אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טראמפ תובע את פייסבוק, טוויטר וגוגל כדי לנצל בזדוניות את מעריציו צילום: גטי אימג', איי פי, רויטרס

דו"ח טכנולוגי

טראמפ תובע את פייסבוק, טוויטר וגוגל כדי לנצל בזדוניות את מעריציו

הנשיא לשעבר הגיש אתמול תביעות נגד שלוש החברות בעקבות החלטותיהן לחסום אותו בעקבות ניסיון ההפיכה בקונגרס. לטענתו מדובר ב"צנזורה אסורה". מומחים משפטיים בטוחים שהתביעות יידחו: "התביעות הן תעלול יח"צ חסר ערך"

08.07.2021, 10:05 | עומר כביר



אם יש דבר אחד שאפשר להסכים עליו, זה שהחיים של כולנו נעשו הרבה יותר רגועים מאז שטוויטר ופייסבוק חסמו את נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, עכשיו רשמית אחד מארבעת הנשיאים הגרועים בהיסטוריה של ארה"ב, והגרוע ביותר מזה יותר מ-150 שנה. 

קודם לכן, מטח הפוסטים והציוצים היה כמו מעין קומפרסור שמטרטר תמיד ברקע, ובאופן תכוף מתפרץ הביתה ומתחיל לצעוק בקול ולהרביץ לכל הנוכחים (מה שקרה בכל פעם שהתקשורת הזדעזעה מאמירה אידיוטית או גזענית כזו או אחרת). בין אם ההחלטה של הרשתות החברתיות היתה מוצדקת או שגויה מבחינה מוסרית ומשפטית, אין ספק שהיא עשתה הרבה לבריאות הנפשית של מרבית העולם.

דונלד טראמפ על רקע לוגואים של טוויטר ופייסבוק, צילום: גטי אימג דונלד טראמפ על רקע לוגואים של טוויטר ופייסבוק | צילום: גטי אימג', איי פי, רויטרס דונלד טראמפ על רקע לוגואים של טוויטר ופייסבוק, צילום: גטי אימג

עוד משהו שכנראה נאלץ להסכים עליו הוא שטראמפ, אדם בעל יכולות מוגבלות ביותר במגוון תחומים, הוא אשף תקשורת מהמעלה הראשונה. יודע לנצל כל במה וכל הזדמנות על מנת לקדם ולהאדיר את עצמו, מסוגל ללחוץ על הכפתורים הנכונים שיוצרים שילוב מושלם של אייטמים שהתקשורת אוהבת לדבר עליהם בלי הפסקה, ושגורמים לשונאיו להרגיש שהראש שלהם מתפוצץ ולמעריציו לשאוג בהנאה מאיך שעוד פעם הוא הכניס לליברלים.

רוב מה שטראמפ עשה בארבע שנותיו בבית הלבן היה סוג של יח"צ. לא ניהול ממשל או ניהול המדינה, אלא ניהול התדמית התקשורתית שלו, קידומה וניסיון להשתיק ביקורת. זו היתה הגישה שלו לניהול משבר הקורונה, וזה גם מה שעומד מאחורי התביעות שהגיש אתמול נגד פייסבוק, טוויטר וגוגל, בעקבות החלטותיהן לחסום אותו מהפלטפורמות שלהן.

חסימות אלו הגיעו בעקבות ניסיון ההפיכה שארע ב-6 בינואר בקונגרס, שהוצת ועודד על ידי טראמפ עצמו, ולאחר יותר מחצי עשור במהלכן ניצל את הבמה הרחבה שניתנה לו על מנת להפיץ ארס ושנאה ולהסית נגד יחידים וקבוצות שלא באו לו טוב בעין. אלו היו חסימות מוצדקות לחלוטין, שאם אפשר למתוח עליהן ביקורת הרי היא שהן נעשו מאוחר מדי, ושלא במסגרת נוהל מוסדר ושקוף.

טראמפ, כמובן, לא סבור כך ולכן מגיש את התביעות. אבל כפי שאפשר לצפות ממי שעמד בראש קמפיין בחירות, ש-40 מהתביעות שהגיש בניסיון לשנות את תוצאותיהן נדחו בסופו של דבר, היסודות המשפטיים של התביעות העדכניות שלו הם לא בדיוק מהיציבים שיש.

ניסיון ההשתלטות על הקונגרס, צילום: איי אף פי ניסיון ההשתלטות על הקונגרס | צילום: איי אף פי ניסיון ההשתלטות על הקונגרס, צילום: איי אף פי

"צנזורה אסורה כתוצאה מאיום בחקיקה"

התביעות, ליתר דיוק שלוש בקשות לתביעות ייצוגיות, הוגשו נגד פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, ומנכ"ליהן (מארק צוקרברג, ג'ק דורסי וסונדאר פיצ'אי, בהתאמה). "אנחנו נחושים להפסיק את חסימת הצללים ולעצור את ההשתקה, הגירוש והביטול שאתם מכירים כל כך טוב", אמר טראמפ במסיבת עיתונאים שערך במגרש גולף בניו ג'רסי, כי מה יותר מקצועי ממגרש גולף (כנראה רק החניון של חנות גינון). "אין ראיה טובה יותר לכך שענקיות הטכנו איבדו שליטה מזו שהן חסמו נשיא מכהן מוקדם יותר השנה. בתביעות אלו אנחנו מגינים על הדמוקרטיה האמריקאית, והזכות לחופש הביטוי של כל אמריקני – דמוקרטי, רפובליקני, עצמאי או מה שלא יהיה. התביעות האלו הן רק ההתחלה".

בתביעות עצמן טוען טראמפ ששלוש החברות נקטו ב"צנזורה אסורה כתוצאה מאיום בחקיקה, ותוך הסתמכות שגויה על סעיף 230 בחוק הגינות התקשורת, ופעולה משותפת מרצון עם שחקנים פדרליים". 

התביעות עצמן מרובות בהתפארות עצמית ודלות בראיות רלוונטיות. בתביעה נגד פייסבוק , למשל, טראמפ מתגאה בכך שהפוסטים שלו חוללו "אלפי תגובות, שחלקן יצר בתורן מאות או אלפי תגובות", וש"החשבון של הנשיא טראמפ היה כיכר עיר דיגיטלית, שבה נשיא ארה"ב תיקשר חדשות ומידע ישירות לציבור".

מנגד, מציינת בוני כריסטיאן ב-The Week, אין בתביעה ראיות נרחבות לצנזורה המדוברת. יש עיסוק בכך שפייסבוק הסירה מידע שקשור לקורונה, שהחברה מצאה שאינו נכון, "אבל לא נעשה ניסיון רחב להראות שעמדות רפובליקניות או ימניות מצונזרות בהקף רחב", היא כתבה. "אולי המידע הזה קיים – אם כי סיכום יומי של 10 הפוסטים הפופולריים ביותר בפייסבוק נשלט באופן עקבי על ידי עמודי ימין – אך הוא לא מסופק כאן".

דונלד טראמפ , צילום: איי אף פי דונלד טראמפ | צילום: איי אף פי דונלד טראמפ , צילום: איי אף פי

"מארק צוקרברג לא עובד בשביל הממשלה"

אבל הבעיה הגדולה ביותר של התביעות היא הבסיס להגשתן: טענה שבחסימות שביצעו עברו הפלטפורמות על התיקון הראשון לחוקה. טיעון זה נמצא כבר בכותרת התביעות: "בקשה לתביעה ייצוגית על הפרת התיקון הראשון", וכן בהמשך כשנטען ל"הפרה לא חוקתית של הזכות לחופש הביטוי שמוגנת בתיקון הראשון".

ואולם, התיקון הראשון מתייחס לא לחברות פרטיות דוגמת פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, אלא למדינה ולמוסדות שלטון. "הקונגרס לא יחוקק שום חוק (...) שיגביל את חופש הביטוי או העיתונות", נכתב בו בין השאר, כאשר הפרשנות המקובלת בבתי המשפט היא שלשלטונות, פדרליים ומקומיים, אסור להגביל את חופש הביטוי של אזרחים, אלא במקרים יוצאי דופן של סכנה ברורה ומיידית. תפיסה שלפיה התיקון חל על יישויות פרטיות מעולם לא קובעה על ידי בתי המשפט.

בתביעה, לפיכך, עושה טראמפ מאמצים עילאיים על מנת לטעון שפייסבוק, טוויטר ויוטיוב פעלו למעשה כנציגות מטעם הממשל (State Actor), ולכן התיקון הראשון צריך לחול עליהן. 

לפי התביעה, החברות פעלו בקנוניה עם מחוקקים דמוקרטים, ה-CDC וד"ר אנתוני פאוצ'י, שני האחרונים חלק מממשלו של טראמפ עצמו. "השתתפות זו בפעילות משותפת עם שחקנים פדרליים העלתה את המעמד של פייסבוק מעבר לזה של חברה פרטית לזה של נציגת מדינה", נכתב. "משכך, הנתבעת מוגבלת על ידי הזכות לחופש הביטוי בתיקון הראשון בהחלטות הצנזורה שהיא מקבלת ביחס למשתמשים". טענה זו מופיעה בנוסח זהה כמעט לחלוטין גם בשתי התביעות האחרות.

מומחים למשפט חוקתי אומרים שמדובר בטיעון קלוש במיוחד. "מארק צוקרברג לא עובד בשביל הממשלה, ג'ק דורסי לא עובד בשביל הממשלה", אמר לניו יורק טיימס פרופ' אריק גולדמן מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סנטה קלרה. "הרעיון שאיכשהו, באופן קסום, אנחנו יכולים להתייחס אליהן כאל שלוחה של הממשלה הוא חסר היגיון".

פייסבוק טוויטר , צילום: Pixabay פייסבוק טוויטר | צילום: Pixabay פייסבוק טוויטר , צילום: Pixabay

למעשה, בית המשפט העליון של ארה"ב קבע רק לפני כשנתיים שהתיקון הראשון לא חל על פלטפורמות פרטיות. מקרה זה עסק בעמותה שמונתה על ידי עיריית ניו יורק להפעיל תחנת טלוויזיה קהילתית. העמותה הענישה משמעתית שני מפיקים בעקבות תלונות על סרט שיצרו, ואלו תבעו בטענה שהדבר מהווה הפרה של התיקון הראשון. הטיעונים התמקדו בשאלה האם העמותה היא נציגת ממשל.

בהחלטה, שנכתבה על ידי שופט בית המשפט העליון ברט קוואנו, שמונה על ידי טראמפ, נקבע שהתיקון הראשון לא חל על העמותה, שהיא יישות פרטית. עצם העובדה שהיא ספקה פורום להתבטאות אינה מספקת על מנת אותה לגורם ממשלתי. אף שההחלטה לא מזכירה כלל מדיה חברתית, העקרונות שביסודה תקפים להן ויהיו רלוונטיים לתביעות של טראמפ. העובדה שהפסיקה התקבלה עם רוב של שופטים שמרנים, הופכת את התביעות העדכניות לסבירות עוד פחות.

המטרה: גיוס תרומות

בנוסף, טראמפ מבקש מבית המשפט לקבוע שסעיף 230 לחוק הגינות התקשורת מהמאה הקודמת יוכרז כלא-חוקתי. סעיף זה, שנחשב לבסיס לקיום האינטרנט כפי שהוא כיום, מעניק לפלטפורמות הגנה מתביעות על תכנים שפרסמו בהן משתשמים. הוכתר בעבר כ"חוק החשוב ביותר שמגן על חופש הביטוי ברשת", והחלק שמעניק לחברות את ההגנה מתביעות אף כונה "26 המילים שיצרו את האינטרנט".

בשנה האחרונה הוא נמצא תחת ביקורת חריפה משני הצדדים של המפה הפוליטית,  ובקונגרס מתנהלים דיונים ומקודמות הצעות חוק שונות במטרה לשנות ולעדכן את הסעיף. ואולם, בתביעה מבקש טראמפ לבטל אותו בצורה גורפת, בקשה שאם תתקבל תשלח את הרשת לכאוס חמור יותר מזה שבו היא מצויה כיום.

אבל, בעיקר, טראמפ משתמש בסעיף על מנת לטעון שנחסם רק מכיוון שמחוקקים דמוקרטים איימו שיבטלו את סעיף 230, מה שהופך את החברות לזרוע של הממשל. טענה קלושה, שמתעלמת מכך שמחוקקים רפובליקנים וטראמפ עצמו איימו פעמים רבות לבטל את הסעיף.

לתביעות אין סיכוי גדול להצליח, וסביר שטראמפ עצמו יודע זאת היטב. כי מסיבת העיתונאים, יותר משנועדה להכריז על התביעות, באה על מנת לנצל את ההכרזה והסיקור התקשורתי הרב שקיבלה כדי לקדם מטרה אחרת: גיוס תרומות. "הנשיא טראמפ: אני תובעה את פייסבוק וטוויטר על צנזורה אנטי-חוקתית", נכתב ב-SMS שקיבלו רפובליקנים עוד בטרם הסתיימה מסיבת העיתונאים. "תרמו עכשיו". 

הודעה באתר גיוס התרומות של המפלגה הרפובליקנית בישרה: "הנשיא טראמפ מגיש תביעה נגד פייסבוק וטוויטר על צנזורה לא הוגנת! בבקשה תרמו מיד".

"התביעות הן תעלול יח"צ חסר ערך מבחינה משפטית", אמר לניו יורק טיימס פרופ' בלייר רייד מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולרדו. "אין להן כמעט שום סיכוי להצליח בבית המשפט, אבל סיכוי גבוה למשוך הרבה תשומת לב". ואף שמוקדם להתחייב לחלק הראשון של ההערכה, חלקה השני כבר הוכח כמדויק: התביעות זכו לסיקור תקשורתי נרחב, שנוצל על ידי טראמפ במיומנות מרשימה על מנת להפעיל את מכונת גיוס הכספים של המפלגה הרפובליקנית.

טראמפ, אשף הקידום העצמי, שוב תמרן את התקשורת העולמית כדי לתת לו בדיוק את מה שהוא רוצה, ומה שהיה כל כך חסר לו בחודשים האחרונים: תשומת לב מרבית, שמאפשרת לו לנצל בזדוניות את מעריציו הנאמנים.


שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות