדיגמה זה שינוי ברמת הריבית ‑ יש עדיין עננה בכל מה שקשור לאינפלציה. הגיעו לשוקי ההון סכומי כסף אדירים, חלקם בגלל מנגנונים ממשלתיים שהופעלו במשבר ודחפו כמויות עצומות של כסף, בארץ ובעולם. הכסף צריך לחזור למי שיצר אותו, וזה קורה באמצעות מסים גבוהים או בעזרת אינפלציה. אלה עננות שצריך להיזהר מהן והן יכולות להשפיע לרעה”.

מה דעתך על גל ההנפקות בבורסה, אין לו מאפיינים בועתיים?

“בעקבות המשבר, המשק קיבל עירוי חיצוני של כסף שיצר עודפים שמגיעים גם לתחום ההנפקות. אני יכול לזהות איים שנראים מוגזמים בערכים שהתקבלו בהם, אבל זה לא נכון להגדיר את גל ההנפקות כבועה”.

מה לגבי חברות “החלום” למיניהן, שזוכות לשווי גבוה מבלי שהביאו תוצאות?

“במקרים שחברה מפסידה מקבלת שווי גבוה בהנפקה, זה קורה כי המשקיעים מנסים לתמחר את החלום שלה. אבל מאוד קשה לתמחר פוטנציאל עתידי. התוצאה היא שלפעמים אנחנו רואים שחברה כזו כבר הצליחה ועוברת לרווח, אבל המשקיעים מאוכזבים כי הקצב הוא לא כמו שחשבו. בשורה התחתונה, צריך להיות מאוד סלקטיביים בתחום ההנפקות. לא כל מיזם ראוי לערך שהוא מקבל, אבל יש לא מעט מיזמים שכן מצדיקים את השווי”.