ישראל עיוורת לנכסיה במרחב הימי

מתחילת שנות ה־2000 הלכה וגברה בקרב מדינות העולם השוכנות לחופי ימים מודעות למרחב (Maritime Domain Awareness), נוכח האתגרים החדשים שהופיעו במרחב זה. 

בהתאמה נטבע המונח ההפוך במובנו ל"מודעות ימית'' והוא ''עיוורון ימי'' (Maritime Blindness), שלדעת כותבי מאמר זה ישראל לוקה בו.

בפגישה שקיימה לאחרונה שרת האנרגיה קארין אלהרר, עם המתווך האמריקאי לתיחום הגבול הימי בין ישראל ללבנון ג'ון דרשר ציינה "כי הושגה התקדמות מה בפתרון המחלוקת על תיחום גבול המים הכלכליים בין המדינות וכי על אף התיק המשפטי החזק של ישראל, היא מוכנה לשקול פתרונות יצירתיים על מנת להביא את הסוגייה לסיומה". גם נשיא לבנון מישל עאון התבטא בפני דרשר, כי ללבנון יש עניין לקדם את הפתרון של תיחום הגבול הימי על מנת לאפשר פיתוח שדות הגז של לבנון הנמצאים באזור המחלוקת.

נכונות ישראל ולבנון לחדש את השיחות בתיווך אמריקאי הן ללא ספק חדשות טובות לכל אלו המאמינים כי ניתן להגיע ליישוב סכסוך ממושך זה בדרכי שלום כפי שהמלצנו בנייר עמדה שפורסם כבר לפני למעלה משנתיים. בכנס שנערך ב־6 ביוני 2021 במכון למחקרי ביטחון לאומי, צוות המו"מ הישראלי פתח לנו צוהר למה שהתרחש בשיחות אלה וטען כי מבחינה טכנית ניתן בנקל לפתור את הסכסוך, אך לדבריהם השאלה נותרה במישור הפוליטי ובעיקר בצד הלבנוני שצריך להחליט לאן פניו מועדות. 

גבול ימי בין ישראל ללבנון | צילום: איי פי

לדעתנו נקודת המבט המכירה באפשרות הטכנית, או הפוליטית כאפשרויות היחידות ליישוב המחלוקת בטעות יסודה,  והיא משקפת את ה"עיוורון הימי" בו לוקה ישראל. עד אוקטובר 2020 נסובה המחלוקת עם לבנון על אזור ששטחו כ־860 קמ"ר, אלא שאז הופיעה המשלחת הלבנונית והפתיעה את ישראל והמתווך האמריקאי בדרישה חדשה שהרחיבה את אזור המחלוקת בעוד 1,400 קמ"ר. 

לטענתם, קו הגבול החדש תואם את דרישות הדין הבין-לאומי. אולם עיון  במפה שהציגו, מבהיר את הסיבה האמיתית, לשינוי והוא: השגת דריסת רגל במאגרי "כריש, ו"תנין" הישראליים. מאגרים אלו נמצאים סמוך לגבול עם לבנון , מפותחים על ידי חברת אנרג'יאן וצפויים בשנה הקרובה להתחיל להזרים גז לאסדת ההפקה של שדה "לווייתן" הנמצאת מערבית לחוף דור. תוואי קו הגבול החדש  חוצה את מאגר כריש במרכזו. הלבנונים דורשים בכך לא רק לתחם את הגבול , אלא גם לדון בתנאי ניצול המאגר, ומאיימים  שאם בקשותיהם לא יענו, בכוונתם לפנות לערכאות בין-לאומיות  כדי לתבוע את זכויותיהם. 

בפרפרזה על דבריו של קרל פון־קלאזוביץ מאבות תורת הלחימה המודרנית, השיחות עם לבנון הן בעצם המשכו של הסכסוך הצבאי בין המדינות באמצעים אחרים כאשר היעד הלבנוני הוא להשיג שליטה על משאבי הגז בשדה "כריש". לבנון נמצאת במצב כלכלי קשה ותקוותיה למצוא מאגרי גז בים באזור ביירות העלו חרס. 

לפי ידיעות שונות הסורים בשיתוף עם הרוסים כבר התחילו להשתלט על מאגרים הנמצאים בגבול המשותף בין לבנון וסוריה ולנכס אותם לעצמם. לא פלא שבמצב זה הפתרון המועדף עליהם הוא לנסות ולהשיג שליטה על חלק מהמאגר הישראלי הנמצא בקרבת הגבול. עמדה חדשה זו, מקובלת על כל גורמי הממשל בלבנון לרבות החיזבאללה,  שהרי, אם אפשר מבלי להיאבק בישראל להרוויח חלק ממשאבי הגז שלה – המהלך כדאי.

העיוורון הישראלי ביחס למרחב הימי שלה, משתקף גם בכך שלישראל אין קו גבול בים והאזור נראה פרוץ וחסר משילות. חוק האזורים הימיים, שאמור להגדיר את גבולותיה הימיים של ישראל כמו גם את סמכות השיפוט בהם, הונח על שולחן הכנסת בשנת 2017 וטרם אושר. הלבנונים טוענים ובצדק, כי החוק הנוכחי בישראל מגדיר שהאזורים הימיים נמדדים מקו השפל של הים בחוף, נושא המקל עליהם, לדבריהם, לשרטט תוואי קו גבול הכולל גם את "כריש". ישראל אומנם מגדירה את קו החוף באופן שונה המרחיק אותו מערבה מקו החוף, דבר שמשפיע על מיקום האזורים הימיים, אלא שקו זה, כאמור, אינו תקף משום שלא הופקד כנדרש באו"ם, ובכך מקשה על התמודדות ישראל עם טענות לבנון. 

דוגמה נוספת לעיוורון למרחב הימי בו לוקה ישראל, מצא את ביטויו בהכרזה החד־צדדית של הרשות הפלסטינית באו"ם, בספטמבר 2019, על האזורים הימיים שלה מול חופי עזה. גם במקרה זה, בהיעדר קו גבול ישראלי מוכרז, מהלך זה היה בלתי נמנע. באותו אופן אפשר גם לראות את מחדלי ההתמודדות עם אירוע זיהום חופי ישראל בזפת בחודש פברואר האחרון שתוצאותיו המחישו את חוסר המשילות במרחב הימי של ישראל בהיעדר חקיקה ואסדרה של כל נושא הסמכות והאחריות להתמודדות עם אירועים חריגים מסוג זה. 

אנו סבורים כי העובדה שהמרחב הימי של ישראל פרוץ ואינו מוסדר חוקית הוא ביטוי לתופעת "העיוורון הימי" בו לוקה ישראל, ומצביע על כך שמקבלי ההחלטות אינם מודעים וערים לחשיבות משאב הים לביטחונה של מדינת ישראל וחוסנה. ישראל צריכה לקחת את גורלה בידיה, להגדיר את גבולותיה וסמכותה בים, להראות כי המרחב הימי שלה אינו פרוץ בפני כל ובכך להוכיח כי ישראל כמדינה ריבונית השוכנת לחוף ימים ניחנת ב"מודעות ימית" ולא ב"עיוורון ימי". 

פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה

ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר בכיר, המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה