העליון הפך החלטה קודמת שלו ואישר ייצוגית נגד חברות ביטוח על גביית יתר

בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, אישר תביעה ייצוגית נגד חברות הביטוח הפניקס, הראל, כלל, מנורה ומגדל על גביית בפוליסות עקב פריסת תשלומים. היקף התביעה הוערך בעבר ב-2.3 מיליארד שקל.

שופטי הרוב בהרכב המורחב היו המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז. שופטי המיעוט היו יעל וילנר, נעם סולברג ודוד מינץ. 

תביעה הוגשה בשל גבייה אסורה של תשלום המכונה "תת שנתיות". רכיב תת שנתיות נגבה במקרים בהם התשלום עבור פוליסות החיים נפרס למשך עד שנה. רכיב זה נועד על פי חברות הביטוח לכסות עלויות תפעול שונות שקשורות בגביית מחיר קבוע מראש במספר תשלומים, וכן כתוספת פיצוי לחברה על כך שאינה מקבלת את כל ההון מראש – בדומה לגביית ריבית במשק.  

חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון בדימוס | צילום: אוהד צויגנברג

על פי הוראות הממונה על הביטוח, רשאיות חברות הביטוח לגבות ממבוטח תשלום תת שנתית שמהווה תוספת של בין 4% ל-6% על הפרמיה בביטוחי חיים בלבד ולא בתוכניות חיסכון. על פי התובעים, עורכי הדין איל גולדנברג ועדי קסטנבאום שהגישו את התביעה בשם שלומית זליגמן, חברות הביטוח ניצלו את היתר הגבייה וגבו את רכיב התת שנתיות גם עבור החלק בפוליסה בו לא ניתן לחברות היתר - רכיב החיסכון שמשולב בביטוח חיים.

בנוסף, על פי התובעים, חלק מהפוליסות עבורן נגבה תשלום תת שנתי אינן שייכות לענף ביטוח החיים, דוגמת ביטוחי בריאות, סיעוד, תאונות אישיות מחלות ואשפוז. המבטחות טענו כי תוספת "תת שנתיות" נגבית רק על פוליסות המשויכות לענף ביטוח החיים, שכולל לא רק ביטוחי חיים קלאסיים אלא גם ביטוחי נכות מתאונה, אובדן כושר עבודה ועוד.

יעל וילנר, שופטת בית המשפט העליון | צילום: אוהד צויגנברג

על פי התובעים הם מחזיקים בעדויות על כך שהריביות נגבו בשיעור יתר ועל כן יש לפצות את המבוטחים על נזק שנגרם להם. אמנם מדובר על הבדלים זניחים, אך כאלו שמצטברים לטובת חברת הביטוח לאורך זמן ומגיעים למיליונים. 

ההליך המשפטי החל ב-2008. ב-2016 אישר המחוזי את הייצוגית בסך של 2.3 מיליארד שקל, אך שנתיים לאחר מכן הפך העליון את ההחלטה. ביוני 2018 הגישו התובעים בקשה לדיון נוסף בעליון.

בפברואר 2020, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והמפקח על הביטוח משה ברקת תמכו בדחיית הייצוגית. שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר דחתה את הבקשה בהתבססה על דעתם. וילנר הוסיפה כי  מדובר ב"זוטי דברים" ועל כן יש לדחות את הבקשה לתביעה. 

עתה, כאמור שונתה ההחלטה מחדש ותתאשפר הגשת התביעה הייצוגית. דעת הרוב ( מלצר, ברק ארז, הנדל ופוגלמן) קבעה כי יש מקום לפרש את ההנחיות של רשויות מנהליות ורגולטורים בהתאם לכללי פרשנות רגילים. כלומר עמדתו של הממונה על הביטוח אינה אמורה לקבל מעמד מיוחד בפרשנות, בניגוד לדעתה של וילנר אשתקד, בין היתר בשל החשש כי הרגולטורים ייצברו כוח רב מדי. 

עוד ציינו שופטי העליון כי גם רגולטור, מושפע מהתרחשויות שאירעו לאחר שהוציא את הנחיותיו. "מטבע הדברים גישתו מושפעת גם משיקולי מוניטין שלו עצמו, הנובעים מפעילותו, או מרצונו להימנע מביקורת ולהצדיק עצמו לגבי השלמה שלו עם התנהלות המפוקחים" הסבירו. 

בנוגע להשקפה כי מדובר בזוטות, בית המשפט סבור כי בתביעות ייצוגיות, יש להיזהר מלהפעיל את שיקול הזוטות בשל האופי המיוחד של תביעות ייצוגיות, שאמנם עוסקות בנזק קל בלבד לפרט, אך ככזה שמצטבר לנזק רב באופן כולל.