איטליה, עושה את הכי טוב עם מה שיש

בנובמבר 1934 נבחרת איטליה הגיעה למשחק ידידות נגד אנגליה בהייבורי, לונדון. זה לא היה סתם משחק ידידות. איטליה זכתה במונדיאל כמה חודשים לפני. אנגליה, עם כל הכבוד לכל המשתתפות במונדיאל באותה שנה, נחשבה לנבחרת החזקה בעולם. נבחרת שמורכבת ממקצוענים שגדלו בתשתית הכדורגל המודרנית והאיתנה ביותר בעולם. האנגלים, צריך לומר, לא השתתפו בטורניר לאחר שההתאחדות שלהם נטשה את פיפ"א ב-1928 בגלל "השפעה זרה על הכדורגל" (כן, האנגלים שהמציאו את הכדורגל לא אהבו את המעורבות של זרים בניהול המשחק "שלהם"). 

המשחק הזה נחשב ל"גמר המונדיאל האמיתי". אלופת העולם נגד הקבוצה הכי טובה בעולם - בטח בביתה. 

עד כמה המשחק הזה היה חשוב? הדיקטטור של איטליה, בניטו מוסוליני אמר לשחקנים שכל אחד יקבל מכונית אלפא רומיאו חדשה במתנה אם הם יצליחו לנצח את האנגלים.

זו היתה תקופה לא קלה באירופה. "השפל הגדול" הוביל לעלייתן של אידיאולוגיות קיצוניות, והפאשיזם השתלט על גרמניה, איטליה וגם ספרד. בריטניה היתה מעט מבודדת מהנעשה ביבשת אבל גם אצלה החולצות השחורות של אוסוולד מוסלי עשו צרות. ואולם כמה חודשים לפני המשחק מול איטליה, חברי "איגוד הפאשיסטים הבריטי" של מוסלי גרמו למהומה אדירה בהפגנה פוליטית בקנזינגטון, בלונדון. האירוע הזה, ביחד עם "ליל הסכינים הארוכות" בגרמניה ביוני 1934, הפחידו את הציבור האנגלי ודי חיסלו את התנועה הפשיסטית הבריטית. כך שהמשחק מול איטליה הפאשיסטית של מוסוליני קודם כסוג של קרב בין אידיאולוגיות.

שוער איטליה דונרומה עוצר פנדל בחצי הגמר מול ספרד | איי פי

בשבועות שלפני, העיתונים האנגלים הפכו את השחקנים האיטלקים ל"רעים". שחקנים, בהם ג'וזפה מאצה הגדול, כונו "ג'וני הזר" (Johnny Foreigner); שחקני הנבחרת האנגלית תוארו כלוחמים למען בריטניה והדמוקרטיה. זה לא היה עוד משחק. 

השחקנים האנגלים הגיעו בהתלהבות שיא. מנגד, לואיס מונטי מיובנטוס נפצע בדקות הראשונות של המשחק והאיטלקים שיחקו משלב מוקדם מאוד בעשרה שחקנים (לא היו חילופים אז). האנגלים ניצלו זאת ועלו ליתרון 0-3 אחרי 12 דקות בלבד. ואז התחיל מה שמכונה עד היום "הקרב על הייבורי". האיטלקים פשוט פוצצו במכות את האנגלים. שחקן אנגלי אחד שבר את האף, שני את היד, שחקנים אחרים יצאו מהמחצית הראשונה עם פנסים בשתי העיניים. הקהל האנגלי - יותר מ-600,000 אנשים ניסו לרכוש כרטיסים - היה בטירוף. לפי ספירה של עיתונאים, האיטלקים ביצעו 61 עבירות, כולל 9 בתוך הרחבה. מאצה כבש צמד תוך מספר דקות אבל האיטלקים לא הצליחו להשוות.

איטליה נגד ספרד בחצי הגמר | רויטרס

אחרי הניצחון האנגלי, חלקים נרחבים בעיתונות האנגלית יצאו נגד אירוח נבחרות זרות. האיטלקים, לעומת זאת, נחשבו לגיבורים שהצליחו לחזור למשחק עם 10 שחקנים. ב-1938 הם "הוכיחו את העליונות הפאשיסטית" פעם נוספת עם זכייה במונדיאל שני ברציפות. האנגלים שוב לא נרשמו לאליפות העולם - הטורניר הראשון שלהם היה רק ב-1950, אחרי מלחמת העולם השנייה. 

אגב, במלחמת העולם השנייה הצבא האיטלקי לא שכח את הקרב על הייבורי. קליף באסטין, מי שהיה אחד מהמצטיינים של אנגליה באותו משחק, הגיע לכותרות של מכונת הפרופגנדה האיטלקית - רדיו רומא דיווח שהוא נתפס בקרב על כרתים. באסטין, אגב, היה חירש כמעט לגמרי, ובכלל לא גויס למלחמה.

הרבה מאוד דברים השתנו מאז כאמור - אבל הגישה האנגלית החשדנית כלפי זרים לא נטשה את הכדורגל שלהם גם אחרי הקמת הפרמיירליג ב-1992. האיטלקים, לעומת זאת, למדו הרבה מאותו משחק בו האנגלים גילו דומיננטיות מוחלטת כשזה נגע אך ורק לכדורגל. הם חיזקו את המועדונים המקצוענים ומצאו את היתרון היחסי שלהם על פני המערב-צפון אירופאים בטקטיקה. 

את המרכז הטכני הפדרלי קוברצ'יאנו (Centro Tecnico Federale di Coverciano) התחילו להקים ב-1953. "בית הנבחרות האיטלקי" הוא מרכז אקדמי של ממש ללימוד כדורגל ובעיקר טקטיקת כדורגל. במשך שנים האיטלקים לקחו את הכדורגל ואת טקטיקות הכדורגל שלהם ברצינות ומקצוענות שלא נראו בקרב אומות אחרות. 

מאמן נבחרת איטליה רוברטו מאנצ'יני | צילום: גטי אימג'ס

כיום, לפי המנהל של אוניברסיטת הכדורגל הזו, "את איטליה מכירים בזכות שני דברים: פיצה וקאטנצ'ו". רנצו אוליביירי סיפר ל-Canofootball כי אחרי שהאיטלקים איבדו את היתרון היחסי שלהם בכל מה שקשור לטקטיקה, הם קצת "איבדו" את עצמם. "עשינו הרבה טעויות" אמר. "אחרי הזכייה במונדיאל 2006 חשבנו שאנחנו פרופסורים. ואז ספרד זכתה ב-2010 עם הסגנון הסבלני להם ואנשים כאן התחילו לנסות לחקות את זה. ארבע שנים אחר כך, גרמניה היתה הטובה ביותר עם כדורגל מהיר, ישיר ואגרסיבי וגם את זה ניסו לחקות כאן. אז היינו צריכים להגיד: 'חברים, בואו נרגע. בואו לא נאבד את העקרונות שלנו. אנחנו בהחלט צריכים ללמוד מאחרים וצריך לערבב את זה עם האישיות שלנו, אבל אנחנו איטלקים. צריכים להישאר איטלקים!" 

האיטלקים אכן אימצו רעיונות מרחבי אירופה. "הגנה איטלקית, מניעים כדור באמצע כמו ספרדים ותוקפים כמו גרמנים", לפי אוליביירי; אבל גם מתעקשים "לעשות מה שאנחנו עושים הכי טוב - וזה להיות איטלקים". המשמעות? לדבריו מדובר במילה אחת: Arrangiarsi, "ביטוי איטלקי שהמשמעות שלו היא 'לעשות את הכי טוב עם מה שיש'". 

לפי אוליביירי, "כאיטלקים אנחנו נוטים להגיע למקומות אחרים ולהתאים את עצמנו כדי להצליח. וזה נכון למאמנים איטלקים שמגיעים למקומות ומצליחים (ע"ע רוברטו מאנצ'יני באנגליה)".

הנבחרת הנוכחית של מאנצ'יני רחוקה מלשחק קאטנצ'ו, אבל היא עדיין "אוניברסיטה להגנה" (כפי שהגדיר זאת דנילו, המגן הברזילאי שמשחק לצד ג'ורג'ו קייליני ולאונרדו בונוצ'י בהגנת יובנטוס). הקשרים שלהם יודעים להניע את הכדור כמו ספרדים וכשצריך החלוצים לוחצים כמו גרמנים. ואולם, נראה ביורו הזה שבכלל אין בכלל ספק שהם הכי טובים בלהיות איטלקים. הם עושים את הכי טוב עם מה שיש.