אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מטבעות ב־120 מיליארד דולר שהלכו לאיבוד מטלטלים את שוק הקריפטו

מטבעות ב־120 מיליארד דולר שהלכו לאיבוד מטלטלים את שוק הקריפטו

שוק הקריפטו אינו סלחן. מטבעות בו נאבדים, נגנבים ונשלחים בטעות כל הזמן. כפי שקרה לכאורה לפיירבלוקס, שאיבדה מטבעות את'ר בשווי 75 מיליון דולר, ואין למי לפנות; אלא שהאנונימיות המוחלטת נסדקת, והיומנים שמתעדים עסקאות במטבע דיגיטלי כבר שימשו בחקירה של ה־FBI נגד ארגון סמים ענקי; אז המערכת מונעת השתוללות חסרת רסן, אך מקדשי האנונימיות כבר מחפשים פתרונות קיצוניים יותר

06.07.2021, 09:04 | ויקי אוסלנדר

לפני שבועיים נתבעה חברת פיירבלוקס על כך שהייתה אחראית לכאורה על אובדן 38 אלף מטבעות את'ר בשווי של כ־75 מיליון דולר. 


קראו עוד בכלכליסט:

שבועות אחדים לפני כן שלח סטארט־אפ הלוואות הקריפטו BlockFi מטבעות בשווי 10 מיליון דולר למשתמשים בטעות. 

בינואר מתכנת גרמני עשה לעצמו שם בינלאומי כשנודע שאיבד את הסיסמה לארנק שלו ונעל עצמו מחוץ ל־7,002 מטבעות ביטקוין בשווי 220 מיליון דולר. 

ביטקוין, צילום: רויטרס ביטקוין | צילום: רויטרס ביטקוין, צילום: רויטרס

אלה אינם אירועים נקודתיים וזניחים. שוק הקריפטו אינו סלחן, מטבעות בו נאבדים, נגנבים ונשלחים בטעות כל הזמן על ידי יחידים, בורסות, סטארט־אפים ועושי שוק. השאלות מה גורם לזה ואיך אפשר לפתור זאת מהותיות לשוק הקריפטו, ודורשות לכאורה הכרעה בין שני עקרונות מהותיים עבורו - אנונימיות ושקיפות. 

הפתרון יכריע את עתידו ואת הפופולריות של השוק, ויקבע את יכולתו לאתגר מהותית את המערכת הפיננסית המסורתית.

הבעיה: אנונימיות

בפישוט יתר, מטבעות דיגיטליים הם סכומים שמשויכים לארנק, מעין חשבון בנק. הארנק יכול להיות "חם" (מקוון) או "קר" (אחסון חיצוני) והוא מיוצג על ידי מפתח פומבי ייחודי, שיוצר אלגוריתם, ומזוהה במחרוזת של אותיות ומספרים. דוגמה לארנק שהפך מפורסם מאוד היא 1Ez69SnzzmePmZX3WpEzMKTrcBF2gpNQ55. 

באופן די עקבי, לא משנה מאיזה "יצרן" הארנק ואילו מטבעות הוא מכיל, כולם יכולים לראות את הכתובת שלו. בשונה מבנקים, בתהליך יצירת הארנק שומרים על אנונימיות המשתמש, כך שלא ישויך לאדם במרחב הממשי. לפחות זו הכוונה. 

כשנוצר המפתח הפומבי נוצר גם מפתח פרטי, מעין סיסמה שמוכיחה בעלות על הארנק ומגבילה את הגישה לתוכנו רק למי שמחזיק אותו. שורות ארוכות מאוד של מספרים ואותיות בסדר שנראה רנדומלי מייצגות את העיקרון המסדר הראשון של השוק הזה: אנונימיות.

האנונימיות האבסולוטית לכאורה הזו הפכה את שוק הקריפטו לתופעה כלכלית מסקרנת. הגרעין הקשה של השוק הזה, האידיאולוגים, נמשכו אליו בדיוק בשל כך. הם רצו להשתחרר מאחיזתם של השחקנים המוסדיים והרגולטורים, שעם הפיקוח ההדוק על העושר העולמי מעצבים, שולטים ומנתבים את המערכת לצורכיהם. 

אך לריבונות הפיננסית שהשוק הזה מציע לחבריו יש מחיר. בהיעדר גורם מפקח או מסדר, או שחקנים גדולים שיכולים לקחת סיכונים ולהבטיח ודאות למי שמוכן לשלם להם עמלות, נוצר עולם ללא בטוחות, ללא יציבות וללא מוקד שירות לקוחות. 

אין למי להתלונן, אי אפשר לדעת לאן הגיעו המטבעות ואין ממי לצפות לאחריות. אין למי להתקשר לבטל עסקה שנראית חשודה. אם כסף נגנב, אי אפשר להפעיל ביטוח; אם נשכחה סיסמה, אין מערכת לאיפוסה; אם נשלח כסף בטעות, אין לדעת מי האדם שנמצא בצד השני כדי לבקש ממנו את הכסף בחזרה. 

המבנה הזה לא סלחני משום שבני אדם נוטים לטעות, לאבד ולשכוח, והם אכן טועים, מאבדים ושוכחים. זה לא שבנקים לא מאבדים כסף, אבל זה קורה פחות וכואב פחות.

השום־כלום הזה שנותר לבעלי המטבע הדיגיטלי האבוד, דומה לשום־כלום של אדם שנפל לו כסף מהכיס ברחוב, רק שבשוק הקריפטו יש הרבה יותר דרכים לכסף ללכת לאיבוד, לכאורה לבלי שוב. 

כל שגיאת הקלדה בכתובת הארנק או בסוג המטבע; כשנשלחים מטבעות לארנק שלאדם אין יותר שליטה עליו; אם ארנק קר נזרק; אם אבד או נשכח המפתח הפרטי; אם הארנק לא גובה ונהפך חשוף לתקיפות — כל אלה יביאו לאובדן המטבעות לעולמים. 

זהו יעד עבור האקרים ופושעים, שמחפשים לפרוץ ארנקים פרטיים וגם כאלה של פלטפורמות גדולות יותר, או להשתמש במטבעות כאמצעי תשלום כופר — גם אז לכאורה המטבעות אבודים לנצח. 

כריית ביטקוין, WEST MIDLANDS POLICE כריית ביטקוין | WEST MIDLANDS POLICE כריית ביטקוין, WEST MIDLANDS POLICE

להערכת Chainalysis, חברת ניתוחי הבלוקצ'יין, 20% מכל מטבעות הביטקוין שקיימים היום, שמייצגים ערך של כ־120 מיליארד דולר נכון לכתיבת שורות אלה, אבדו. לפי Atlas VPN, האקרים גנבו נכסים דיגיטליים בשווי כמעט 3.78 מיליארד דולר על פני 122 התקפות ב־2020. איש לא יוכל להשתמש במטבעות האלה או לסחור בהם. חדשות מדכדכות לכל אלה ש"היו יכולים להיות מיליונרים", ולשוק הקריפטו כולו.

מרבית הפרוטוקולים של המטבעות הדיגיטליים קובעים מכסה מראש. לביטקוין, למשל, יש מגבלה של 21 מיליון מטבעות, וברגע שזו הושגה, תמה הפקתם. הסיבה היא לייצר מחסור מלאכותי, שבתורו ימנע אינפלציה ושחיקת המטבע. 

אך ככל שאנשים מאבדים יותר מטבעות, כך קטן ההיצע שלהם, מה שמעלה את ערכו של המטבע, ומושך יותר אנשים להשקיע בו, פעולה שמוציאה החוצה עוד מטבעות מההיצע ושבתורה דוחפת (שוב) את מחיר המטבע. 

אם זה היה דולר או שקל, הבנק המרכזי היה פשוט מדפיס עוד שטרות כדי להגדיל את נזילות השוק. בשוק הקריפטו, סופה של דינמיקה זו היא גריעת מטבעות מהמסחר ובעיית נזילות.

הטקסט הזה לא סתם רווי במילה "לכאורה". הפרוטוקול המכונן שכתב ב־2008 האלמוני "סטושי נקומוטו" והביא לעולם את המערכת הזו, עובר כל העת תיקונים ושינויים על ידי חבריה. 

הפופולריות של התחום והצמיחה המהירה מייצרת דיאלקטיקה עזה בין האידיאולוגים והפרגמטיים, בין אלו שרוצים לשמר באדיקות את הרעיונות לאלה שמוכנים להתפשר כדי שהשוק יהיה יותר "שמיש". 

כך נראים גם הפתרונות לבעיות הנוכחיות. חלקם פשטניים ולא משנים את המערכת, כמו ייצור ארנקים עם גיבוי אוטומטי, או ארנקים ששולחים אוטומטית את המטבעות שבהם בנקודת זמן מוגדרת מראש; יש מערכות שמזהירות משתמשים לפני שהם משלימים העברת מטבעות; וחברות שהתחילו למכור ערכה לחריטת המפתח הפרטי על פלדת אל־חלד. 

קיימים שירותי פריצה מיוחדים שגובים 20% מכל מה שמצליחים ההאקרים לשחזר, ותמיד מישהו שם עמל בלהט על הגביע הקדוש: כפתור Undo.

מנגד צצים פתרונות עם סתירה אינהרנטית לרוחו של סטושי. בין היתר עלה הרעיון לסכך חלק מהאנונימיות ולשייך לארנקים שמות בדויים של בני אדם, כך שיהיה קל יותר לזהות טעויות הקלדה או יעדם של מטבעות שנשלחו בטעות; יש חברות שיצרו שכבות תשלום משלהן, שעליהן המשתמשים יכולים לפעול בחופשיות, בזמן שהן משמשות גורם ריכוזי, נאמן על המטבעות. 

כל זאת מבלי שהזכרנו שפלטפורמות רבות, במיוחד אלה שפועלות בנפחים גדולים ומחפשות את דרכן למיינסטרים, מחייבות את משתתפיהן להציג הוכחת זהות. כך, פעמים רבות הן עצמן יכולות לשייך פעילות במרחב המקוון למרחב הממשי, ובשעת הצורך ניתן באמצעות צווים שונים לגלות לידי מי הגיעו מטבעות בטעות או בשל מעשה נוכלות.

מייסדי פיירבלוקס עידן עפרת, מיכאל שאולוב ופבל ברנגולץ. החברה נתבעה, צילום: יוסי זליגר מייסדי פיירבלוקס עידן עפרת, מיכאל שאולוב ופבל ברנגולץ. החברה נתבעה | צילום: יוסי זליגר מייסדי פיירבלוקס עידן עפרת, מיכאל שאולוב ופבל ברנגולץ. החברה נתבעה, צילום: יוסי זליגר

הפתרון: ביזור

אלה שבכל זאת קיומם במרחב הדיגיטלי חשוף לחלוטין הם המטבעות עצמם, מה שמביא לעיקרון המסדר השני של השוק: ביזור. אנחנו אולי לא יודעים למי שייך הארנק, אבל בהחלט יכולים לדעת אם מטבע היה בארנק המדובר או לא. 

השקיפות המוחלטת של תנועת המטבעות בפלטפורמה היא הפתרון האדריכלי של השוק לבעיות האמון של מערכת מבוזרת ונטולת גורם ריכוזי ומפקח. שהרי אם כולם יכולים לראות כל הזמן מה קורה, המעקב הטוטאלי יכול לווסת את התנהגות האחר.

הפתרון הזה גם מייצר בעיה. אנונימיות משולבת עם ביזור, ללא פיקוח ריכוזי, הפכו את שוק הקריפטו לאמצעי החליפין המועדף על סוחרי סמים ונשק, וכתשלום להתקפות כופר. אלא שהביזור כלל גם הישועה, משום שהוא מצליח להתמודד עם טעויות האנוש והעסקים הפליליים. 

אמנם טרם הומצא כפתור שיבטל העברת כספים או ימשוך מטבעות בכוח מארנק אחד לאחר, אך שורת חברות כבר מציעה כלים מתוחכמים לאיתור נכסים אבודים, לפעמים אפילו שחזורם, רק הודות לשקיפות המערכת.

בארנק שכתובתו הוצגה קודם, למשל, היו ספונים ב־2014 לא פחות מ־29,656 מטבעות ביטקוין, ששוויים הסתכם אז בכ־13 מיליון דולר (היום כמיליארד דולר). הארנק היה שייך למי שהפעיל את Silk Road, אז שוק הסמים המקוון הגדול בעולם. 

זה ידוע משום שבאמצעות פעילות משטרתית, שבה השתתפו חברות קריפטו פרטיות, הצליחו ב־FBI לעקוב אחר המטבעות ששימשו להשלמת העסקאות באתר הלא חוקי היישר לארנק הספציפי הזה. הם גם הצליחו להשיג שליטה על תוכן הארנק.

איש הקריפטו טים דרייפר רכש את המטבעות שהיו בו במכירה פומבית ממשלתית ב־19 מיליון דולר. אף שהם עברו ידיים, כל אחד מהמטבעות האלה יהיה לנצח מטבע ששימשו סוחרים ב־Silk Road להשלמת עסקאות פליליות. יומן הרישום המבוזר והשקוף שהיא מערכת הבלוקצ'יין מאפשר לעקוב אחרי תנועת המטבעות הללו עד היום. 

והשיטה הזו לא נגישה רק לרשויות האכיפה. גם אנשים ששולחים מטבעות בטעות יכולים להשתמש בשירותים פורנזיים. יש כמה חברות שיודעות לעקוב באדיקות אחר תנועת המטבעות דרך צמתים מרכזיים שבהם הם מוחלפים פעמים רבות במטבעות אחרים, לא אחת כדי לטשטש עקבות. הם יודעים לפנות ליצרני ארנקים לשם מידע ולפנות לצמתים האלה כדי לנסות להשיב את המטבעות בהליכים פליליים.

במובנים האלה, מטבעות דיגיטליים קלים יותר למעקב ממזומן או רשומות של מזומנים במערכת הפיננסית. כל עסקה שנעשית במטבע דיגיטלי נרשמת ביומן ציבורי, גם אם הוא עובר מחשבון אנונימי אחד לשני. 

מנגד במערכת הפיננסית המסורתית, כל צומת שדרכו עובר הכסף — אם זה בנק, בורסה או חשבון חברה - נסתר מעיני כל ונדרש צו בית משפט לחשוף את תנועתו. "ביטקוין הוא פסבדו־אנונימי במקרה הטוב", אומר עו"ד שאול אדרת, שותף במשרד שבלת שמייצג שורת חברות קריפטו וסייבר, "ברגע שיורדים לרזי הטכנולוגיה מבינים שלמי שיש כלים, בעיקר מדינתיים, יש הרבה דרכים לעקוב אחר מטבעות".


עורך דין שאול אדרת, צילום: אורן דאי עורך דין שאול אדרת | צילום: אורן דאי עורך דין שאול אדרת, צילום: אורן דאי


הקונפליקט: עם או נגד

העובדה שניתן לעקוב אחרי מטבעות הביטקוין ידועה זמן רב, והיא יצרה שתי תגובות מנוגדות. מצד אחד, היא דחפה שחקנים פחות חיוביים לבנות כלים ושיטות לטשטוש עקבות, כמו "מיקסרים" שבהם מטבעות מוכנסים למאגרים משותפים ומתערבבים עם מטבעות של אחרים. מצד שני, היא דחפה אחרים לבנות כלים להגברת השקיפות ולסימון עסקאות "כשרות". 

"הרעיון הוא שלאורך זמן תיווצר רשימה לבנה, שבאמצעותה יידעו היכן היו המטבעות. כרגע כל שחקן יכול להיכנס לאתרים ייעודיים ולראות את ההיסטוריה של כל המטבעות, חלקם כבר מסומנים, בעיקר כאלה שהיו חלק מאיזו פריצה או באחזקת שחקנים חשודים מוכרים", מסבירה יועצת הבלוקצ'יין מאיה זהבי. 

"זה חלק מההפרדה בנכסי קריפטו בין מוצרים שעונים לדרישות רגולטוריות, לבין אלה שימשיכו להתקיים בחלק היותר אפור של השוק". אדרת מוסיף כי מעבר דרך מיקסרים הפך לאינדיקציה לפעילות בעייתית, וזהו סמן שנלקח בחשבון כשחברות דירוג מדרגות ארנקים ומטבעות. "אנחנו מאמינים שמי שרוצה להסתיר, כנראה יש לו מה להסתיר", ציין.

אבל לאחרונה מתחולל משבר אמיתי סביב השקיפות הזו. בתחילת יוני הודיע משרד המשפטים האמריקאי כי הוא הצליח להתחקות אחרי לא פחות מ־63.7 מטבעות ביטקוין ששולמו לקבוצת האקרים, שפרצה לחברת הובלת הנפט הגדולה בחוף המזרחי Colonial Pipeline - ולהשיבם. 

זה בערך 2.3 מיליון דולר מתוך 4.3 מיליון הדולר ששילמה החברה לקולקטיב DarkSide, שתקף והשבית את מערכות המחשבים שלה לימים ארוכים, ואף הביא למחסור בדלק. 

הרשויות הפדרליות הצליחו לאתר את המטבעות ששולמו ככופר בעזרת גורמים מהשוק הפרטי, שעקבו אחרי הארנקים ששימשו את הקולקטיב. לא ברור כיצד קיבלו הרשויות גישה לארנקים, ייתכן שבאמצעות פריצה למחשבים.

אף שזו אינה הפעם הראשונה שגורמי אכיפה בארה"ב הצליחו להשיב כספים כאלה, זו הדהדה יותר מכולן. 

אולי בשל היקף הכופר הגבוה, אולי כי שוק הקריפטו בשיא הפופולריות שלו, ואולי כי התקפת הכופר פגעה בתשתית חיונית בארה"ב וזכתה לסיקור נרחב. היא הפכה את הידיעה על השקיפות של שוק הקריפטו ברורה יותר מתמיד, והוכיחה שכנראה הביטקוין ומטבעות אחרים אינם אנונימיים, וגם המשתמשים עצמם לא. 

השאלה כעת היא כיצד להכיל את הידיעה. יש שמאמינים שמדובר בחדשות טובות. האירוע מאותת לרבים שהמערכת עצמה לא מאפשרת פעילות פלילית חסרת רסן. 

אך אלה שמבקשים לשמור על עקרון האנונימיות בעוז ממהרים לחפש פתרונות אנונימיים קיצוניים יותר, כמו למשל מטבעות כמו מונרו, שקיים מאז 2016 ושבו מטושטשים כתובות הארנקים, סכום העסקאות והצדדים שמנגד. 

המטבע מונרו, צילום: שאטרסטוק המטבע מונרו | צילום: שאטרסטוק המטבע מונרו, צילום: שאטרסטוק

המטבע הזה הפך ידוע לשמצה כשהיה המטבע המועדף על אתר אלפא־ביי, שהחליף את Silk Road ונסגר בכוח ב־2017. "זה משחק של חתול ועכבר, ככל שיש יותר רגולציה יש מרוץ להשגת יותר פרטיות", מסבירה זהבי.

ההתפצלות הזו, כך נראה, דווקא חיובית לשוק. "טוב שאנשים יבינו שהשוק הזה לא יותר אנונימי מהדולר ושאפשר להתחקות אחריו, שלא מדובר במטבע כזה פיראטי", מסביר אדרת. 

"אי אפשר לצפות שהעולם הפיננסי ישתלב בתוך קריפטו מבלי שיביא עמו חוקים חדשים למזער את סכנת חוסר היציבות הפיננסית", מסבירה זהבי ומוסיפה: "הייתי מצפה שרגולציה חכמה תשכיל להשתמש באותה הטכנולוגיה כדי 'להוכיח רגולציה' ובכך ליהנות משני העולמות. שקיפות ואנונימיות לא חייבות לעמוד בסתירה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות