הפגנה נגד ממשלת לבנון בביירות | EPA
פרשנות
ללבנון אין אופק או עוגן כלכלי
תהליך ההתפוררות ההדרגתי שעוברת לבנון בשנתיים האחרונות מוביל את השכנה מצפון למשבר הומניטרי חמור, כאשר בשבועות האחרונים הפכו חייו של הלבנוני הממוצע לסיוט – אין חשמל, אין תרופות, אין עבודה, אין מזון ואין דלק. הקריסה של כלכלת לבנון דומה לזו של מדינות השרויות במלחמה, והבעיה המרכזית היא שלמשק הלבנוני אין עוגן עליו ניתן לבסס בעתיד כלכלה בת קיימא
הצעתו של שר הביטחון בני גנץ לשלוח סיוע הומניטרי ללבנון דרך האו"ם, מלמדת כי בישראל מתחילים להפנים שהמדינה מצפון, אם לא צועדת לעבר אסון הומניטרי - בוודאי צועדת לקראת משבר הומניטרי חמור. לכך צפויות להיות השלכות אזוריות, ובכלל זה גם על המצב בגבול הצפון. הצעתו של גנץ מגיעה במקביל לאזהרתו של ראש ממשלת המעבר בביירות, חסאן דיאב, כי המדינה נמצאת ימים אחדים לפני "פיצוץ חברתי".
קראו עוד בכלכליסט:
דיאב אמר את הדברים במהלך פגישה עם שגרירים זרים. חשוב לציין כי אמירתו זו לא הגיעה בעקבות אירוע מסוים, אלא משקפת את תהליך ההתפוררות ההדרגתי שעובר על לבנון בשנתיים האחרונות. בשבועות האחרונים החיים של הלבנוני הממוצע הפכו לסיוט – אין חשמל, אין תרופות, אין עבודה, אין מזון ואין דלק. לא בכדי הזכיר דיאב בדבריו כי החלום של הלבנוני הממוצע בימים אלה הוא אחד - לעזוב את המדינה ולחפש עתיד טוב יותר במקום אחר.
במספרים, הקריסה של כלכלת לבנון דומה לזו של מדינות השרויות במלחמה. בשנה שעברה התמ"ג הלבנוני נחתך בלמעלה מ-20%, אבל אם מסתכלים על השנה האחרונה בה המשק הלבנוני תפקד יחסית טוב - 2018 – הנפילה חדה עוד יותר: התוצר הלבנוני עמד בסוף 2018 על כ-55 מיליארד דולר, אך את השנה שעברה סגר המשק הלבנוני עם תמ"ג של כ-33 מיליארד דולר. במונחים דולריים, התוצר לנפש בשנה שעברה התרסק ב-40%. אובדן ערכה של הלירה המקומית על בסיס יומי הביא לסחרור אינפלציוני שעומד על כ-120% בשנה האחרונה.
הבעיה היא שלמשק הלבנוני אין אופק וגם לא עוגן כלכלי, עליו ניתן לבסס בעתיד כלכלה בת קיימא. 80% מהתוצר הלבנוני מבוסס על מגזר השירותים, אך התיירות נמחקה, ההשקעות מהמפרץ בנדל"ן פסקו וגם בתחום הסחר והפיננסים אין ללבנון הרבה מה להציע - בייחוד מול האלטרנטיבות הטובות והיציבות יותר במפרץ. בלבנון אין בסיס יצרני, וזו הסיבה שהמדינה נאלצת להתבסס על ייבוא - מה שמסביר את הגרעון המסחרי שנע בעשור האחרון בין 12 ל-17 מיליארד דולר בכל שנה. כדי שלבנון תוכל להתקיים מבחינה כלכלית ולא להיות תלויה אך ורק בסיוע זר, היא צריכה להתחיל בביצוע רפורמות משמעותיות, לשנות את מבנה המשק ולפתח מגזרים כלכליים שיוכלו לייצר הכנסות והזדמנויות תעסוקה.
נראה שהמערכת הבינלאומית די אדישה למצב המתדרדר בלבנון. למעט ניסיונות של צרפת להשפיע על השחקנים המקומיים להכריז על ממשלה חדשה, שתניע תהליכים כלכליים ורפורמות ותזכה בסיוע זר, לא ניכרת תכיפות של שאר השחקנים. האמון במנהיגים הנוכחיים במדינה לא קיים, ואין זה פלא: בעשור האחרון "נעלמו" מקופת המדינה סכומים אדירים המוערכים בכ-60 מיליארד דולר. איש אינו יודע לאן כספים אלה הלכו, אך ברור שמדובר בחלק מתופעת השחיתות שהפכה לבלתי נפרדת מהשלטון בלבנון. זו הסיבה שממשלה חדשה עם אותם אישים מושחתים לא מעוררת הרבה תקוות בלבנון, ומחוצה לה.
ומילה אחרונה על חיזבאללה. התמוטטותה של לבנון היא כישלונו של חסן נסראללה וארגונו. במשך שנים ניסה נסראללה לשכנע את הלבנונים כי הוא פועל על פי האינטרס הלבנוני ומגן עליו. אנשיו של נסראללה אף היו חלק מהממשלות הכושלות בעבר. לפיכך, האחריות למה שיתחולל בלבנון פנימה היא על כתפיו. זה יגביר עליו עוד יותר את הלחץ הפנימי וירחיק עוד יותר את האפשרות להרפתקאות צבאיות מול ישראל, אם למישהו מאנשיו עוד היו מחשבות בכיוון זה.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com