המנגנון של ליברמן עוזר בעיקר למצפון

לאחרונה הכריז שר האוצר הנכנס אביגדור ליברמן כי בכוונתו לקדם מנגנון מיסוי פחמן, שעדיין לא קיים בישראל, כחלק מהתחייבות הממשלה לקדם את חוק האקלים. 

זהו אומנם צעד מבורך, אך תשלום מיסים למדינה אינו המישור היחידי בו ניתן לפעול לקידום הנושא ולהפחתת הזיהום. 

פתרון נוסף מגיע דווקא מהשוק החופשי, בו חברות מזהמות משלמות עבור פרויקטים שמפחיתים את זיהום האויר והפגיעה באקלים וכך יקלו מעט על מצפונן. 

אביגדור ליברמן | אלכס קולמויסקי

למעשה פתרון כזה – קוראים לו "קיזוז פחמן" (Offsetting). הרעיון פשוט: אנשים או חברות קונים "קיזוז" אל מול הפליטות שלהם, ומישהו נוטע עץ בברזיל, מקים פרויקט של אנרגיה סולארית בפיליפינים או קונה למשפחה בהודו תנור בישול שלא דורש שריפת עצים. הפעולה הזו "חוסכת" פליטת גזי חממה בכמות שווה לכמות ש"ביזבזתי", ועל ידי כך מקבלים שקט נפשי מרגשות אשם.

שוק הקיזוזים מאפשר לאנשים או חברות לקזז את הזיהום שהם יוצרים. ולחברות הוא מאפשר לעמוד ביעדי פליטות כאשר הן ממשיכות לקיים פעילויות עתירות פליטות. חברת התעופה JetBlue לדוגמה התחייבה להיות מאופסת-פחמן בטיסות הפנימיות שלה. איך היא עושה את זה? היא ממשיכה לטוס ולפלוט המון גזי חממה, אבל קונה "קיזוזים" עבור סיוע למשבר האקלים במקומות אחרים בעולם.

מנגנון הסחר בפליטות מיטיב לכאורה עם המדינות המתפתחות, אשר זוכות למימון עבור פרויקטים המפחיתים פליטות בשטחן. לפרויקטים הללו יש תועלות נוספות כמו הפחתת זיהום אוויר ויצירת מקומות עבודה. אם במדינת ישראל מעוניינים לבצע מודל של קיזוז פחמן שיסייע לישראל, ניתן להגדיר מנגנון לקיזוז פחמן אשר יסייע לפרויקטים לאומיים למניעת זיהום ושיפור האקלים.  

האם בזכות ניקוי המצפון נזהם יותר?

שוק קיזוזי הפחמן פותח פתח ל"קומבינות" שונות שצריך להישמר מפניהן. למשל: האם הקיזוז ששילמתי עבורו יביא להפחתה של גזי חממה שלא הייתה מתרחשת אחרת? אם מדובר בפרויקט "משתלם" בהחלט ייתכן שהיו משקיעים בו גם בלי ה"תרומה" הנוספת של כספי הקיזוז; האם הקיזוז שאני קניתי לא נמכר באותו זמן גם למישהו אחר? כלומר נספר פעמיים או יותר? איך נדע אם מי שקניתי ממנו את הקיזוז לא "ניפח" את הפליטות שלו רק כדי שיוכל לקבל תשלום תמורת הפחתתן? איך נדע שלא שתלו בשמי עץ ובאותו זמן כרתו עץ מעבר לכביש?

ישנם מספר גורמי תיווך ובקרה שהתפתחו בשוק אשר מטרתם לבדוק את הפרויקטים הללו. יתרה מכך, ההמלצה היא לרכוש קיזוזים שאושרו על ידי גורם מוסמך כזה. דבר נוסף שעשוי לסייע בפיקוח הוא כמובן הטכנולוגיה. סטארט-אפ בשם "Pachama" עוסק בניטור יערות בעולם בעזרת לווינים, במטרה לבדוק כמה פחמן הם מצליחים לאגור, ולאפשר לסחור בקיזוזים תוך וידוא שפעולות ההפחתה אותן רכשנו אכן בוצעו. 

ועולות עוד כמה שאלות אתיות: האם אנחנו רוצים שיתנהל שוק אשר מטרתו לאפשר המשך זיהום האטמוספירה בגזי חממה המסכנים את המשך החיים האנושיים על כדור הארץ בדורות הבאים? אולי הפתרון הפשוט הזה – לשלם כסף ולקנות מצפון נקי – יגרום לכך שנבחר לזהם יותר? אין מחלוקת על כך שהדרך הטובה ביותר "לקזז" פליטות, היא למנוע את היווצרותן מלכתחילה. ייתכן ששוק הקיזוזים מונע מאיתנו את המוטיבציה הדרושה למציאת פתרונות אמיתיים לסוגיות הזיהום השונות. מצד שני, ההוצאה הכספית הזו עוזרת לנו להיזכר שזו פעולה שלילית שכדאי לצמצם.

במאה ה-16 ניתן היה לקנות בכנסייה הנוצרית "אינדולגנציה" – מחיקת פשעים תמורת תרומה לכנסייה, במחירון ידוע מראש. ההתנגדות לפרקטיקה הזו החלה את המהפכה הגדולה ביותר בנצרות – הפרוטסנטניות. אז האם המודל הזה טוב או רע? אם כבר החלטנו "לחטוא", אז כדאי  לקנות את התרומה הקטנה שלנו להפחתת נזקים. אבל כמו עם הכנסייה, עדיף לא לחטוא מראש, אם זה בכלל ניתן. 

הכותבת הינה מומחית לטכנולוגיית שימור סביבה ואקלים ובעלת ניסיון בהובלת תהליכי שינוי מורכבים וחוצי משרדים במשרדי ממשלה ובמגזר הציבורי