עבור אנגליה, היורו מתחיל להריח כמו 1966

זה מתחיל להריח כמו 1966.

בשבוע שעבר אנגליה ניצחה את גרמניה בנוק-אאוט בפעם הראשונה מאז 1966. אתמול (שבת) כבשו האנגלים רביעייה בשלב נוק-אאוט - בפעם הראשונה מאז גמר מונדיאל 1966 (2-4 על גרמניה). כמו כן, גארת' סאות'גייט הוא המאמן הראשון מאז אלף ראמזי שמוביל את הנבחרת לחצי גמר מונדיאל וחצי גמר יורו (1966, 1968), וג'ורדן פיקפורד הוא השוער הראשון מאז 1966 ששומר על שבע רשתות נקיות רצופות במדי נבחרת אנגליה. 1966 איז טרנדינג. ובטוח אפשר למצוא עוד נתונים שקושרים את אנגליה של 2021 לאנגליה המיתולוגית של 1966. הנה, השיר מספר 1 ב-1966 היה "California Dreamin" של המאמאז אנד פאפאז, והשנה כולם באנגליה חולמים על זכייה ביורו.

וברצינות, אנגליה של גארת' סאות'גייט פשוט יודעת מי היא. מהם היתרונות שלה ומהם החסרונות. 

היא בריאה יחסית, כי היא נהנית מהשקעה גדולה מאוד במדעי הספורט ודאטה. לא סתם מחליפים שחקנים כגון הארי קיין אחרי מספר דקות מסוים, לא סתם נעשה שימוש נרחב בסגל כדי להפחית עומסים. 

בנוסף, אנחנו רואים הרבה שערים במצבים נייחים ובנגיחות כי האנגלים פיזיים וגדולים יותר מאשר רוב היריבות. אז סאות'גייט עובד הרבה על מצבים נייחים, מייבא רעיונות מתרגילים ב-NBA ו-NFL ומשקיע זמן אימון רב בזה. אנגליה עובדת אפילו על תרגילים בהוצאות חוץ.

הארי קיין עם עוד אחד נגד אוקראינה | גטי

האנגלים לא מבריקים כמו האיטלקים או מייצרים הזדמנויות רבות כמו הספרדים. הם גם לא מרגשים כמו הדנים, אבל בניגוד לעבר הם שולטים בכל אספקט במשחק: הגנה, מצבים נייחים, התקפות מתפרצות. הם קבוצה מגובשת, יש להם אינדיבדואלים שיודעים למצוא פתרונות יצירתיים ולצאת ממצבים מסובכים. והם פשוט לא סופגים.

והתחושה הכללית היא שאם האנגלים יכולים להצליח בקולנוע ובמוזיקה, לזכות באליפות העולם ברוגבי, לזכות בפורמולה 1, לככב באולימפיאדה ואפילו לתת פייט לרוג'ר פדרר בווימבלדון, אז אין סיבה שלא יעשו זאת (שוב) בכדורגל.

הדבר שמפיל את אנגליה בדרך כלל זה הציפיות שהם מייצרים מעצמם - אבל גם לזה גארת' סאות'גייט מודע מאוד. לכן הוא מדבר הרבה על "ניהול ציפיות", על ההכנה המנטלית המיוחדת ששחקן אנגלי צריך לעבור לפני טורניר. אם אכן הוא יצליח להתמודד עם הציפיות ועם היהירות האנגלית הכמעט טבעית לכדורגל של האומה שהמציאה את המשחק - אז ייתכן שבאמת קיץ 2021 יגמר כמו קיץ 1966.